משחק מחשב כהתעללות?

בשנים האחרונות הולכת ומשתנה התדמית של משחקי קונסולות. בעבר, קונסולות היו אמצעי לרביצה מול הטלויזיה עם ידית משחק ביד ובמבה ביד השניה. כיום, עם עזרים כמו Eyetoy ו-Dance Dance Revolution, הפכה הקונסולה לאמצעי לאימון גופני.

Wii, הקונסולה החדשה של נינטנדו, הולכת צעד נוסף לכיוון הזה. ידית המשחק שלה היא שלט בעל חיישנים תלת מימדיים שמגיב לתנועות השחקן. ברירת המחדל של Wii היא הפעלה גופנית.

וכל זה טוב ויפה ומשמח. וידוע. ולא הייתי מדבר על זה בכלל אלמלא נתקלתי במוצר לפלייסטיישן שגרם לי לתחושת בחילה פיזית קשה, מכיוון שהוא לוקח את הקונספט הזה לכיוון שאיני יכול להגדיר בשום דרך פרט להתעללות.

Gymkids Step2Play הוא הליכון כושר לילדים, שמחובר לקונסולת פלייסטיישן. הוא לא משולב במשחק בשום דרך, פרט לזו: המשחק יפסיק ברגע שהילד יפסיק לצעוד. כלומר, לא החיזוק החיובי שמספקים Eyetoy ו-DDR שמשלבים הנאת משחק בפעולה פיזית, כי עם עונש מיידי להפסקת הפעילות הפיזית.

ג'ק תומפסון, עורך הדין האמריקאי המעצבן שתובע חברות משחקים על ימין ועל שמאל בטענה שהן מעודדות אלימות, ודאי יחשוב שזה דווקא דבר טוב. הנה משחק ככלי חינוכי. אבל מבחינתי, זה כלי חינוכי ששקול לסרגל או לחגורה. זאת התעללות.

"עכשיו אמהות ואבות ישמחו לתת לילדיהם לשחק, כל עוד הם משחקים ב-Step2Play" כך כתוב באתר היצרן. כאילו שמשחק זה משהו שצריכים לעבוד בשבילו. זה משחק. הם ילדים. זאת זכותם. רוצים שהם יזוזו? קנו להם Wii או DDR.