טרשת נפוצה

ידע הוא כוח, אמר סיר פרנסיס בייקון. וכוח הוא דבר מפחיד. זה ההסבר הסביר ביותר שאני יכול למצוא לפחד והאימה שמעוררת הקדמה ומעורר המדע. השבוע, הדוגמה היא מאיץ החלקיקים שעומד לפעול לראשונה בקרוב. המדענים מאחורי מאיץ החלקיקים, שנועד לפתור שאלות בסיסיות במדעי הפיזיקה, כמו טבע הכבידה, סופגים בימים ובשבועות האחרונים איומים לחייהם. למה? כי אנשים בעלי הבנה מעטה החליטו שמאיץ החלקיקים עומד להשמיד את העולם.

במובן מסוים, קל ללעוג לאנשים האלה. אחרי הכל, אם הם צודקים, כולנו נמות ואיש לא יוכל לומר שסתם אמרתי שהם אדיוטים, חסרי הבנה, שניזונים מחלקי מידע ובונים ממנו פחד. שהם בדיוק מסוג האנשים שעינו את גליליאו גליליי כי הוא ערער על תפיסת העולם שלהם. שאנשים כמוהם ניסו לעצור את המהפכה התעשייתית וכל התקדמות אחרת במדע.

לכתוב טקסט מפחיד קל יותר מאשר טקסט מרגיע. אתמול כתבתי את שני הצדדים ב"גוגל: חבר או אויב", והיה הרבה יותר קל לכתוב את הטקסט שבו ציירתי את גוגל כאח גדול ומאיים. וזה היה הרבה יותר קל למרות שעמדתי האישית היא שאין שום סיבה לחשוש מהחברה. קל יותר ללבות פחד מאשר להרגיעו כפי שקל יותר ללבות אש מאשר לכבותה. הנטייה הטבעית שלנו היא לחשוש מהלא ידוע, ולקנא בבעלי ידע שאין לנו. לכן, קל מאד לבורים לצייר את המדענים כמפלצות - תדמית שיש לה נוכחות חזקה מאד בתרבות הפופולרית, ואשר התחזקה בכל פעם שפיתוח מדעי כן הוביל תוצאות הרסניות כגון פצצת האטום.

פעם נסעתי במונית, ונהג המונית התווכח איתי שהמדע והטכנולוגיה רעים לנו. כשאמרתי לו שתודות למדע והטכנולוגיה אורך החיים הממוצע משתפר כל הזמן, הוא סירב להאמין לי. הוא היה משוכנע שלפני מאה שנה אנשים היו חיים עד גיל מופלג יותר. משוכנע. נו, כאמור, אדיוטים.

לארס אולריך ממטאליקה התראיין לאחרונה ברדיו ונשאל על דליפת האלבום החדש של הלהקה לרשת. "ככה זה ב-2008", אמר לארס. "ימים מאושרים". אז כן, היתה כאן קצת אירוניה, אבל גם סוג של קבלה והשלמה. אותו אולריך חנך לפני מספר ימים את ערוץ תוכן הגולשים החדש של מטאליקה ביוטיוב, בוידאו שבו הוא מעודד את הגולשים ליצור קליפים עם ביצועים משלהם לשירים של מטאליקה, מהאלבום החדש או מהאלבומים הישנים. אם כל מוזיקאי אחר היה מפגין מידהכזאת של הבנה של המציאות שבה אנו חיים, הייתי שמח. אבל זה לארס אולריך, האיש שאחראי יותר מכל אדם אחר להשמדתה המתקדמת של תעשיית המוזיקה. ממנו הייתי מצפה בעיקר שיסתום כבר את הפה.

אולריך, והרצון העז שלו לתבוע את נאפסטר ולדחוף לחיקוק החוקים, הם אלה שיצרו את המצב הנוכחי בו תעשיית המוזיקה העולמית וצרכניה ניצבים משני צידי המתרס כאויבים מרים. תעשיית המוזיקה התנהלה באופן דורסני כלפי צרכנים ואמנים כאחד במשך שנים רבות, אבל זה עבד כל עוד לא היתה חלופה. התגובה להופעת החלופה לא היתה צריכה להיות ניסיון כושל לחסל אותה, שנובע מחוסר הבנה בסיסי של העולם בו אנו חיים. היא היתה צריכה להיות ניסיון להתאים את המודל העסקי, לשתף פעולה עם נאפסטר או להציע משהו שיהווה חלופה אטרקטיבית לצרכנים ולאמנים. תעשיית המוזיקה לא עשתה זאת, וחיל החלוץ שלה בכך היה המתופף עם הפה הגדול. אז לארס, באמש'ך, פשוט תשתוק, בסדר?