ברוכים הבאים לשיעור נוסף במסגרת הקורס: איך לא לייצר נגן מוזיקה. והפעם השיעור עוסק בסוגת "יפה אבל טיפש".
למה כוונתנו? ובכן, הבה נתבונן ב-M20. הוא ממש יפה. הוא קטנצ'יק, שוקל פחות מאייפוד נאנו, והממשק שלו הוא תצוגת LED לבנה על רקע הנגן השחור. אם יראו לכם אותו בחנות, יש סיכוי לא רע שתתלהבו. כאשר מפעילים אותו, והתצוגה מופיעה לפתע על מה שנראה כמשטח ריק, זה יפה.
אבל אז תקחו אותו הביתה, ותנסו להשתמש בו. רוב הסיכויים שלא ייקח זמן רב עד שתתחילו לקלל. אתם מבינים, אין ל-M20 כפתורים. אוה לא. יש לו טכנולוגיית מגע שבה אתם לוחצים על משטח מואר. עכשיו, זה לא רע בהכרח. זה יכול להיות טוב מאד. אבל כדי שזה יהיה טוב, החיישנים צריכים להיות מאד מדויקים. והם... ממש לא. השימוש ב-M20 הוא חוויה מתסכלת של חיפוש אחר המקום המדויק שבו הלחיצה תפיק את התוצאה הרצויה.
התכוונת ללחוץ על הכפתור הימני? אופס, נלחץ הכפתור האמצעי. התכוונת ללחוץ על הכפתור האמצעי? לא נורא, נלחץ הכפתור התחתון. חוסר הדיוק של החיישנים משתלב באופן די מזעזע עם זמן תגובה מעט אטי. המכשיר מגיב לעתים בדיליי, כך שלחצתם, ואז לחצתם שוב, ואז המכשיר מגיב פעמיים ברצף לשתי הלחיצות - ואם לא לחצתם על מה שחשבתם שלחצתם, יש סיכוי סביר שלא תבינו לאן הגעתם.
שאפתנות היא לא דבר רע, אבל...
נראה לי שזה עניין של שאיפות לעומת יכולת. חברת IMedian הקוריאנית, יצרנית ליין M-Cody, ודאי רצתה ממשק חדשני ויפה. יש להריע לשאפתנות שלה. אבל היא כשלה בנסיונה ליצור מוצר שייתן חוויית משתמש טובה. באפל או ארכוס או סאנדיסק הנגן הזה היה גרסת בטא בדרך למוצר הסופי.
מה כן אפשר לומר לזכות הנגן הזה? איכות השמע שלו טובה מאד, והוא קל מאד ויפה מאד. אבל הדברים האלה לא מספיקים להפוך מוצר לטוב. גרסת 512 המגה של M20 עולה בחנויות בישראל קצת פחות מ-500 ש"ח. במחיר הזה תוכלו למצוא נגן של סאנדיסק עם 2 גיגה זיכרון וממשק טוב בהרבה. או מוצרים של אייריבר או את השאפל החדש של אפל.
... בינתיים לא מומלץ
לסיכום: שמחתי להכיר את IMedian. שאפתנות היא לא תכונה רעה לחברת אלקטרוניקה, ושיפורים לא עצומים לממשק ולשימושיות יספיקו כדי להפוך את המוצרים שלה לאטרקטיביים מאד. אבל לא בדור הזה. תוותרו על M20.