Master of Orion 3-אדונו של אוריון

שנות הפורענות
שנת 1996 הייתה שנה נהדרת ל- Microprose. בעוד ש- Sid Meier הצליח להביא לעולם את השלמות שזכתה לשם Civilization II, צוות מתכנתים קטן יותר הביא לחובבי האסטרטגיה ברחבי העולם את Master of Orion II: Battle at Antares. התוצאה? המשחק מכר כ- 800,000 עותקים, קטף ביקורות מצוינות בכל העולם, ומיקם את Microprose (בעזרת משחקים כמו Master of Magic, Civilization II ואפילו סדרת X-COM) בתור השליטה הבלתי-מעורערת של עולם משחקי האסטרטגיה מבוססי-התורות.
המשחק, שהיה חידוש ל- Master of Orion המקורי (שיצא ב- 1993), אפשר לשחקן לשלוט בגזע אחד מתוך שבעה שאכלסו את הגלקסיה. כמו בקלאסיקה השנייה של Microprose, Civilization, במאבקו לשליטה מוחלטת בגלקסיה, השחקן נאלץ לחתום על הסכמי שלום, להשיג עליונות טכנולוגית מעל הגזעים האחרים, או, כשכל האפשרויות האחרות נכשלו, להכריז עליהם מלחמה ולהשמיד אותם. תוך כדי מאבקיו הדיפלומטיים והצבאיים, השחקן השתתף גם במרוץ להשגת הטכנולוגיות המסתתרות בפלנטת Orion המסתורית, ובמלחמה נגד גזע ה- Antarans – חייזרים אלימים מממד אחר ש"קפצו לביקור" מדי פעם בניסיון להשמיד את כל הגזעים האחרים.
ההצלחה האמיתית של MOO2, לעומת זאת, לא הייתה בעומק הרב שלו, כי אם בממשק. אף על פי שהמשחק היה עמוק בהרבה מהמתחרה היותר ריאליסטי שלו (Civilization II), צוותי הפיתוח שלו דגלו בשיטת "ממשק שתי הלחיצות" (תרגום גרוע ל- “Two Click Interface"). כמעט כל תפריט במשחק היה ממוקם במרחק של שתי לחיצות בלבד מהתפריט הראשי, והמסכים היו מאורגנים בצורה נוחה מספיק על מנת שהם לעולם לא יראו עמוסים מדי.
ההצלחה ההיסטרית של המשחק הובילה לתסריט ידוע מראש. השלב הראשון היה הניסיון לחיקוי. כך, בצורתו של Birth of the Federation (שהיה למעשה Master of Orion בתוך העולם של Star Trek) ניסתה Microprose לחזור על ההצלחה. Microprose כן הצליחה להוסיף למשחק קצת אישיות ע"י שימוש בגזעים המוכרים מ- Star Trek, אבל המשחק לא זכה להצלחה כמו אביו הרוחני. כך, שלוש שנים לאחר יציאתו לשוק של MOO2, הכריזה Microprose (שבינתיים עברה כל כך הרבה שינויי שם, עד שכבר הפסקתי לעקוב אחריהם) על תחילת פיתוחו של משחק נוסף בסדרה. כעת, שנתיים לאחר תחילת הפיתוח, Master of Orion III נראה מבטיח מתמיד.
חמשת האיקסים
כשבאים לבחון את ההבדלים בין MOO3 לקודמו, קשה לבחור במה להתחיל. מפתחי המשחק, לעומת זאת, בוחרים להתחיל כל פעם בסקירה קצרה של מה שהם מכנים "חמשת האיקסים של MOO3". לטענתם, רוב משחקי הז`אנר דוגלים בשיטת "ארבעת האיקסים", ומתמקדים ב- eXplore, eXpand, eXploit, eXterminate (גילוי, התרחבות, ניצול, וכמובן: השמדה). MOO3, לטענתם, יוסיף "איקס חמישי": eXperience – התנסות. ראש צוות הפיתוח של המשחק, Alan Emrich, מתכוון ששחקן המשחק ב- MOO3 ירגיש באמת כדיקטטור בין-גלקטי. זה נשמע קצת יומרני, אולי, אבל מפתחי המשחק בטוחים בכך שהם יוכלו לגרום לזה לעבוד.
הענקת התחושה המתאימה תעשה, למרבה הפלא, ע"י הגבלת יכולות המשתמש. למשחק יתווסף גורם בשם “Imperial Focus Points". ביצוע של כל פעולה ידרוש מספר מסוים של נקודות, וכאשר לשחקן יגמרו הנקודות הללו, הוא ייאלץ לסיים את התור. כך, בתחילת המשחק, כאשר השחקן ישלוט על אימפריה קטנה, לא תהיה לו בעיה לבצע כל פעולה שהוא יחפוץ לבצע. כאשר האימפריה תגדל, לעומת זאת, השחקן לא יוכל להתמקד בכל ההיבטים של ניהול האימפריה לפני שהוא ייאלץ לסיים את התור.
כאן מגיעה לידי ביטוי התוספת העיקרית למשחק – המנהיגים. בעוד שב- MOO2 היו שני סוגים בלבד של מנהיגים, שיכלו להעניק בונוסים למערכות שמש או לקבוצות חלליות מסוימות, ב- MOO3 המנהיגים יתפסו חלק משמעותי בהרבה ממהלך המשחק. מכיוון שאין לשחקן את היכולת להתמקד בכל התחומים האפשריים במשחק, הוא ייאלץ להציב מנהיגים שיפקחו על הייצור, המחקר, ואפילו אספקת המזון בחלק ממערכות השמש שבשליטתו.
שחקני המשחק הקודם עלולים להתלונן שהשיטה החדשה גוזלת מהם חלק מהשליטה על האימפריה – אבל השיטה החדשה מוסיפה עומק למשחק, ובעיות חדשות לשחקן. המנהיגים יידרשו פיקוח צמוד, ולכל מנהיג תהיה אישיות משלו. בעוד שמנהיגים יבצעו, רוב הזמן, את ההוראות שיינתנו להם, לכל מנהיג תהיה מטרה כללית משלו שהוא ינסה להגשים. כך, מנהיג בעל רעיונות צבאיים שיושאר ללא פיקוח, עלול לבנות לעצמו צבא בכוכב לכת קטן המשמש לצורכי מחקר מדעי. מעבר להצבה של המנהיגים המתאימים במקומות המתאימים, על השחקן לזכור כי לכל מנהיג יש מאגר משלו של Action Points, וגם להם יש גבול למספר הפעולות שהם מסוגלים לבצע (כך, מנהיג בעל רקע כמדען ייתן עדיפות לפעילויות הקשורות למחקר על פני הפעילויות הצבאיות). בנוסף, לשחקן תהיה היכולת להעניק גמול למנהיגים המבצעים את עבודתו בצורה נאמנה, ולהעניש את המנהיגים שיסרבו להוראותיו. גם כאן, לעומת זאת, יש מקום לזהירות, ומערכות שמש שלא יהיו מרוצות מהשלטון של השחקן עלולות לערוק לגזע אחר, או למרוד בניסיון לקבל עצמאות.
הגודל כן קובע!
המערכת החדשה, שבה חלק מההחלטות מתבצעות ברקע בצורה אוטומטית, ללא כל התערבות מהשחקן, מאפשרות להגדיל בהרבה את ההיקף של המשחק. MOO2 תמך בכמה עשרות מערכות שמש, כשלכל אחת מהן עד כוכבי-לכת שמקיפים אותה. מפת המשחק של MOO3, לעומת זאת, תתמוך בעד 256 מערכות שמש, כשלכל אחת מהן עד 8 כוכבי לכת שמקיפים אותה, ולכל כוכב-לכת עד חמישה ירחים. בחישוב זריז, המשחק יכול להכיל עד כ- 12,000 כוכבי-לכת וירחים הנתונים לשליטתו של השחקן. גם אם מתחשבים בעובדה שלא לכל מערכת שמש יש שמונה כוכבי-לכת עם חמישה, עדיין מדובר בכמה אלפי כוכבי-לכת וירחים הניתנים ליישוב.
מפת המשחק תכלול גם היא שיפורים נוספים. אחד הבולטים שביניהם הוא המעבר לתלת-ממד. כמו ב- MOO2, גם ב- MOO3 הגלקסיות ייבנו באופן אקראי בתחילת המשחק, אך הפעם המשחק יוסיף למשוואה שתי הגבלות חדשות: הגלקסיה תזכיר בצורתה את צורת הספירלה של הגלקסיה שלנו, ומערכ