פחות מסוכן מהדבר האמיתי

כשאנחנו שומעים את המלה "משחק", אצל רובנו היא יוצרת קונוטציות חיוביות, במיוחד אם המלה השנייה שנאמרת היא "מחשב". אחרי הכל, לא לחינם קוראים לקונסולות הטלוויזיה של היום מערכות בידוריות – הן נבנות בשביל ההנאה של משתמשיהן ולא עקב צורך קיומי זה או אחר. אך תמיד יהיו אלה שינסו לדחוף לנו בעזרת המשחקים, או שמא נגיד במסווה המשחקים, רעיונות רציניים הנוגעים לעולם האמיתי ולא, אני לא מתכוון לקידום האג'נדה הקומוניסטית בעזרת משחקי סופר מריו.

המשחקים עליהם אני מדבר עומדים בבסיס תערוכה חדשה, "משחקים מסוכנים" אשר תיפתח ביום שישי הקרוב במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון. ביקרתי במרכז לפני מספר ימים בשביל להתרשם מהמוצגים ולהבין במה בעצם מדובר.

אמנם לא חסרות דוגמאות למשחקים עם אג'נדה פוליטית/דתית בכל העולם, אך מארגני התערוכה בחרו, באופן לא מפתיע, להתמקד דווקא בכותרים המתייחסים לקונפליקט במזרח התיכון, לאו דווקא מהצד המערבי של המתרס.

התערוכה תתמקם בכמה מחדרי הבניין, כשהמשחקים מסודרים באופן בו נוכל לראות את שני צדדי הקונפליקט אחד מול השני. הדוגמה הכי טובה, אולי, לעניין הזה, היא שני משחקים שנוצרו בזמן האינתיפאדה הראשונה; הראשון – משחק סורי בשם StoneThrowers, בו דמות של נער זורקת אבנים על הפולשים הציוניים המרושעים על רקע מסגד אל-אקצה, והמשחק השני הוא Intifada, אשר תוכנת בישראל ב-1989 ובו נראה חייל צה"ל מפזר הפגנה פלסטינית ומקבל ציון על פי הכוח בו הוא משתמש. הציונים, אגב, מתבטאים בשמות של פוליטיקאים ישראליים מאותה התקופה, החל ממשה ארנס ועד שמעון פרס.

וזהו, בעצם, אחד הרעיונות המרכזיים שעומדים מאחורי התערוכה הזאת – להראות את הבדלי הגישות. אם במשחקי פעולה מערביים הרעים הכי סטראוטיפיים הם הערבים שמתרוצצים עם קלשניקוב ומנסים לרצוח את הגיבור, במשחקים שנוצרו בארצות האיסלאם הכובש האמריקאי והצורר הציוני מככבים בתור האויבים השנואים. כיוון שמרבית הכותרים הם משחקי פעולה פשוטים בהם הגיבור הולך ויורה בכל מה שזז, המשחקיות שלהם זהה לזו של רבבות המשחקים שנוצרים במערב מדי שנה, ולכן הפעולה הפיזית, זו שגורמת להנאה, נשארת, אבל אם אתם מסתכלים על המסר – זה כבר סיפור אחר לגמרי.

העניין מתחדד כשמסתכלים על המשחקים שנוצרו במערב אך הומרו, מבחינת הגרפיקה, לצרכי המלחמה התקשורתית של הארגונים האיסלאמיים. The Night of Bush Capturing – משחק שיוצג בתערוכה, הוא המרה גרפית של משחק אמריקאי בשם Quest for Saddam. אם במקור אנחנו נלחמים בעיראקים במטרה לתפוס את סדאם, ההמרה היא מצוד אחר בוש ברחבי בסיסים אמריקאים, כשבכל פינה אנחנו רואים תמונות של ג'ורג' בוש, טוני בלייר ובאופן לא מוסבר גם של חסן נסראללה וברקע מתנגן שיר בערבית שתוכנו, אני משער, מיליטריסטי ואנטי-אמריקאי.

בנוסף, הצליחו מארגני התערוכה להשיג משטחי הרשות 3 גרסאות "מקומיות" של אחד מכותרי הרשת הפופולריים ביותר כיום – Counter Strike. גם במקור וגם בהמרות נוכל לבחור בין קבוצה של טרוריסטים לקבוצה של יחידות מיוחדות, כשלכל קבוצה מטרה משלה. ההבדלים הם בשפה, ולפעמים בייעוד והסברים על כל אחת מהקבוצות. פרט לא קשור אך מעניין הוא שבמשחק המקור קיים רובה הסער הישראלי "גליל", אך בשביל לקנות אותו צריך להשתייך לקבוצת הטרוריסטים. מעניין, לא?

מעבר למשחקי פעולה כאלה ואחרים, יוכלו באי התערוכה לראות כמה יצירות ביקורתיות שלא נחשבות למשחקים, per-se. אחת המעניינות שבהן היא "ה-12 בספטמבר", סימולציה של שכונה בעיר מוסלמית, בה מסתובבים טרוריסטים ועוברי אורח. בסימולציה אתם בוחרים אם תרצו לכוון טיל לאזור מסוים בשביל לרצוח את ה"מלוכלכים", אך התוצאה כמעט תמיד היא שיחד עם הרעים תהרגו גם כמה חפים מפשע, מה שיגרום להסלמה בקרב כמה מהאנשים הפשוטים שצפו בהפצצה. אם תמשיכו לירות ולירות, בסוף כמעט ולא תישאר אוכלוסיה שקטה.

דוגמה נוספת, ואולי גם הפרויקט המעניין שיוצג, הוא משחק הסימולציה הדני Global Conflicts: Palestine. הגיבור במשחק הוא עיתונאי צעיר שנשלח לסקר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מטרתו היא לתמרן בין מקורות מידע בשני הצדדים בשביל להשיג כתבות כמה שיותר אובייקטיביות וניטרליות, מה שהופך ליותר ויותר קשה כשהמצב באזור מתחיל להחריף. המשחק הוא סוג של לומדה, הן מבחינת הידע – הוא מבוסס על סיפורים אמיתיים משני הצדדים, והן מהבחינה של היכרות-עצמית, כי כל שחקן יתחיל במוקדם או במאוחר להזדהות יותר עם אחד הצדדים ולפתח דעות משלו על הקונפליקט.

בנוסף למשחקי המחשב, יהיו בתערוכה גם שני פרויקטים אינטראקטיביים יותר. הראשון, קליל יותר, הוא גרסה של משחק ה-Space Invaders הוותיק אשר משוחקת על שטיח שמוקרן על הרצפה, כשהשחקן שולט בחללית בעזרת ג'ויסטיק.

הפרויקט האינטראקטיבי השני הוא ספק משחק, ספק מוצג אומנותי, המבקר את הפוליטיקה משני צדדי המאבק, terror שמו. המשחק משתמש במצלמה בשביל ללכוד את תנועות השחקן ומעביר אותן למסך, בו הדמות שבחר (בוש, בין לאדן, טוני בלייר) צריכה לאסוף כסף, להשמיד מבנים ולא לתת לטילים לפגוע בה.

* אלו הם רק כמה מכ-25 משחקים שיוצגו בתערוכה, אשר תפתח בצהרי יום שישי הקרוב – ה-1 בדצמבר, ותמשך כחודשיים. הכתובת של המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית היא היא ירמיהו 16, חולון.