פחות מארבעה חודשים עברו מאז סדרת המשחקים Uncharted - אחת מסדרות הדגל של פלייסטיישן 3, הייתה באור הזרקורים. אז היה זה המשחק השלישי בסדרה שהושק לקונסולה הביתית של סוני, תוך שהוא מנסה לדחוף את מכונת המשחקים אל שיא היכולת הטכנולוגית שלה. זו האחריות הגדולה של הסדרה הזו, שמפותחת על ידי אולפן השייך ליצרנית פלייסטיישן - להראות לגיימרים למה הקונסולה מסוגלת, ולהעלות את הרף מדי כמה שנים.
אבל הנה, רבעון עבר ואנחנו שוב פוגשים את נייתן דרייק - הרפתקן, שודד, היסטוריון חובב, רוצח המונים. הסיבה למפגש היא השקת הפלייסטיישן ויטה, הקונסולה הניידת החדשה של סוני, ובחברה החליטו שההשקה פשוט לא תהיה שלמה בלי אנצ'רטד. התוצאה היא Golden Abyss, משחק חדש לגמרי שאורכו 7-8 שעות. ניתן לקנות אותו בחנות פיזית, או בחנות המקוונת של ויטה, אך אם אתם בוחרים באפשרות השניה - שימו לב שהמשחק כמעט וימלא כרטיס זכרון של 4 גיגהבייטים.
כמעט כמו בפלייסטיישן 3
ל-Golden Abyss יש לא מעט תוכן הייחודי לויטה, אך לפני שמדברים על התוכן הייחודי הזה, חייבים להזכיר את נקודת הדמיון הגדולה ביותר בינו לבין קודמיו. האנצ'רטד הנייד אולי לא נראה בדיוק כמו גרסת הפלייסטיישן 3 שלו, אבל הוא בהחלט מתקרב לשם. וזה מרשים, מאוד מרשים אפילו, להחזיק בידיים מכונה שמצליחה להתקרב לרמה גרפית של PS3.
הוסיפו לכך את הטריק הקבוע של הסדרה הזו - הסתרת מסכי טעינה באמצעות סרטוני מעבר וטעינת הסרטונים בזמן שאתם משחקים - ותקבלו חוויה רציפה, ללא מסכי טעינה חוץ מכשמדליקים את המשחק לראשונה או מתים. וגם אם דרייק מת, זמן הטעינה מחדש נמוך כמו באחות הגדולה של ויטה. מרשים, כבר אמרנו?
אך יש גם חידושים
אך Golden Abyss אינו דמו טכנולוגי בו הגרפיקה עושה את כל העניין, מדובר במשחק, ומשחק צריך להיות גם מהנה. וגם כאן, החדשות הן טובות לרוב. אנצ'רטד היא סדרה שמורכבת משלושה חלקים בסיסיים - קטעי ירי בהם אתם הורגים עשרות שכירי חרב נטולי שם, קטעי הרפתקה אקרובטיים בהם אתם קופצים ממקום למקום וקטעי פתרון פאזלים. האיזון בין השלושה לבין סרטוני מעבר עלילתיים הוא המתכון להצלחת הסדרה, ומפתחי הגרסה הניידת נצמדו למתכון הזה. כך, האנשים איתם דרייק מסתובב אולי חדשים, והעלילה חדשה, אבל זה עדיין אותו האנצ'רטד, רק עם כמה שינויים.
השינוי הראשון נובע מכך שויטה בכל זאת אינה פלייסטיישן 3. היא אולי מסוגלת להתקרב לרמה הגרפית של PS3, אך רק עם פשרות שנעשות בדרך. השלבים, למשל, מרגישים קטנים יותר, ויש הרבה פחות תנועה על המסך בכל זמן נתון. המשחק גם מרגיש פחות מתוסרט מאחיו הגדול, ומסתפק בזריקתכם אל תוך השלב ללא הצורך לעשות מופע קרקס מאחורי כל פינה.
זה לאו דווקא רע. איפוק תסריטאי נותן לכם יותר חופש, והמפתחים פיזרו ברחבי השלבים מספיק דברים שאפשר לאסוף ופאזלים שאפשר לפתור כדי לקבל בונוס כזה או אחר, כדי שהחופש הזה ירגיש לכם כיפי. בו בזמן, קשה מאוד ללכת לאיבוד ב-Golden Abyss, כך שהחופש הזה אינו מתסכל או בעייתי.
החידוש השני שהוכנס לסדרה לכבוד הגעתה לויטה הוא התמיכה במשטחי המגע של הקונסולה. רוב השליטה אמנם מתבצעת באמצעות מקשי השליטה הסטנדרטיים ושני הסטיקים האנלוגיים של ויטה - כך שהיא תהיה מוכרת לכל מי ששיחקו אי פעם בפלייסטיישן - אבל שילוב של מסך מגע ומשטח מגע אחורי נמצאים בשימוש גם הם.
קשה לדעת אם מפתחי המשחק התלהבו ממשטחי המגע והחליטו לתמוך בהם, או שמא בסוני פשוט דרשו מהם להדגים את יכולות המגע של ויטה, אך ניכר כי הם לא ששו לחדש בתחום הזה יותר מדי. נכון, במקום להשתמש בג'ויסטיק כדי לקפוץ ממקום למקום, עכשיו אפשר פשוט לגעת באבן הבולטת הבאה, אבל רוב משחקיות המגע מוגבלת לפאזלים.
וכך, תמצאו את עצמכם משפשפים קסדות כדי לנקות אותן מאבק, עושים שרטוטי פחם כדי להבין מה כתוב על קירות, חותכים במבוק ובוחנים גולגלות (כל אלה, אגב, דוגמאות מאותו השלב). קשה להגיד שזה חידוש מדהים שמביא את הסדרה לגבהים חדשים, אבל זה גם לא מציק.
לקנות או לא לקנות?
Uncharted 3 הוא אחד משיאי ליין-אפ השקה חזק מאוד של הפלייסטיישן ויטה - משחק שלא יאכזב את מעריצי הסדרה אך בו בזמן לא ידחה שחקנים חדשים. הוא אולי לא מהווה בפני עצמו סיבה טובה מספיק לרכוש את הקונסולה, אך בהחלט נכנס לרשימת משחקי חובה שלה.