טוקבק: פרסום או שיחה?

הגבול המסורתי בין הטקסט לפרשנות של קוראיו איננו עוד בעידן האינטרנט. אינטראקטיביות היא רעיון הרבה יותר רב ממדי ומקיף מדיאלוג או משוב ולכן טוקבקים, אפילו אם הכותב עצמו משתדל להתעלם מהם, הופכים לחלק משמעותי ובלתי נפרד מהטקסט. אבל האם המשמעות של זה היא שטוקבקיסט אחראי כעת לדבריו, באותה מידה שבה הכותב או הגוף המפרסם אחראים לטקסט המתפרסם? המערכת המשפטית וחלק גדול מאנשי התקשורת החוץ-אינטרנטית, רואים באינטרנט אמצעי תקשורת המונים ולכן כל מה שנגיש לכולנו תיאורטית מעל גבי הרשת, מקבל התייחסות של פרסום רשמי. המשמעות היא שכרטיס הכרויות שלכם באתר הכרויות שווה ערך למודעת הכרויות שתפרסמו בתשלום בעיתון וכל תחושת פרטיות שיש לכם לגביו היא אשליה. כמו כן, הודעה בפורום או טוקבק שלכם מקבל יחס של הצהרה או פרסום רשמי מטעמכם שהתפרסם בכלי תקשורת. ככזה הוא כמובן חשוף לתביעת לשון הרע אם פגעתם במוניטין של אדם או חברה כלשהי.

המצב הזמני (אני מקווה) המגוחך הזה מתעלם מפן קריטי של רשת האינטרנט שאינה עוד אמצעי תקשורת המונים, אלא תשתית תקשורת ייחודית המשלבת תקשורת המונים עם תקשורת בין-אישית באופן שלא הכרנו קודם לכן. הכתיבה באינטרנט מייצגת גם את הדיבור וגם את שפת הגוף שלנו ולשילוב הזה יש השלכות רבות שאיננו יודעים להתמודד איתן עדיין. הפתרון הנוח הוא כמובן לא להבחין בהן כלל ולהגדיר כל דבר שאנו מסוגלים לראות, כפרסום. אך בעידן שבו לכל אחד יש מצלמה בטלפון ולממשלות יש לוויינים שמסוגלים לראות לך חור בגרב, אני לא חושבת שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו להגדיר כל מה שאפשר לראות וכל מה שנגיש תיאורטית כמרחב ציבורי. לכן, בהדרגה, יש להתחיל לתת את הדעת לממדים שבהם תקשורת מעל גבי האינטרנט היא גם או בעיקר תקשורת בינאישית ומתי יש להתייחס אליה ככזו גם מבחינה חוקית.

אם נחזור אל הטוקבק, אז האם הוא באמת דומה כל כך למכתב למערכת, כזה שאנחנו יושבים וחושבים ועורכים וכותבים כהצהרה רשמית שלנו שראויה לפרסום ולהתייחסות כחלק מהטקסט המקורי? לפעמים. כן, לפעמים. אך לרוב, הטוקבק דומה יותר להערת ביניים, פליטת פה או תגובה אינסטינקטיבית שתיזרק ללא מחשבה בשיחת סלון בעל פה. ההבדל היחיד הוא שההערה שנאמרת בדרך כלל בפורום מצומצם, נאמרת כעת באופן שבו כולם רואים בצמוד למושא ההתייחסות. והאם זה לבדו הופך את זה לפרסום? על איזה ממד ראוי להתבונן בהקשר הזה, על התוצאה או על הכוונה? על אף שזה לא מזיק להיות קצת יותר אחראים לדברים שיוצאים לנו מהפה גם בהערות אגביות, מצב שבו יש לנו אחריות משפטית לגבי כל שטות שפלטנו, רק בגלל שזה באינטרנט, נראה לי בלתי נסבל. למעשה, אם האחריות הזו תיאכף ברצינות, הטוקבקים שמהווים דוגמא לחופש הביטוי יהפכו לחסם בפני חופש הביטוי.

חופש הביטוי מתבטא בכך שאנחנו יכולים להביא לידי ביטוי תקשורת בינאישית מעל גבי תשתית פומבית מבלי להנדס אותה לתוך תבנית של פרסום רשמי ושאר הסכמות והגבלות ועידונים שניקח על עצמנו כדי לא להרגיז אף אחד. אז איפה חופש הביטוי אם טוקבקיסט חשוף לתביעת דיבה על כל שטות שהוא פולט? כמו שאיננו יכולים לשלוט במה שכל אדם מספר עלינו לחברים שלו בעל פה, נדמה לי שאין לנו שליטה במה שטובקיסטים כותבים עלינו ברשת. נכון שזה מתנוסס שם לצד מה שאנחנו כתבנו והמון אנשים נחשפים לזה וזו עדות כתובה שחקוקה שם לנצח נצחים של האינטרנט, אבל זה רק חצי מהסיפור. אילו חוקים יחולו על מציאות הטובקבק, חוקי תקשורת ההמונים או חוקי התקשורת הבינאישית, שבה רעיון לשון הרע הוא בגדר המלצה אתית בלבד?

החדשות הטובות לטובקסיטים, בינתיים, הן שהמערכת המשפטית נמצאת במקום הרבה יותר רחוק וקדום מזה וכרגע מבחינתם, גופי התקשורת המפרסמים ברשת הם האחראים לטובקבקים שלכם, כפי שהם אחראים למה שהתפרסם בטקסט הרשמי. זה מחייב את גופי התקשורת לסנן טוקבקים, ואם הם הרשו לכם לפרסם משהו שמישהו אחר תפס כדיבה מן הסתם ניתן להאשים אותם. לכן מסקרן אותי לדעת מה יקרה בתביעה שאבי לן, בלוגר ועורך נרג' לשעבר, מתכוון להגיש כנגד עובד בנרג' על תגובה בטובקבק.

לו היה הסיפור מתפרסם באתר הישראלי היה לן נאלץ לתבוע את גוף התקשורת המחזיק באותו האתר, אך הפסיקה המקומית שלנו לא רלוונטית כל כך לבעלי פליקר ולא ברור כיצד והאם ניתן לתבוע את אותו טובקבקיסט. מישהו עוד עלול להחליט שה"עבירה" נעשתה ב"טריטוריה זרה" בכלל. כל עוד נתייחס לאינטרנט מבעד למשקפי המונחים המיושנים והחד ממדיים שלנו, כל פתרון ייראה מגוחך. אבל אם אנחנו רוצים שהאינטרנט לא יהפוך לעוד מסך תקשורת בייתי ויממש את הפוטנציאל שלו כמרחב תקשורת מציאותית וחדשנית עבורנו, לא נוכל להרשות לעצמנו להתעלם לאורך זמן מרבדים נוספים של המאפיינים שלו, שמחייבים אותנו ליצור לעצמנו חוקים חדשים לגביו; רגישים, גמישים יותר ותלויי הקשר.