"הצעת החוק מחייבת את ספקיות האינטרנט לתת תשתית רק לאתרים בהם קיים זיהוי כלשהו לכותבי התגובות" אומר ישראל חסון בדברי ההסבר להצעת החוק שלו (שמרכז מחקרי מידע של הכנסת כבר לא ממש בעדה ואף כונתה בעייתית ונפלה בועדת השרים לענייני חקיקה). אחרי שכבר אמרתי שמדובר בבורות-שמרנות-פופוליזם בצורה הברורה ביותר, אני רוצה להסביר שוב מה חסון מבקש כעת - אתר אינטרנט שלא (1) ירשם ו(2) ינהל מאגר מידע על (3) התוכן המופיע בו שנוצר על ידי גולשים (4) ייחסם לגישה על ידי (5) ספקיות האינטרנט בישראל.
1. לא משנה איפה האתר: צריך להירשם
כל אתר באינטרנט, לא משנה מהי המדינה שמאחסנת אותו ומהי השפה שמנוהל בו הדיון יידרש לנהל את המרשם המדובר ולהודיע על כך לספקיות האינטרנט בישראל. כלומר, [[eBay]] הגדולה ו-[[Rogelsview]] הקטן שרוצים קוראים מישראל יצטרכו לבוא ולומר לאותן ספקיות - "אנו מקיימים את התנאים של המחוקק", ואנו רוצים גולשים מישראל.
2. מאגר מידע לכל בלוג
אותו אתר יידרש לנהל מאגר מידע עם הפרטים של הגולשים שנרשמו בו. כלומר, כל ילדה בת 14 שתרצה בלוג בפלטפורמה עצמאית תידרש לגשת לרשם מאגרי המידע ולבקש פתיחת מאגר, כמובן שזו תאלץ לעמוד בחובות הרישום גם אם אינה רשומה.
אבל לא רק הרישום הוא הבעיה, אלא צריך גם לחשוב על הפריצה לאותם מאגרים, האם יכול להיות שפתאום המאגר החשוב כל כך שמכיל פרטים אישיים של גולשים יעברו ידיים ויגיעו, חס וחלילה, לפורצים - או אולי אפילו ימכרו לבעלי עסקים פרטיים? האם לא מדובר בפגיעה עצומה בפרטיות בגלל טוקבק אחד או שניים שעשויים אולי לפגוע?
3. להזדהות כשמצביעים בסקר?
מה הוא התוכן המופיע בו שנוצר על ידי גולשים? האם כל תגובה, או גם הצבעות בסקרים? האם מדובר בייחוד לאינטרנט? מה קורה במקרה בו התוכן המיוצר שבאמת מהווה "תגובה על הידיעות המתפרסמות באתר" מהווה לא יותר מאשר קישור לבלוג חיצוני?
האם כל אתר שמאפשר להגיב על הידיעות המופיעות באתר יחויב? גם אתר לא ישראלי?
4. התוצאה: מרשם אתרים, רשיון לפתיחת אתר
כל אתר אינטרנט - ללא קשר למדינת המוצא שלו וללא קשר למדינה בה הוא מתנהל; ואפילו, במקרה החריג ביותר, לא מדובר באתר שכלל קשור לישראל, יחסם. כמו בסין, גם כאן הרציונל הוא לחסום הכל. לא מדובר במצב בו "מטרת החוק המוצע הינה לצור, מחד, גורם מרסן לכותבי התגובונים לביצוע בקרה עצמית...." מדובר במצב בו כל אתר שלא מנהל את אותו המרשם - אף אם אין לו כל זיקה לישראל, יחסם. (אגב, הצעה דומה רק נוגעת לפורנו הוגשה כבר על ידי ש"ס)
האם אנו מוכנים לחיות עם מצב בו המדינה תנהל מרשם אתרים? בו יידרש דה-פקטו רשיון להפעלת אתר אינטרנט? האם אנחנו כבלוגרים יכולים לעבוד כך?
5. הכוח בידי הספקיות
הגורם החוסם הוא ספקיות האינטרנט, הן אלו שחסון מעוניין להעביר עליהן את האחריות לפרסום. שוב, הוא אוצל את הסמכות להפעלת האלימות לגוף פרטי.
צריך לפעול
חמש נקודות של פסול עומדות בלשון החוק הדרקוני של חסון. חמש נקודות מחשבה שיש לקחת עמנו לכנס בשבוע הבא על הטוקבקים. אל תשכחו, מדובר בחוק שספק עם יעבור, ואם כן יעבור הוא ידרוש בג"צ אחד לפחות - הוא פוגע בחופש העיסוק בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. הפגיעה בעסקים הקטנים - עיתונות זעירה ואתרי נישה שמעוניינים לאפשר תגובות - אינה מידתית ופוגעת בצורה שאינה ניתנת לביטול. אנחנו, כגולשים, לא יכולים לעמוד בצד בעת שמישהו מנסה לעשות לנו את המעשה המדובר.
אנחנו, כגולשים, צריכים להתאחד ולפעול - להראות לחברי הכנסת שאכן פופוליזם לא משתלם. כמו שעשו הגולשים לאחר הצעת החוק של מרצ, שבאו והראו שהם כוח בלתי מבוטל בבחירות וכל חבר כנסת שינסה להציע דברים שאינם לטובת הכלל ייענש בקלפי.
ולי לחסון יש רק דבר אחד לאחל, בהצלחה בתפקידו הבא לאחר סיום תפקידו כמחוקק. היותו של אדם סגן ראש השב"כ לשעבר אינה מבטיחה בהכרח כי הוא שם את האינטרס הציבורי כדבר החשוב ביותר.