דונט טאצ': הנזק הבלתי הפיך שנגרם לילדים מסמארטפונים

הזמן שמבלים ילדים מול המסך נמצא במגמת עלייה מתמדת, אולם יחד עם היתרונות הרבים המצויים בנגישות למידע ולתקשורת מהירה, הרי שבשנים האחרונות מחקרים רבים קושרים בין חשיפה ממושכת למדיה לבין התפתחות קוגניטיבית לקויה בקרב ילדים ונוער. זמן הצפייה בסוגי המדיה השונים נאמד בשבע שעות ביום ולפי סקרים שנערכו בארה"ב, כ-39 אחוזים מבני השנתיים-ארבע במדינה משחקים באייפד. כשעוברים לקבוצת הגיל של 5-8 מגלים שכבר יותר ממחצית מהילדים משתעשעים באופן קבוע עם מסכי טאצ' למיניהם.

בין הלידה לבין גיל שלוש המוח שלנו מתפתח בקצב מהיר והוא רגיש במיוחד לסביבה. שינויים שחלים במוחם של ילדים בזמן הקריטי הזה עשויים להיות בעלי השפעות רחוקת טווח. ההתפתחות הנורמלית של מערכת הנוירונים במוח דורשת גירויים ספציפים מהסביבה (שאינה כוללת מסכי טאבלט), מה שנקרא תקופה קריטית להתפתחות תקינה.

זמן קריטי פירושו תקופה מוחית מיוחדת, בה מבנים שהתינוק נולד איתם, זקוקים לגירויים כדי לפעול ולהתפתח. כשמבנים אלו אינם מקבלים גירוי ועירור מותאם מלידה, הם ניזוקים ומדלדלים עד למצב של נזק בלתי הפיך. כתוצאה מחשיפה מוגברת למסכים, נמנעות הרבה מהאינטראקציות הנחוצות להתפתחות תקינה.

לפי ד"ר אריק סיגמן, חבר באגודת הפסיכולוגים הבריטים וחבר באגודה המלכותית לרפואה בבריטניה, "הורים שחושפים את הילדים שלהם למסכים מונעים מהם לבנות את הבסיס שהכרחי להם להבנת העולם. היכרות מוקדמת מדי עם הטכנולוגיה היא בדיוק מה שימנע את פיתוח היכולות שהורים כל כך רוצים להשיג באמצעות הטאבלטים: יכולת ריכוז, יכולת קשב, תשומת לב, היכולת לקרוא אנשים, לתקשר איתם, להגדיל אוצר מילים - כל אלה ייפגעו".

ראשית, כתוצאה מכמות הגירויים אליהם נחשפים הילדים בו זמנית בזמן הצפיה במסך, הילדים מפתחים חשיבה מבוזרת - צורת החשיבה הזו היא ההיפך הגמור מריכוז, שמתמקד ומעמיק בדבר אחד. סוג המחשבה שהמסך מעודד מונע מהילדים את היכולת לחשוב לעומק וגורם להם לנתח מידע בצורה שטחית בלבד. גרוע מכך, המסכים גם פוגעים להם בדמיון; כשאימא מקריאה לילד סיפור הוא נדרש לעבד את הקול שלה למילים, לבנות תמונה שלמה בראש ולקיים מאמץ מוחי - מאמץ שפשוט לא קורה כשמאכילים ילדים בכפית בכל המידע.

מוחם של הילדים מפתח הביטואציה (התרגלות) לעיבוד עצל של מידע, כך שעיבוד מידע מורכב יותר כבר הופך למטלה מורכבת. העדפה זו לעיבוד שאינו דורש משאבים קוגניטיביים מתקבעת וכתוצאה מכך אין מספיק אקטיבציה של אזורים במוח שהינם קריטיים להתפתחות קוגניטיבית תקינה והילדים עשויים להיפגע באופן בלתי הפיך.

קצב התפתחות הטכנולוגיה גבוה מקצב התפתחות המוח. מוח האדם אינו מותאם להצפה כה מאסיבית של גירויים. האזורים האחראיים על עיבוד המידע נדרשים לפתח יכולות להתמודדות עם מצב זה. התמודדות שאינה מותאמת להתפתחות התקינה. המענה להתמודדות זו בו נדרש הילד להתמודד ולעבד מגוון רב של גירויים בו זמנית נקשר לבעיות קשב וריכוז, קשיי לימוד וקשיי שליטה וויסות. כתוצאה מכך ארגון רופאי הילדים האמריקני פרסם המלצה לא לחשוף ילדים עד גיל שנתיים למסכים בכלל ללא שום קשר לתוכן שעל המסך.

נמצא שמשחקי מחשב וצפייה ממושכת במסך עשויים לעכב את התפתחות האונות הקדמיות ואף את התפתחות היכולת לשליטה בהתנהגות חברתית. האונות הפרונטליות במוח אחראיות לפירוש והבנה של אינטראקציות חברתיות. אזורים אלו מקושרים עם היכולת לחוש אמפתיה לזולת, לשים עצמך בנעלי האחר ולהבנת רמזים בלתי מילוליים באינטראקציה בין-אישית.

אינטראקציה יומיומית מבוססת כמעט ברובה על תקשורת בלתי מילולית. כאשר אנו באים באינטראקציה עם אחרים אנו מעבדים סיגנלים בלתי מילוליים כמו הבעות פנים, טון, מחוות גופניות, שפת גוף, קשר עין ואפילו מרחק פיזי מהאחר. אותות בלתי מילוליים אלו הינם לב ליבה של האינטראקציה הבינאישית. ללא יכולת לפרש אותות בלתי מילוליים אלו, לא נוכל להבין לעומק את כוונות האחר (כמו במקרה של אוטיזם).

אזור זה מתפתח בילדות לאחר שהתפתחו אזורים נמוכים יותר במוח. התפתחותן של האונות הפרונטליות תלויה בגירויים המגיעים מהסביבה, כלומר בחשיפה לאינטראקציה בינאישית. אם הילד לא ייחשף למידה מספקת של אינטראקציה בינאישית בגיל צעיר, יכולת זו תיפגע באופן בלתי הפיך. ככל שהילד נמצא זמן ממושך יותר מול המסך, הוא יתרגל לצורת אינטראקציה זו שהינה פחות תובענית וצורכת פחות השקעת משאבים קוגניטיביים. בהעדר חשיפה מספקת לאינטראקציה בין-אישית, היכולת להבין ולחוש את האחר לא תתפתח כיאות. דו"ח הפדרציה העולמית לנוירולוגיה ממליץ, לאור כך, להפחית במשחקי מחשב, לעודד ילדים לשחק מחוץ לביתם עם ילדים אחרים ולהיות באינטראקציה גדולה ככל האפשר עם אחרים.

כתוצאה מהאינטראקציה עם המסך, אם בצפייה בתכנית או במשחק מחשב, הילדים מתרגלים לאינטראקציה שבה הכל נתון לשליטתם - אפשר להריץ קדימה או לכוון את עצמת הקול ולהיות חשוף רק למה שמעניין אותם ללא צורך להתחשב בהעדפות האחר - כך שכל אינטראקציה שבה הם נדרשים להתאים עצמם לדרישות הסביבה הופכת מתסכלת ואפילו קשה.

ילדים שגרים בסביבה טכנולוגית, לומדים מגיל מאוד צעיר לתפעל מסכי מגע. ברגע שילד מפתח סכמה על צורת האינטראקציה הזו, סכמה זו מתקבעת והילד מנסה ליישם את אופן השימוש במסכים לכל מכשיר אחר במרחב הפיזי שלו. כך נוכל לא אחת לשמוע אמהות המתמוגגות מכך שילדם מנסה לעשות סוויפ לתמונה רגילה ולא מבין למה לא קורה שום דבר. יש פה הפנמה מאוד עמוקה של הילד שלכל פעולה שהוא עושה, הוא מקבל תגובה מיידית. המוח שלנו מתמכר בקלות לצורת אינטראקציה זו בה לכל גירוי יש תגובה. הילד עושה פעולה מסוימת והמסך מגיב באורות, צבעים מתחלפים, צלילים תגמול זה גורם לנו לחזור על פעולה זו שוב ושוב. המשיכה שלנו לסוג כזה של פעולות מיוחסת לנוירוטרנסמיטור דופמין הנחשב כמרכיב מפתח במערכת החיזוק (reward system) , הוא מיוחס לתחושת הנאה.

>> כל הסימנים שהילד שלכם מכור לאינטרנט.

הילד תמיד יעדיף תמיד אינטראקציה המלווה בחיזוק על פני כל אינטראקציה אחרת בסביבה. שימוש אינטנסיבי במשחקי מחשב עלול לגרום לשינויים ארוכי טווח במעגלי מערכת החיזוק עד למצב של התמכרות לפעולת הדופמין, וזאת באופן שידמה למצב של תלות בחומרים ממכרים.

נכון להיום בישראל, הורים וגורמים רלוונטיים במערכת הבריאות אינם מודעים לסכנות הבריאותיות של זמן המסך, ונחוץ, קודם כול, למלא חלל ידע זה. משרד הבריאות הישראלי מאמץ עמדות מעורפלות בנושא וממליץ, בין השאר, "לאפשר לפעוט לצפות בתכניות טלוויזיה מותאמות לגילו, רצוי בחברת מבוגר תוך הגבלת זמן הצפייה".

ואחרי שכל זה נאמר חשוב לציין כי חשיפה למסכים אחרי גיל שנתיים, לפרקי זמן מוגבלים, יכולה להיות גם חיובית. נמצא שילדים, שנחשפו למסכים היו מהירים יותר ללמוד שפה חדשה, לפתח קוארדינציה, זריזות ידיים ויכולת תגובה מהירה. הדגש הוא לדאוג לחשיפה מתונה ולמתוח קו ברור בין העולם הוירטואלי לזה האמיתי.

הכותבת היא החוקרת ד"ר לירז מרגלית, בעלת Phd בפסיכולוגיה. חוקרת חווית משתמש בחברת ClickTale – המפתחת טכנולוגיה לניתוח התנהגות גולשים באתרי אינטרנט.