"אפל". האסוציאציה הראשונה של רוב האנשים שישמעו את השם הזה, תהיה משפחת מוצרי iSomething. אבל גם בשנות השמונים, עוד לפני שאפל הוציאה קו מוצרים שקבע אופנה וגרר אחריו גל חיקויים, כבר אז היתה לה נטייה לפתח מוצרים שמקדימים את זמנם. אחד הכישלונות הלא כל כך זכורים של החברה הזו הוא מחשב כף יד שכונה "ניוטון".
השנה היתה 1986, ובראש אפל עמד ג'ון סקאלי. סקאלי היה מודע לכך שהצלחתה של אפל תלויה מדי במכירת המקינטושים וחלם על מחשבים חדשים, שינבאו מראש את כוונת משתמשיהם ויבצעו זאת. חלום כזה אמנם היה גדול על אפל באותה תקופה, אבל החברה הכניסה את עצמה לפרויקט שאפתני לא פחות - מתוך מטרה להשאיר בחברה את מהנדס התוכנה סטיב סאקומן, שבאותה תקופה השתעמם וביקש לעזוב. החזון של סאקומן כלל שליפת נתונים באמצעות מסכי מגע, נטולי מקלדת לחלוטין. סאקומן קיבל לידיו פיתוח של מחשב נייד קטן, אותו הוא כינה "ניוטון", על שם ההוא מהעץ (בעצם, אם מתקטננים, "ניוטון" היה השם של התוכנה, והמכשיר עצמו כונה בהמשך MessagePad).
סאקומן קיווה להגיע למחשב בגודל דף A4 מקופל, שיעלה כמו מחשב רגיל ויהיה בעל יכולות פענוח כתב יד. אלא שלמהנדסים שהוא שכר לא ניתנה מגבלת גודל או תקציב, והם התפרעו והכניסו פיצ'רים כאוות נפשם. הם יצרו מחשב נייד בגודל A4 (לא כולל מסך) שהיה אמור לעלות בין 6,000-8,000 דולר. בסופו של דבר, המחשב הזה - "פיגרו" - יצא לשוק ב-1992. בינתיים המהנדסים נכלאו במרתפי אפל לשנתיים נוספות, עד שייצאו משם עם משהו הקרוב יותר לחזונו של סאקומן.
לקראת סוף שנת 89 המכירות של אפל הואטו, והצורך במוצרים חדשים עלה. צוות הפיתוח (שבינתיים סאקומן כבר פרש ממנו) הציע שני שיפורים עיקריים לניוטון-פיגרו: האחד היה גדול יותר מהפיגרו, עלה 5,000 דולר וכונה "סניור"; הדגם השני היה ה"ג'ויניור", שהיה קטן הרבה יותר (4.5"x7" - כ-10x15 ס"מ) ועלה 500 דולר. מנהל הפרויקט דווקא העדיף לקדם את פיתוח הסניור, בעל הפיצ'רים הרבים יותר. אך היו לו שתי בעיות עיקריות: רשת השיתוף שלו, שאיפשרה לבעל המכשיר לתקשר עם עד חמש יחידות סניור אחרות, התבססה על אור אינפרה אדום ולא עבדה תחת אורות פלורוסנט; שנית, מנהלים רבים באפל חשבו שהסניור קרוב מדי ברוחו למקינטוש, וחששו שבמקום להיות מוצר היקפי נוסף שיוסיף על רווחיה של אפל לצד אלו של המקינטוש, הוא יתחרה במק וינגוס ברווחיו.
הגימיק העיקרי שאפל תכננה לניוטון היתה תוכנה לפענוח כתב יד, שתוכל לזהות מילים ולתרגם אותן לטקסט מודפס, וכמו כן תהיה בעלת יכולת לימוד עצמית של כתבי יד אחרים. האגדה מספרת שבעת שאחד מראשי אפל ביקר במוסקבה, דפק על דלת חדרו מישהו באישון ליל, וממש כמו בסרטים, הושיט לו דיסקט עם התוכנה, רגע לפני שנעלם. המציאות זוהרת קצת פחות: אפל חתמה מראש על הסכם עם חברת Paragraph International הרוסית, וקנתה ממנה את התוכנה.
המוצר יצא לשוק במחיר ממוצע של 1,000 דולר - אפל הוציאה מספר דגמים, ביניהם דגם שהתאים למי שעיקר השימוש שלו היה כתיבה (מסך הכתיבה היה גדול יותר) ודגם לילדים (בעל ידיות נשיאה בצידי המכשיר). במהלך מסע השיווק אפל הדגישה את טכנולוגית זיהוי הכתב, וכן את האפשרויות הנלוות לה: ניתן היה להקיף מילה בעיגול, למחוק מילה במשפט או להקיש פעמיים על מילה שלא תועתקה כיאות ולבחור את האפשרות הנכונה מבין רשימת מילים חלופיות. כולם מסכימים שמשהו בטכנולוגית הפענוח לא היה טוב, ושניוטון הציע פענוח מופרך גם לדברים הפשוטים ביותר שנכתבו. מצד שני, מגזינים מקצועיים מסכימים כי גם כיום, הטכנולוגיה של ניוטון היא הטובה והמדויקת ביותר, ללמדכם באיזה מצב עגום אנו נמצאים.
הניוטון לא נכשל לגמרי בגלל טכנולוגית זיהוי כתב היד. תרמו לכך עוד מספר משתנים נוספים, ובראשם תאוות הבצע של אפל. אפל יצרה שפת תכנות חדשה, בה היו אמורים להיכתב יישומים חדשים למכשיר. אך היא דרשה ממפתחים 1,000 דולר עבור ערכת הדרכה שתלמד אותם את שפת התכנות החדשה. בהמשך, קיט הפיתוח חולק בחינם.
השלב הבא היה שיווק אבזרי עזר: "ארנקים" להחזיק בהם את המכשיר. אפל תכננה כיסים שהיו באים גם תאים לכסף וכרטיסי אשראי, אלא שהמכשיר היה גדול מדי והארנקים אף יותר, והם לא נכנסו לכיסי המכנסיים בכלל. הארנק נכשל במבחן השימושיות ושימש לכל היותר כנרתיק הגנה.
הניוטון שהה בשוק כחמש וחצי שנים, במהלכן אף שווק למוזיאונים (ככלי שמאפשר לקבל מידע נוסף על התצוגה), ולבתי ספר (פעולה שלא צלחה - שוב, בגלל המחיר הגבוה שאפל דרשה). על אף שהוא לא נחשב גאדג'ט גרוע מדי, הוא לא חדר ללבבות העם ונחשב כמוצר נישה לטכנופילים כבדים. הפאלם פיילוט - שהיה דק יותר, קטן יותר, בעל תגובה מהירה יותר ובעיקר מחיר נמוך יותר - הרג את שאריות הניוטון שהיו בשוק, והוריד לטמיון את הכספים הרבים (מאד!) שאפל השקיעה בו.
לאחרונה הכריזה אפל כי בכוונתה לשווק טלפון משלה. המפרט שמציע ה-iPhone תואר כמשהו שעשוי להיות דומה מאד לניוטון. אז הנה, גם ניוטון הצטרף למשפחת מוצרי iSomething. רק ככה אפשר למכור היום.
הגיליוטינה: אפל ניוטון
עינת חורשי
23.1.2007 / 18:34