דני מכר ליוסי חרב (לא אמיתית) במשחק פנטזיה מרובה משתתפים (MMORPG). הכסף שקיבל היה אמיתי. אלא שלאחר קבלת הכסף החליט דני לשמור את החרב ולא למסרה ליוסי. יוסי פנה למשטרה והתלונן. הוא גם פנה למס הכנסה והתלונן כי דני לא הוציא לו חשבונית בגין המכירה. עוד הגיש יוסי תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, בה ביקש לחייב את דני למסור לו את החרב.
נדמה לכם שכותב מאמר זה איבד את שפיותו? חישבו שנית.
עולמות ומשחקים וירטואליים אינם עוד אנקדוטה שניתן להתעלם ממנה. היקף ההשתתפות והמשאבים המושקעים בהם הינו עצום. עולמות אלו אף מהווים בסיס לסחר אמיתי, הן באמצעות פלטפורמות במסגרת המשחק עצמו והן באתרים דוגמת eBay. ישנם אתרים המפרסמים שער חליפין למסחר בין מטבעות מעולמות וירטואליים. שער הדולר האמריקאי לעומת הדולר ב-Second Life -SL היה לפני זמן קצר 257:1 דולר וירטואלי לדולר אמריקאי.
פרופ' אדוארד קסטרונובה, מחלוצי החוקרים בתחום, פירסם עוד ב-2001 מחקר על כלכלת העולם Norrath במשחק EverQuest. קסטרונובה מצא כי המטבע הווירטואלי נסחר (אז) ביחס של 93 מטבעות ל-1 דולר אמריקאי, ולמעשה חזק יותר מהין היפני והלירה האיטלקית. קסטרונובה אף מצא, כי כבר אז היה התל"ג השנתי של העולם הווירטואלי נוראת' גדול מזה של בולגריה.
לפני זמן מה נמכר במשחק Project Entropia אי וירטואלי בסכום של 30,000 דולר, בעוד שבעולם SL נמצא יותר ויותר משתתפים שמרוויחים את מחייתם מעסקים מקוונים, כמו יצירת תלבושות לדמויות השחקנים, תיווך נדל"ן וירטואלי ובנק השקעות וירטואלי. למעשה, רויטרס העולמית פתחה סוכנות בעולם SL ממש כאילו היה מדינה. סך כל המסחר הקשור בעולמות מקוונים מגיע למחזור שנתי המתקרב למיליארד דולר (כן, אתם שומעים נכון).
אם הדברים נשמעים לכם ערטילאיים, הרי ש-Zhu Caoyuan משנחאי נרצח לפני יותר משנה כיוון שלא עמד בעסקה בה התחייב למסור לשחקן אחר במשחק Legend of Mir חרב וירטואלית, עבורה קיבל 872 דולר. טרם הרצח פנה הרוצח למשטרה והתלונן על גניבה, אך נענה כי המשטרה אינה מתערבת במקרים כאלו.
במאמר זה נבחן על קצה המזלג שאלות וסוגיות בעייתיות שנוצרות באותם עולמות וירטואליים. את שאלת מיסוי השחקנים נותיר לאחרים, אם כי רק נזכיר מספר שאלות (איתן מתמודדת כעת ממשלת אוסטרליה, שהיתה החלוצה בהודעה על מיסוי הכנסות מעולמות מקוונים בעולם האמיתי). למשל - מה יהיה מועד המיסוי? בעת הפקת הרווח במשחק או רק בעת המרת הרווח לכספים אמיתיים? כיצד יהיה ניתן לעקוב אחר המרת הכסף הווירטואלי לאמיתי? אילו הוצאות נאפשר לקזז? כיצד נקבע את שער החליפין בכל עת רלוונטית?
שאלה משפטית בסיסית היא - האם אותו רכוש וירטואלי הוא למעשה... רכוש? אם נגדיר רכוש כנכס שנוצר עקב השקעת מאמצים ומשאבים על ידי בעליו המקוריים, הרי הרכוש הווירטואלי עונה להגדרה זו. הדין עצמו מכיר בזכויות כרכוש (ולדוגמה - כל ענף הקניין הרוחני). כלומר, עצם היות הרכוש וירטואלי, אינו מונע ממנו להיות רכוש. השקעת הזמן והמשאבים הכספיים של המשתמשים יש בה כדי לחזק את מעמד ה"רכוש" הווירטואלי.
האם רכוש זה יכול להיגנב? מחד - ככל רכוש, הרי גם אותו ניתן לשלול מבעליו. מאידך, משחקים רבים הינם משחקי תפקידים, וגניבה היא חלק בלתי נפרד מהמשחק בהם. ואם נאמר כי רכוש כזה יכול להיגנב רק במקום בו חוקי המשחק אינם מאפשרים גניבה כחלק מהמשחק, הרי אנו הופכים את יוצרי המשחק למחוקקי עבירות פליליות. מנגד, במצב בו השקעתי זמן וכסף רב בפיתוחה של הדמות שלי ורכשתי רכוש וירטואלי ואמיתי - מדוע לא יגן עלי הדין במקרה בו משתמש אחר גוזל ממני רכוש זה בלא הסכמתי?
ואם זהו "רכוש", נשאלת השאלה, מי הוא בעליו? האם יוצרי ומפעילי המשחק או המשתמשים שהשקיעו מכספם - בד"כ בתשלומים חודשיים בגין הזכות לשחק במשחק, ולפעמים גם ברכישת הרכוש בפלטפורמת משחק בתוך או מחוץ לעולם המשחק. במרבית המקרים, בעיון בהסכמי המשתמש של מפיצי המשחקים נגלה כי כל זכויות הקניין במשחק שייכות למפיץ (אולי חוץ מ-SL, שלאחרונה מעניק זכויות של ממש למשתמשים ביצירותיהם, במטרה ליצור כלכלה מקוונת אמיתית ופורחת). אולם, לאור המאמצים והמשאבים הרבים שהמשתמשים משקיעים על מנת לפתח את רכושם ודמויותיהם, דומה שתנאי שכזה בהסכם המשתמש (שהוא חוזה אחיד) עלול להוות תנאי מקפח, ולכן בטל.
שאלת הבעלות היא בעלת חשיבות מכרעת במקרים רבים. למשל, אם מפעילת המשחק מגלה שנקלעה להפסדים תפעוליים עקב הפעלת העולם המקוון באופן שמחייב אותה לסיים את הפעלתו - האם יכולים המשתמשים שחשבונם נסגר ורכושם נעלם מהמרקע הדיגיטלי לדרוש מהחברה פיצוי על רכושם שאבד, או על זמנם וכספם שהלכו לבלי שוב?
ומה קורה במצב (אמיתי) בו משתתפים במשחק יוצרים יצירות המפרות זכויות יוצרים, למשל שכפול דמויותיהם של סופרמן או באטמן במשחק גיבורי על? מי האחראי להפרת זכויות היוצרים במקרה כזה? האם נגן על מפתחת המשחק, ואם כן - כיצד? כמו ספק שירות (ISP), שלפחות בארץ בינתיים כלל אינו מוגן, או באופן מקיף יותר? ואולי המפתחת אחראית בעצם העובדה שהיא מספקת למשתמשים כלים להפר זכויות - בדומה לפסיקה האמריקאית ביחס לתוכנות שיתוף קבצים?
לפני זמן מה התעורר במשרד הח"מ מקרה בו משחק אינטרנט (שמקורו בישראל) ביצע שינויים שהפחיתו את שווי הרכוש הווירטואלי של משתמשים. זאת, לאחר שאותם משתמשים השקיעו זמן וכסף רב במשחק עצמו (כסף שהוזרם למפעילי המשחק) על מנת לרכוש זכויות באותו משחק. למיטב ידיעת הח"מ, בסופו של דבר בחרו הנפגעים שלא לפעול באופן אקטיווי להגנה על זכויותיהם. בארה"ב, לעומת זאת, הגיש עו"ד מייק בראג תביעה כנגד מפעילת SL, לאור העובדה שרכש קרקע מקוונת בהשקעה של אלפי דולרים אמריקאים במטרה למכור את אותה קרקע ברווח, אך לאחר הרכישה נסגר חשבונו במשחק וכל השקעותיו ירדו לטמיון.
דוגמה נוספת מצויה באותו עולם עצמו. התנועה בעולם המקוון של SL מתבצעת באמצעות הקשה על המפה, כאשר הדמות שעברה ממקום למקום הגיעה לתחנת המעבר הקרובה ביותר למקום שהוקש במפה. כתוצאה מכך, תנועת הדמויות באיזור הקרוב לתחנות המעבר היתה מוגברת, באופן שאיפשר לבעלי הקרקעות (הווירטואליות, נזכיר) ליהנות ממסחר עשיר יותר וממיסי מעבר גבוהים יותר. מפעילת העולם שינתה בשלב כלשהו את אופן המעבר ממקום למקום, כך שהמעבר היה במישרין למקום עליו הוקש על המפה, בלא צורך להעזר בתחנת מעבר. שינוי פשוט לכאורה זה גרם להתמרמרות רבה בקרב השחקנים, שטענו לאובדן הכנסות ניכר ולהסתמכות המזכה אותם בפיצוי. הטענות עלו עד כדי כך, שמפעילת העולם הודיעה כי היא תרכוש מבעלי הקרקעות הסמוכות לתחנות המעבר את קרקעותיהם, על מנת לפצותם על הנזק שנגרם להם.
שאלה נוספת היא, מהו הדין החל על מקרה בו (לדוגמה בלבד) החברה המפעילה רשומה בארה"ב, השרתים נמצאים באירופה, המסחר ברכוש הווירטואלי מבוצע באמצעות אתר ישראלי חיצוני והתובע הוא ישראלי החי ביפאן?
אולי בכלל יש לחייב מפעילי עולמות וירטואליים להקים גם מערכת אכיפה ושיפוט וירטואלית, שתדון בכל מקרה לפי חוקי כל משחק ספציפי?
שאלות אלו, ורבות נוספות, הן רק קצה הקרחון בעולם המרתק של עולמות וירטואליים מקוונים.
כותב מאמר זה הינו עורך דין המתמחה במשפט מסחרי, קניין רוחני ומשפט האינטרנט.
עולמות וירטואליים - בעיות אמיתיות
יורם ליכטנשטיין
8.11.2006 / 14:20