Theme Park Inc-לונה פארק: עושים עסקים

איך אפשר בלי קצת היסטוריה?
בתחילת שנות ה- 90 (תקופה של אושר, עושר, ומחשבים עם דיסק קשיח של 40 מגה) הייתה Maxis השליטה הבלתי-מעורערת של ז''אנר משחקי הניהול. ה''סימים'' (כפי שהם נקראו באותה תקופה), כיסו כל תחום אפשרי מניהול עיר (ב- Sim City הזכור לטובה) ועד ניהול של קן נמלים (ב- Sim Ant ה... זכור קצת פחות). בעוד ש- Maxis, לעומת זאת, המשיכה לזרוק עלינו משחקי סימולציה מפורטים במידה השואפת כמעט לאובססיביות, Bullfrog (חברת פיתוח שהוכיחה את עצמה בעבר) החליטה להיכנס לשוק עם משחק רציני קצת פחות. כך, ב- 1994, הגיח לעולם Theme Park. סוף כל סוף הייתה בידי השחקן ההזדמנות לעזוב את תכנון הערים הפרטני של Sim City, ולעבור לעולם צבעוני ושמח שבו עליו לבנות לונה פארק ולשעשע מאות (ואף אלפי) ילדים תמימים.
אל תדאגו, כמעט סיימנו עם ההיסטוריה.
ההמשך של הסיפור ידוע כבר מראש. כמו כל משחק שזוכה להצלחה כלל-עולמית, גם תורו של Theme Park הגיע, ובסוף 1999 הוא זכה למשחק המשך. הפעם, לעומת זאת, התחרות לא הייתה קלה. Theme Park World הגיע כמעט חצי שנה לאחר משחק הניהול המוכר לרובנו בתור Rollercoaster Tycoon, ובזמן שהוא יצא לשוק, ל- Rollercoaster Tycoon הייתה אחיזה איתנה בטבלאות המכירות. למזלם של אנשי Bullfrog, TPW הבדיל את עצמו במהרה מהמתחרה העיקרי שלו, בצורה דומה לצורה שבה Theme Park הבדיל את עצמו משאר משחקיה של Maxis ב- 1994.
בעוד ש- Rollercoaster Tycoon היה סימולציה מפורטת, ב- TPW לא היה כל צורך לבדוק אפילו פעם אחת את המאזן הפיננסי של השחקן. בעוד ש- Rollercoaster Tycoon דרש מהשחקן ידע בפיסיקה ברמה של 5 יחידות כדי לבנות רכבת הרים מאוזנת היטב, TPW דרש מהשחקן לא יותר ממיקום של כמה עמודי תמיכה ושינוי הגובה שלהם. ההבדל החשוב ביותר בין שני המשחקים, לעומת זאת, היה המנוע. בעוד ש- Rollercoaster Tycoon השתמש במנוע איזומטרי המאפשר מבט מ- 4 זוויות קבועות, TPW התפאר במנוע תלת-ממדי מפואר, שאפשר לשחקן לעלות על המתקנים לאחר שהוא סיים לבנות אותם. בצורה הזאת, כל משחק פנה לקהל יעד אחר, וכל הצדדים הנוגעים בדבר היו מאושרים.
אבל כל זה היה בעבר. יותר משנה לאחר הופעתו של TPW, Microprose הספיקו להוציא כבר שתי חבילות הרחבה ל- Rollercoaster Tycoon. בחזית ה- Bullfrog-ית, לעומת זאת, שרר שקט מוחלט במהלך השנה האחרונה. עד היום.
אבאל`ה, בוא ללונה פארק
בוא נעזוב, בשעה טובה, את שיעור ההיסטוריה, ונתמקד במה שבאמת באתם לגלות. האם שווה לשחקן חובב משחקי הניהול של היום לבזבז את כספו, אותו הוא הרוויח בעמל רב (או לקח מההורים – כל אחד ושיטותיו שלו) על Theme Park Inc., חבילת ההרחבה ל- Theme Park World?
לפני שנענה על זה, יש צורך להבהיר עובדה אחרת: לא מדובר בחבילת הרחבה. לפחות, לא במובן הסטנדרטי של המילה. TPI לא דורש את קודמו לשם ההרצה (בניגוד לחבילות ההרחבה של Rollercoaster Tycoon, למשל). אבל מדובר במשחק שבלבו פועם אותו ממשק, אותו מנוע, ואותה צורת משחק כמו TPW. השאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם היא, אם כך, האם שווה לכם להוציא את הכסף שלכם על TPW, שנה וחצי אחרי שהוא יצא?
כמובן שלא. לכן Bullfrog חזרו לשולחן העבודה, והעמיסו את TPI בשינויים ותוספות חדשות על מנת למצוא חן גם היום בעיני השחקן המצוי (וכתב האסטרטגיה של גיימר, כמובן).
נתחיל בשינוי השטחי מכולם: סביבת המשחק. במשחק הקודם הוצגו בפני השחקן ארבעה איים. כל אי היה למעשה פארק שעשועים נפרד, עם מראה ייחודי למתקנים, לאנשי הצוות, ואפילו ליועץ המעצבן (שעוד יזכה למספר אזכורים בהמשך...) הקטן שצץ בפינה הימנית-תחתונה כל פעם שהיה לו משהו חשוב להגיד. הדבר סייע לשחקן לבנות ארבעה לונה-פארקים שונים, ולעבור ביניהם כל פעם שניהול של פארק אחד נעשה משימה משעממת מדי. TPI, לעומת זאת, מציג בפני השחקן שלושה אזורים חדשים, תוך כדי התעלמות מוחלטת מארבעת האזורים שהופיעו במשחק הקודם. גם ב- TPI, כמו בקודמו, שלושת האזורים (ארץ ההמצאות, האזור הארקטי ואזור מדברי בשם "לילות ערב") שונים זה מזה, החל מסוג המתקנים שניתן לבנות בהם, ועד למראה פחי האשפה וחדרי השירותים. בכולם, לעומת זאת, המשימה העיקרית נשארה זהה – בנייה של לונה פארק שימצא חן בעיני רוב האנשים שיכנסו אליו.
כאמור, שינוי זה הוא שטחי בלבד. מדובר בסך הכל בהחלפה של ארבעת האזורים מהמשחק הראשון בשלושה אזורים חדשים. אולי מדובר בקצת שינוי מרענן מבחינה ויזואלית, אבל אין כאן שום תוספת מהותית מבחינת המשחק. שלושת האזורים החדשים, לעומת זאת, מהווים בסיס לשינוי המהותי יותר שעבר המשחק.
ב- TPW, לאחר שהשחקן התחיל לבנות את הלונה-פארק הפרטי שלו, לא הייתה לו לעולם מטרה ברורה. מדי פעם, עבור הישגים יוצאי דופן, השיג השחקן כרטיס מוזהב (שסייע לו לבנות מתקנים מיוחדים, ובסופו של דבר, לפתוח לבנייה את כל ארבעת האזורים), אבל המשחק נשאר, בסופו של דבר, דומה למדי למשחקים הישנים של Maxis: הוא הסתיים רק כשלשחקן נמאס סופית מקשקושיהם הבלתי-פוסקים של המבקרים בפארק והיועץ המעצבן. ב- TPI, לעומת זאת, נעשה ניסיון ליצור למשחק עלילה! מסתבר שבעקבות איחוד עסקי מוצלח, התקבלתם לתפקיד עוזר הנשיא בחברת לונה פארק בע"מ (עשר נקודות על השם המקורי), ומנהל החברה, מר מייבורי, סבור שאתם מתאימים יותר מכל אדם אחר בחבר המנהלים לניהול החברה. על מנת לזכות בתפקיד הנכסף, כל שעליכם לעשות הוא להקים פארקי שעשועים מצליחים, על מנת להוכיח לבעלי המניות שאתם ראויים לשליטה בחברה.
בסדר, נתעלם לרגע מהתירוץ העלוב לעלילה, ונתמקד במה שזה אומר באמת לשחקן. ב- TPI, בניגוד לקודמו, מוצבות בפני השחקן מטרות ממשיות. לא עוד בנייה חסרת-תכלית של מתקנים ומסעדות! ב- TPI, יעמדו בפניכם חמש-עשרה מטרות, שהשלמתן תוביל את השחקן להשתלטות על החברה. ההתקדמות במשחק נעשית בצורה מחושבת היטב. בתחילת המשחק, השחקן יקבל שטח קטן בארץ הראשונה (ארץ ההמצאות), והשלמת המטרה הראשונה תסייע לו לקבל שטח נוסף לבנייה בארץ