מבט ראשון: פלייסטיישן ויטה

לפני שבע שנים, עת הושקה בישראל קונסולת ה-PSP הניידת של סוני, היו שתהו האם היא תייצר בארץ תרבות משחקים חדשה. האם נתחיל, כמו במדינות רבות אחרות, לראות אנשים שיושבים בתחבורה ציבורית, מחכים בתור לרופא, ומשחקים. זה מעולם לא קרה עם הגיימבוי של נינטנדו, אבל לסוני היה בארץ מוניטין טוב עוד משנות ה-90, בגלל מסכי טריניטרון ושתי קונסולות פלייסטיישן ביתיות מצליחות מאוד.

המהפך לא קרה. או, יותר נכון, לא קרה אז. PSP זכתה להצלחה מתונה מאוד בישראל. אך הזמנים השתנו, והיום אנשים אכן משחקים כל הזמן הן בתחבורה הציבורית והן בתור לרופא. הם משחקים בתור לקופה בסופר, הם משחקים כשהם עולים במעלית, הם משחקים סתם כשנמאס להם ללכת ובא להם להתיישב לנוח קצת על הספסל. לקונסולת המשחקים שלהם קוראים סמארטפון – אייפון או מכשיר אנדרואיד. סטיב ג'ובס הפך אותנו, כמו את כל העולם, לשחקנים ארעיים.

באקלים הזה, בו לרבים מאתנו כבר יש קונסולת משחק בכיס, ממבט ראשון לא ברור מה יש לסוני לחפש עם הפלייסטיישן ויטה – הקונסולה הניידת החדשה שלה. היא גדולה, המשחקים עבורה יקרים, ובסופו של יום מדובר בעוד מכשיר שצריך לזכור להטעין בלילה ולקחת עמנו בבוקר. והתמורה לכך אינה גימיק כמו מסך תלת המימד של 3DS מבית נינטנדו, אלא קונסולה שנראית על פניו "שגרתית" מאוד.

זהו רושם מטעה, וכבר אחרי יממה של שימוש מבינים שהפוטנציאל הטמון בתוך מכונת המשחקים הניידת החדשה של סוני הוא עצום. בהינתן היצע גבוה של משחקים טובים, ויטה עשויה לספק לכם תמורת גיימינג הרבה יותר גבוהה ממכשיר הסלולר, בדרכה להפוך לאחת מקונסולות המשחקים האיקוניות של זמננו.

אבל רגע, בואו לא נקדים את המאוחר. את המבט הראשון בויטה צריך להתחיל, ובכן, מהמבט הראשון בויטה. ושתי ההצהרות הראשונות ששומעים מרוב האנשים שמחזיקים את הקונסולה בפעם הראשונה הן "וואו, היא גדולה", ו"וואו, היא קלה". ואכן, מדובר במכונה גדולה יחסית, עם מסך בגודל 5 אינץ', ומספיק מקום בצדדים עבור שני סטיקים אנלוגיים, ארבעת כפתורי הפנים הרגילים של פלייסטיישן (איקס, עיגול, ריבוע, משולש), כמו גם כפתורי חיצים ותפריט. אל אלה מצטרפים שני כפתורי הכתף, משטח המגע המוזר בצידה האחורי של המכונה, מצלמה אחורית ומצלמה קדמית

למרות שניכר כי הויטה היא קונסולה שכל כולה פלסטיק, אין תלונות בנוגע לאיכות ההרכבה או החומרים. והפלסטיק מאפשר לה להיות קלה מספיק כדי לא לעייף את הידיים שלכם. בזמן המשחק. באופן כללי, עוד לפני שמדליקים את הויטה, שמים לב שנוח להחזיק אותה בידיים, הרבה יותר מאת ה-PSP או ה-DS של נינטנדו. וכן, היא גם יותר נוחה ממכשיר סלולרי (קטן מדי) או מטאבלט (גדול מדי).

הבעיה הגדולה ביותר בחומרת הויטה נובעת מתאוות הבצע של חברת סוני, אשר החליטה כי היא רוצה להרוויח על כל דבר שתקנו עבור הקונסולה. כך, למשל, כרטיס הזכרון של ויטה – והוא נדרש כדי להוריד אליו משחקים שנקנים אונליין - אינו כרטיס סטנדרטי, כי אם כרטיס מיוחד. וכבל ההטענה של הקונסולה, שהינו גם כבל החיבור למחשב, אינו כבל מיקרו-USB סטנדרטי כי אם כבל מיוחד. מעבר לכך, גם המשחקים של הויטה יימכרו בחנויות על כרטיסי זכרון מיוחדים.

כשמדליקים את הויטה בפעם הראשונה, מיד שמים לב למסך שלה. הוא יפהפה, מהמסכים הטובים ביותר שנראו במכשיר נייד עד כה: הצבעים חדים להפליא והרזולוציה גבוהה (960x544). הדבר השני אליו שמים לב הוא המהירות: זה לא טלפון סלולרי שיכול להרשות לעצמו להיות איטי או להיתקע, הויטה מהירה הן בתוך הממשק שלה והן כשהיא מריצה משחקים.

ואם כבר מזכירים את הממשק, הקונסולה הניידת כוללת ממשק חדש לגמרי, שלא דומה לזה של הפלייסטיישן 3 או ה-PSP. הוא מבוסס על מסכי בית, כשבכל אחד מהם אפשר למקם עשרה אייקונים. גלילה למעלה ולמטה מאפשרת לעבור בין מסכי הבית, ואילו גלילה שמאלה או ימינה עוברת בין דפי היישומים הפתוחים, אליהם ניתן לחזור באופן כמעט מיידי.

מהירות הממשק, והיכולת לעבור מהר בין יישומים שונים, חשובים מאוד עבור מכשיר נייד (וחבל שיצרני טלפונים רבים טרם הפנימו את זה) כיוון שמדובר במכשירים אליהם יש לכם לפעמים רק דקה-שתיים, ואתם לא רוצים להיות תקועים במסכי טעינה חצי מהזמן הזה.

וזה מביא אותנו אל הדבר לשמו, בעצם, התכנסתם כאן: המשחקים. זו הנקודה שבסופו של יום תהפוך את ויטה להצלחה או תקבור אותה בבית הקברות לבינוניות. כי מה שסוני עשתה, זה לתת למפתחים את הפלטפורמה המתקדמת ביותר שהיא יכלה, עם המון פיצ'רים, ועכשיו זו העבודה של המפתחים להשתמש באלה כדי ליצור משחקים טובים.

מסך מגע קדמי, משטח מגע אחורי, שני סטיקים אנלוגיים, שתי מצלמות, מיקרופון – בכל אלה ניתן להשתמש, אבל צריך להשתמש בחוכמה. ומשחקי ההשקה של הקונסולה בהם התנסינו, לא תמיד עושים זאת. אין זו הביקורת המלאה עליהם, אך שניים מהמשחקים הגדולים שהושקו עם הקונסולה – Uncharted: Golden Abyss ו-Little Deviants, מספקים תוצאות מעורבות בכל הקשור לדברים החדשניים-באמת, שאינם כוללים ממשקי שליטה רגילים. לפעמים זה עובד, אבל בהרבה מקרים השימוש במגע פשוט מעצבן, או סתם לא יעיל. ושני המשחקים, נזכיר, פותחו על ידי סוני עצמה.

אך יכול להיות שהבעיה היא אי-האמון של המפתחים בשחקנים. כיוון שמדובר במשחקי השקה, יכול להיות שהמפתחים בסוני מנסים בכוח להראות את כל היכולות של הקונסולה, במקום להתמקד בחווית משחק.

אבל הפוטנציאל? הוא, כפי שכבר נכתב, עצום. כי בשימוש נכון, ויטה יכולה לספק חווית משחק הרבה, הרבה יותר מרשימה מזו אליה מסוגלים מכשירים "כלליים" כמו סמארטפונים וטאבלטים. האנצ'רטד של ויטה דומה לגרסת פלייסטיישן 3, וזה לא דבר של מה בכך. השאלה היא מה עושים עכשיו, מי ישכיל לנצל את הפוטנציאל הזה.

וגם בלי המשחקים, ויטה אינה חסרת שימוש לגמרי. הקונסולה כוללת דפדפן לא רע, יישומי ניגון מולטימדיה סבירים, ובקרוב גם יישומי פייסבוק, טוויטר וסקייפ. כאן, אגב, יש בעיה לוקאלית – כל אלה אינם תומכים, היום, בהצגת טקסט בשפה העברית. גם לא הדפדפן, או נגן המולטימדיה.

יישומי הרשת המתקדמים – חיבור לחנות המקוונת של סוני, אפליקציית המפות שמבוססת על מפות גוגל ושירותים החברתיים של פלייסטיישן, הופכים את גרסת ה-Wifi של ויטה – הגרסה היחידה שמושקת בישראל, למעט בעייתית. קונסולה ניידת עם תמיכה נרחבת בשירותי רשת ללא קישוריות סלולרית מרגישה נכה בהרבה מאוד מקרים. ולא ברור מתי גרסת הסלולר תגיע לישראל.

נכון לעכשיו, מעט מאוד מהפוטנציאל של ויטה ממומש, ועבור רובכם זה לא מצדיק בזבוז של כ-1,700 שקלים על הקונסולה החדשה. אך הפוטנציאל הזה, כפי שכבר נכתב פעמיים, הוא עצום, ויש לקוות כי מפתחי המשחקים עבור הקונסולה ישכילו לנצל אותו היטב. בינתיים, ביום השקתה בישראל ויטה היא "רק עוד" הישג טכנולוגי מרשים מאוד של סוני.

עוד בנושא:

סוני מציגה את הויטה
פרטי ההשקה של ויטה בישראל
הרשמים הראשונים של וואלה! TECH מגיימסקום 2011