בואו נשחק משחק של ילדים- שחקן ספסל

קשה להתחיל לכתוב טור שבועי על חדשות מעולם משחקי המחשב והוידאו בתחילת ינואר. באופן מסורתי, נחשבת תחילת השנה לעונת מלפפונים של תעשיית הבידור – קריסמוקה (שילוב בין המילים הלועזיות לחג המולד ולחנוכה) נגמר, והחופש הגדול עוד רחוק. עם זאת, קרו השבוע מספר דברים אשר לאו דווקא קשורים למשחקים חדשים, אבל הינם בעלי השפעה על התעשייה כולה. אה, ויצאה חבילת הרחבה של World of Warcraft, אבל זה שולי לגמרי. כולה 8 מיליון שחקנים ברחבי העולם ורווח של מאות מיליוני דולרים לחברת ויונדי וליצרני משקאות אנרגיה.

מה שכן, אם אתם מחפשים חדשות גרידא, כדאי שתתרחקו מהמדור הזה. אני חושש – עזבו חושש, אני מבטיח - שאהיה כאן דעתני למדי. אובייקטיביות, אם המושג הזה עוד קיים בעיתונות, אני שומר לידיעות יבשות שלא באמת גורמות לי לחשוב על הכתוב בהן יותר מדי.

אז, מה היה לנו השבוע?

השם "קולומביין" הפך בשמונה השנים האחרונות למלה נרדפת לירי בבית ספר, בעקבות מעשיהם של אריק האריס ודילן קליבולד, אשר נכנסו לבית הספר התיכון אשר בעיר קולומביין, מדינת קולורדו, וירו למוות ב-12 תלמידים ומורה. 24 אנשים נוספים נפצעו, היורים התאבדו ומייקל מור עשה לעצמו שם עולמי עם הסרט הדוקומנטרי "באולינג לקולומביין".

אז כשקם בחור בן 24 בשם דניאל לדון, ויצר משחק מחשב חינמי בשם 'Super Columbine Massacre RPG!', או בתרגום לעברית 'משחק תפקידים של סופר-טבח בקולומביין!', המהומה היתה רבה. אז מה אם הוא אמר שהמשחק הוא לא ביטוי הזדהות עם הטבח אלא "האשמה כלפי החברה שלנו"? אז מה אם המשחק לא מנסה להצדיק את מעשיהם של האריס וקליבולד? לדון נגע בנושא רגיש מנקודת מבט שנחשבת לטאבו בחברה האמריקאית, וכל העסקנים הפוליטיים ניסו להרוויח נקודות אצל בוחריהם בעזרת גינוי המשחק בלי לראות אותו בכלל.

עם זאת, היה אדם אחד שלא פחד לדבר. קוראים לו פיטר בקסטר והוא ייסד לפני 12 שנים את פסטיבל הסלאמדנס – פסטיבל אמריקאי של קולנוע עצמאי אשר מתקיים בכל שנה מול פסטיבל הסאנדנס, גם הוא פסטיבל של קולנוע עצמאי, רק שבקסטר חשב שהוא נותן במה ליוצרים מוכרים מדי ומיינסטרימיים מדי ורצה אלטרנטיבה יותר פרינג'ית. במסגרת הסלאמדנס מתקיימת גם תחרות של משחקי מחשב עצמאיים, ואל רשימת הפינליסטים של זו הגיע השנה גם Super Columbine Massacre RPG!

אבל בקסטר לא העריך את התגובה הציבורית כראוי. הפינליסטים הוכרזו באמצע נובמבר, ואילו בתחילת ינואר החליטו מארגני הפסטיבל להוציא את המשחק השנוי במחלוקת מהתחרות, והסיבה (הלא מפתיעה) מתבררת רק עכשיו, והיא ממש בנאלית - כסף. מארגני הפסטיבל פרסמו הודעה על פיה הם לא מרוצים מכך שנאלצו להוציא את המשחק מהתחרות, והם לא מנסים להגביל את חופש הביטוי, אבל אין להם מספיק תמיכה כלכלית בשביל לעמוד בכל התביעות אותן, הם חוששים, יקבלו אם המשחק יוצג לקהל הפסטיבל.

בינתיים, כאות מחאה, פרשו שישה פינליסטים נוספים מהתחרות, ומספרם עומד כעת על 8 במקום 14. אבל מה, החשש של מארגני הפסטיבל, הוא כנראה מוצדק, ועל כך בקטע הבא.

לא מזמן כתבתי כאן על תביעות מטופשות בארצות הברית, ובכתבה ההיא היה אזכור לג'ק תומפסון – עו"ד נוצרי שמרן מפלורידה שנלחם במשחקי וידאו כמו שכותב שורות אלה נלחם בשביל למצוא דימוי טוב להכניס במשפט הזה, ועם אותם אחוזי הצלחה בדיוק. אז כשכל השאר עוד מתאוששים מחגיגות הסילבסטר, ג'ק מיודענו ממשיך למרוט שערות ולצעוק על העולם. הפעם מי שנמצא תחת אש הוא פרקליט המדינה של לואיזיאנה, מארק שורטלף.

מה המנוול הזה עשה בשביל לעורר את זעמו של איש קדוש, אתם שואלים? אחרי שג'ק טרח וניסח הצעת חוק מטומטמת נוספת בשביל יוטה (כמו תמיד, הצעת החוק אמורה הייתה להגביל שיווק ומכירה של משחקי מחשב "אלימים") וניסה להעבירה בעזרת חבר בבית הנבחרים של המדינה, פרקליט המדינה העז לטרפד את ההצעה עקב הניגוד בינה לבין מסמך זעום וחסר חשיבות בשם "חוקת ארצות הברית". פרקליט רע! לתומפסון היה ברור שהחוק לא מנוגד לחוקה, כי בית הנבחרים של לואיזיאנה כבר העביר אותו. זה ששופט פדרלי קבע שהחוק שעבר בלואיזיאנה מנוגד לחוקה? זה נובע מכך שפרקליט המדינה של לואיזיאנה לא תמך בתומפסון מספיק במשפט!

תומפסון התרגז כהוגן ושלח הודעה לעיתונות, בה האשים את מארק שריף בהיותו תומך במשחקי וידאו (נורא!), סנגור של תעשיית המשחקים (בררר!) ואיש שמתעלם מראיות מדעיות, רפואיות ומשפטיות לכך שמשחקי מחשב אלימים גורמים לפרצי אלימות של בני נוער. הראיות, אגב, נאספו על ידי אוניברסיטת שקרכלשהו המפורסמת.

עורך הדין החרוץ נראה לא יירגע עד שכל 50 המדינות של ארה"ב יפסלו ניסיונות חקיקה נגד משחקי מחשב אלימים על בסיס אי-תאימותם לחוקה ולחופש הביטוי המעוגן בה. בואו ונאחל לו בהצלחה,פאוזה,NOT!

כן, כן, אי אפשר להימלט מזה. חבילת ההרחבה למשחק הרשת הפופולרי ביותר בעולם – World of Warcraft, הגיעה השבוע למדפי החנויות בעולם כולו, כולל מכירות ליליות בשתי חנויות במרכז ארצנו הקטנטונת. כל המלאי, כצפוי, נחטף, אך בימים הקרובים אמור לנחות על המדפים משלוח חדש. מעולם לא הקדשתי ל-WoW יותר מחצי שעה, וגם זה רק כי רציתי לראות על מה המהומה, אז אין לי דיעה מוצקה על המשחק. מה שכן יש לי, זה זיכרון טוב, ולכן מצאתי בשבילכם קטע שקראתי לפני מספר חודשים (רק באנגלית, לצערי הרב) בו מתאר מכור כבד של המשחק את תהליך הגמילה ואת ההשלכות של התמכרותו לאזרות'. לדעתי חשוב לקרוא אותו, גם אם אתם לא מכורים או שלא שיחקתם בכותר בכלל. תהנו.