נתחיל מהאמצע: לקחתי את הקריאייטיב Zen Vision W לאוטובוס, לא לפני שסיימתי להטעין עליו פרקים דנדשים של "נמלטים" ו-"גיבורים", וכבר בתחנה התחלתי לחייך בהנאה שקשה לתאר. בבת אחת הבאסה של המתנה לאוטובוס שמאחר ברבע שעה, ההידחקות לתוכו כשהוא צפוף יותר מרכבת למחנות, ואפילו הזחילה בפקקים לא הצליחה להסיר לי את החיוך מהפנים. יכולתי להרגיש במבטים הסקרניים/מקנאים/עוינים של שאר הנוסעים ובצדק. בעוד הם דחוקים מדי בשביל לדבר בסלולרי או לקרוא עיתון אני עמדתי במרכז האוטובוס ובארבעים ס"מ המרובעים שלי צפיתי עם אוזניות במעלליו האחרונים של מייקל סקופילד. רבאק, ממש קיוויתי שהאוטובוס לא יגיע לתחנה שלי לפני סוף הפרק.
לפני שה-W הגיע לידיי התחבטתי קשות לגבי נגן המדיה שיישרת את צרכיי נפח מרשים, חיבור קל ומהיר למחשב, רדיו מובנה, מסך וידאו איכותי ולא זעיר והיעדר מגבלות חוקיות או כאלה המגבילות אותך לסוג קבצים מאוד מצומצם. הדרישות הלא צנועות שלי הביאו לפסילה די מהירה של האייפוד על דגמיו השונים וגם את הזון של מיקרוסופט. על הקו נותרו מספר דגמים של ארכוס שכבר נתקלתי בהם והתרשמתי מהם והנגנים של קריאייטיב. לא יכולתי שלא לחוש סימפטיה מיידית לחברה שהביאה לנו את הסאונד בלאסטר הישן והטוב. גם העובדה שנגני ארכוס יקרים יותר הטתה את הכף לטובת קריאייטיב.
מה הוא מנגן?
ל-W יש 30 ג'יגה של זיכרון, פלוס אפשרות להחדיר לו כרטיס זיכרון פלאש נוסף בקלי קלות. סוללה עם אורך חיים מרשים (13 שעות של מוזיקה, 4.5 שעות של וידאו), עם אפשרות טעינה קלה דרך ה-USB. המסך של הנגן איכותי ביותר, ניתן לצפות בו גם בתנאים של שמש (לא ישירה ובוהקת מדי), ובעיקר הוא גדול מאוד (4.3 אינץ') ביחס לאייפוד (2.5 אינץ') וענק ביחס לצעצועי ה-MP4 הנפוצים כיום. המסך הגדול הופך את חוויית הצפייה לממש נוחה, כאמור, באוטובוס, בחדר השינה ויש דיווחים על צפייה מהנה בשירותים. את הקבצים ניתן להטעין על הנגן בעזרת תוכנת סינכרון פשוטה או המדיה פלייר של הווינדוס או זאת המסופקת איתו. בניגוד לאייטונז, מדובר בתפעול פשוט מאוד ונוח. ניתן לצפות בכל קבצי הווידאו המקובלים (גם DIVX כמובן), מלבד MOV. מבחינת מוזיקה, כל הפורמטים המקובלים נקראים בקלות ובמהירות. המכשיר מוכן לקליטת פודקאסטים ודומיהם וגם לספרי אודיו. ניתן להטעין למכשיר גם תמונות בפורמטים המקובלים ולדפדף ביניהן בגודל מסך מלא, כמו באלבום התמונות המוכר.
מה יש בו חוץ מנגן
רדיו מובנה: מאפשר שמירה של תחנות ועושה שימוש באוזניות כאנטנה.
מכשיר הקלטה: מאפשר להקליט בקלות ולערוך הקלטה של עד 10 שעות. בזמן ההקלטה מופיעה תצוגה גראפית המחווה על עוצמת הקול. מבדיקת הקלטה בחדר גדול עם רעשי רקע, התקבלה תוצאה משביעת רצון שמאפשרת להיפרד רשמית ממכשירי ההקלטה הישנים. ברור שגם נוחות העברת קובץ ההקלטה למחשב והאזנה בתנאים נוחים מאוד מקלה על שימוש בהקלטות לצרכים עיתונאיים ואחרים.
יומן: למרות שמדובר בכלי מוגבל ביותר, יש תצוגה נחמדה וברורה, אפשר להכניס משימות ואנשי קשר בנוחות יחסית (בשביל מכשיר שלא כולל מקלדת). יש אפשרות לסנכרן את המכשיר עם אאוטלוק, אבל כיוון שהמכשיר אינו תומך עדיין בעברית (נגיע לזה בהמשך) לא היתה אפשרות לבדוק את הפונקציה באופן מעשי.
זיכרון נייד: יש אפשרות חביבה המאפשרת להגדיר מחיצת זיכרון (בגודל משתנה עפ"י הצורך) כזיכרון נייד וכשמחברים את המכשיר למחשב הוא מזהה אותו ככזה. היתרון הוא שבמקרה כזה אין צורך בסינכרון של הנגן ואפשר לגרור לתוכו את כל סוגי הקבצים (כולל קבצים לצריבה על סוגיהם, קבצי זיפ וכו').
חיבור ישיר לטלוויזיה/מקרן: באמצעות כבל (שמצורף לנגן) אפשר לחבר את הנגן למסך חיצוני בקלות רבה שאינה מחייבת ידע טכני מוקדם. הצפייה בטלוויזיה 29 אינץ' הייתה איכותית ביותר. הפונקציה הזו גם חוסכת הרבה מדיות לצריבה שנצרכו לטובת העברת קבצים מהנגן/זיכרון נייד לצפייה נוחה בטלוויזיה.
ממשק ונוחות שימוש:
אחד החסרונות המסוימים שמצאתי הוא אולי גודלם של כפתורי הניווט, שלעיתים מביאים אותך ללחוץ לא על הכפתור שהתכוונת. בסך הכל הניווט במכשיר הוא נוח ואינטואיטיבי. כפתור דמוי זה של הווינדוס מאפשר לך לעלות רמה אחת למעלה בתפריט וכפתורי פליי ו-OK מאפשרים לבחור בקובץ הדרוש בקלי קלות. גם אופציות עריכה, כמו מחיקת קובץ או הכנסת שיר לפלייליסט מתבצעות בקלות ובלחיצה אחת או שתיים על כפתור. הכפתורים מוארים עם נגיעה בהם וכך גם המסך (זה נראה לכם מובן מאליו? תשאלו את יצרני הסלולרים של טליט). לסיכום, גם אנשים שלא מורגלים בנגני מדיה הסתדרו עם המכשיר בלי לשאול שאלות. השימוש בפונקציות היותר מורכבות דרשו תרגול אחד או שניים (כמו הכנסת תחנת פריסט לרדיו). כיום המכשיר אינו תומך בעברית אך היבואנים מקווים לפתור את הבעיה בשבועות הקרובים.
סיכום
לקרוא לקריאייטיב זן W נגן MP3 זה מעליב כמו לקרוא לוויל פארל קומיקאי (אגב, "לילות טלאדגה" - סרט חובה). מדובר בנגן מדיה, ולמרות שלא לזה בדיוק מתכוון ביל גייטס בחזון מרכז המדיה שלו, במקרה הזה אתם כבר כמעט שם. כל מה שצרכן מדיה דרך האינטרנט צריך, ה-W מספק בלי להזיע. שעות (על גבי שעות) של כיף.
המחיר: בסביבות ה-2,100 עד 2,500 בישראל, או כ-300 דולר בארה"ב.