פלייסטיישן ויטה - הקונסולה הניידת החדשה של סוני, נהנית מהשקה לא רעה בכלל. יותר מ-1.2 מיליוני קונסולות נמכרו עד סוף חודש פברואר ברחבי העולם, כשמכירתן מתודלקת על ידי מספר רב של כותרי השקה - יותר משלושים - שכוללים משחקים מז'אנרים מגוונים מאוד, החל מפעולה ועד למשחקי ספורט ומרוצים.
כותר ההשקה הגדול ביותר של הקונסולה, Uncharted: Golden Abyss, כבר נסקר במדור זה, ובשבוע הבא תגיע הסקירה גם על משחק גדול נוסף - פיפ"א ל-Vita - אך בינתיים כדאי להסתכל גם על משחקים נוספים שהושקו עם הקונסולה. הם אולי לא להיטים עצומים, אך אין זה אומר שכדאי לוותר עליהם. ביקורת על שני משחקים כאלה נמצאת כאן, לפניכם.
Little Deviants
כשקונסולת Wii של נינטנדו הושקה אי אז ב-2006, הגיע עם כל עותק של הקונסולה משחק בשם Wii Sports. מטרתו לא הייתה להפוך ללהיט עצום - בנינטנדו מודים כי לא ציפו שאנשים יקנו את הקונסולה עבור המשחק הזה - כי אם להדגים את היכולות של מכונת המשחקים. Little Deviants של סוני בא לעשות דבר דומה לויטה. מדובר, בעצם, באוסף של מיני-משחקים שמנצלים כמעט כל מנגנון שליטה אפשרי בויטה, ומכירים לכם את יכולותיה השונות של הקונסולות.
עלילת המשחק הלא רלוונטית עוסקת ביצורים שמנסים לבנות מחדש את החללית שלהם לאחר שהופלו על כוכב לכת עויין. והם עושים את זה באמצעות ביצוע מגוון רחב של משימות, שמגיעות בדמות מיני משחקים.
יש כאן מיני-משחק בו אתם צריכים לגלגל את אחד הייצורים ברחבי המסך כשאתם משתמשים במשטח המגע שנמצא בגב הקונסולה כדי להרים את הקרקע של השלב - רעיון חמוד להפליא שדווקא מתורגם בצורה מתסכלת מאוד למציאות; יש מיני משחק בו אתם צריכים לזמזם צליל גבוה, ביניים או נמוך כדי להרוס את הצלחות אותן מעיפים עליכם - רעיון ביזארי שהופך למיני-משחק כיפי; ויש גם מיני משחק בו אתם צריכים לסובב את כל הגוף כדי למצוא ברחבי השלב חלליות של אויבים, כשהמצלמה האחורית של הויטה מספקת את הרקע, ואתם בעצם רואים את המשחק על רקע המקום בו אתם נמצאים.
עשרות משחקונים שונים יש ל-Little Deviants, עם גרפיקה חמודה להפליא ולא מעט ערך למשחק חוזר בדמות טבלאות שיאים. אך הבעיה היא שבניגוד ל-Wii Sports, המשחק הזה לא מרגיש כמו משהו שהוא יותר ממדריך אינטראקטיבי לויטה, זהו לא הלהיט שעבורו כדאי לקנות את הקונסולה, אלא סתם משחק קטן וחמוד בו ניתן לשחק מדי פעם, בין הכותרים הגדולים באמת.
Virtua Tennis 4: World Tour
אם מעולם לא שיחקתם במשחקי טניס בכלל, וב-Virtua Tennis בפרט, רבים הם הסיכויים שאתם בכלל לא מבינים למה שתתבקשו להוציא כסף על משחק טניס. זה לא כדורגל, זה לא כדורסל, זה לא פוטבול - זה טניס! והדרך הכי טובה להפסיק לחשוב ככה היא לשחק כמה דקות באחד ממשחקי הסדרה, כדי להבין כמה כל העסק ממכר. מעבר לכך, כיוון שמשחקי הטניס מבוססים על מהלכים ולא על רצף משחק, זה הופך את הספורט הזה למושלם עבור קונסולה משחק ניידת בה משחקים לא מעט כדי להעביר זמן בתחבורה ציבורית או בהמתנה למשהו.
אבל כל זה רק תיאורטי, מה שהופך את Virtua Tennis 4 בגרסת ויטה שלו לאחד המשחקים הטובים ביותר לקונסולה הזו אינו האופי של הספורט, כי אם הדרך בה הספורט מועבר לויטה. קודם כל, הקמפיין של המשחק - אותו סוג של קמפיין שהיה בגרסת הקונסולות הביתיות - הוא משחק לוח מרתק, סוג של "סולמות וחבלים" בו חלק מהמשבצות מובילות לפעילויות שונות. חלק מהפעילויות האלה הם סתם משחקי טניס, אך יש גם סוגים שונים של אימונים שמשפרים את הדמות שלכם, מיני-תחרויות, הזדמנויות לאסוף "כוכבי פרסום" כדי להפוך למפורסמים יותר ולקבל גישה לתחרויות הגדולות, ומשבצות מנוחה בהן יכולה הדמות שלכם לצבור קצת אנרגיה, פן תותש ותפצע.
וגם המשחקיות בתוך תחרויות הטניס מעולה. מעבר לכך שמערכת השליטה פשוטה מאוד וקלה להבנה, מצליח Virtua Tennis להעביר את האנרגיה והמתח של משחקי טניס אמיתיים. והוא גם עושה את זה ברמה גרפית גבוהה להפליא, שמצליחה לנצל היטב את המסך המרשים מאוד של ויטה. הפשלה היחדה של המשחק היא אפשרויות השימוש במסך המגע להזזת השחקן - זה לא נוח, ואין שום סיבה להשתמש במסך במקום בג'ויסטיקים הרגילים של ויטה.
Virtua Tennis 4: World Tour אולי לא נחשב לאחד ממשחקי ההשקה החשובים של פלייסטיישן ויטה, אבל הוא בהחלט אחד הכיפיים והמרשימים שבהם - משחק שמנצל היטב את האופי הנייד של הקונסולה, אך לא נותן לאופי הזה לפגוע במה שחשוב לשחקנים.
עוד בנושא:
מבט ראשון - פלייסטיישן ויטה