שאלו כל גולש בערוץ זה איזו חברה הוא הכי אוהב, ולפני שתספיקו לשים סימן שאלה בסוף המשפט, מיד יענו לכם: נוקיה. דווקא החברה הזו עומדת לעבור היום עריפת ראש בגיליוטינה המשוכללת שלנו. ומעשה שהיה כך היה:
בתחילת שנות האלפיים תחום המשחקים לסלולרי היה בתחילת פריחתו, אך היו חברות שרצו יותר. נוקיה, למשל, התקנאה בחברות כמו נינטנדו וסוני, שעשו הון מקונסולות משחקים ניידות (נינטנדו בעיקר, עם הגיימבוי אדוונס), והחליטה להיכנס לתחום בעצמה עם גימיק שיאחד בין שני העולמות: טלפון סלולרי שהוא גם קונסולת משחקים ניידת בעלת אפשרויות משחק מרובות משתתפים (באמצעות חיבור בלו-טות'). נוקיה הוסיפה לחבילה עוד כמה פינוקים כמו נגן MP3 ופיצ'רים קטנים נוספים.
כדרכם של ענקי תקשורת שעלו על הדבר הגדול הבא, נוקיה היתה בטוחה שאוטוטו השוק נופל לרגליה וייצרה 6 מיליון קונסולות-סלולר כדי לעמוד בביקוש הצפוי. הקונסולה, N-Gage, יצאה לשוק באוקטובר 2003 ברוב רעש וצלצולי פלאפון. זה היה אסון מהרגע הראשון, והגיימרים התחרו מי ימצא יותר בעיות בגאדג'ט החדש:
הכפתורים הותאמו לשימוש כטלפון סלולרי, ולא התאימו לאצבעותיהם של הגיימרים. וגם כשאמיצי הלבב התעלמו מבעיה "פעוטה" זו, הם גילו שהגרפיקה איומה ונוראה וכל משחק שיצא לפלטפורמה זו נראה מכוער במיוחד. אולי כיוון שבשל מגבלות טכניות, ה-N-Gage כללה מסך אנכי (כמו משחק טטריס) ולא מסך אופקי, כמו בכל קונסולה נורמלית אחרת. בכלל, כדי להתנסות ביותר ממשחק אחד (וזה לא שמבחר המשחקים היה מי יודע מה) היה צורך לטעון משחר אחר - וזה עוד היה יכול להיות בסדר, אלא שכדי לטעון משחק חדש, היה צורך לפרק את הסוללה של הקונסולה, לטעון את המשחק ולהרכיב את הסוללה מחדש.
אם לא קונסולה, לפחות שישאירו את הטלפון הסלולרי. אז זהו, שגם זה לא. נוקיה הפגינה חובבנות לשמה, והתקינה את אזניות השמע ואת המיקרופון בצד הקונסולה שלה. הדבר גרם לכל מי שמדבר בה להיראות כאילו הדביקו לו אוזן של פיל (או "נפנף" של מנגל), והגיימרים המתוסכלים הקימו אתרי אינטרנט שכל מטרתם היתה להראות תמונות של אנשים שמחזיקים חפצים - על צידם - בסמוך לאוזנם. גם בתחום הקליטה לא חסרו בעיות, והתברר שה-N-Gage לא מסוגלת לתקשר עם מרבית חברות התקשורת - בכללן אחת מספקיות הסלולרי הגדולות ביותר בארה"ב, כמו גם הספקית המובילה ביפן.
כדי להוסיף חטא על פשע, ה-N-Gage עלתה 300 דולר - פי שתיים ויותר מהמתחרה המובילה שלה, הגיימבוי אדוונס.
ה-N-Gage מכרה 2.5 מיליון חתיכות במהלך השנתיים שלאחר ההשקה - פחות ממה שנוקיה ציפתה, אבל הרבה יותר ממה שהגיע לקונסולה הזו. היא עשתה זאת בעיקר בזכות מסע הפרסום האגרסיבי והמוניטין הטובים של נוקיה, ובזכות הגרסה בעלת העיצוב המשופר - ה-N-Gage QD - שיצאה חצי שנה לאחר השקת ה-N-Gage המקורית במחיר נמוך משמעותית: 100 דולר (המחיר הרשמי היה 200 דולר אבל מעטים קנו את הקונסולה שלא דרך מבצע). לארץ, אגב, היא הגיעה דרך חברת יורוקום, ושווקה ברשת סלקום.
ב-2005, כשסוני נכנסה לשוק עם ה-PSP ונינטנדו הוציאה את ה-DS, לנוקיה היה ברור שזה אבוד: לא נשארו לה אלא השוק ההודי והסיני, שממילא היו מלאים בחיקויים. בסוף שנת 2006 ה-N-Gage QD נפחה את נשימתה, לאחר שנוקיה פסקה מלייצר לה משחקים.
אבל נוקיה היא לא חברה שמוותרת בקלות. החברה משיקה כיום את N-Gage מחדש כפלטפורמת תוכנה למשחקים על גבי מכשירי סדרת N. הם מאמינים שהפיקו המון לקחים מחוויות N-Gage הקודמות שלהם. ימים יגידו.
גיליוטינה: נוקיה N-Gage
עינת חורשי
16.1.2007 / 12:01