גיליוטינה - המחשב שרצה 3D

מוצרים רבים מנסים לאתר את צורכיהם האמיתיים של הלקוחות ולמלא אותם, מתוך הנחה שזה מה שיביא להם את התהילה והממון. אחרים מעדיפים להמציא צורך או לרכב על טרנד. הרי כך או כך הלקוח אינו שומר אמונים ובתוך זמן קצר, לאחר שההתלהבות תשכך, יעבור למוצר הבא. או לפחות, זה מה שאומרת התיאוריה.

בתחילת שנות ה-2000 חברת שארפ החליטה להמציא צורך שכזה: מחשבים בתלת ממד. היא רק ניגשה לפתרון מהכיוון הלא נכון. במקום לפתח ממשק אינטראקטיבי תלת ממדי ש"צף" באוויר ומגיב לתנועות היד, שארפ התרכזה בתלת הממד הכי ניינטיז שקיים.

ה- Sharp Actius RD3D Notebookהיה מחשב נייד שהבטיח מסך LCD המציג את המידע בתלת ממד ריאליסטי - ללא צורך בהרכבת משקפיים מיוחדים או פזילה מוזרה של העין. לתלת הממד לא היתה אמורה גם להיות השפעה על הצגת הטקסט והאלמנטים הדו ממדיים. שארפ הבטיחה כי ניתן יהיה לראות בתלת ממד תמונות רפואיות, שרטוטים אדריכליים, תמונות הקשורות במדעי החיים, משחקי מחשב ווידאו ואפילו תמונות של מוצרים שקונים אונליין. תלת הממד היה אוטומטי רק בחלקו, וכשלא הופעל אוטומטית היה צורך ללחוץ על כפתור הפעלה ולאחריו לסמן את האזור בתוך התמונה שהמשתמש רוצה להפוך לתלת ממד.

מרגע שצרכנים לחצו על "הכפתור האדום" (הוא לא באמת היה אדום אבל הגיב בערך אותו הדבר) כדי להפעיל את תלת הממד, ביצועי המחשב הואטו באופן ניכר. ככל הנראה הסיבה לכך היא שהמחשב עיבד את הנתונים כדי להציג שתי תמונות נפרדות. אם לפשט: כל הפיקסלים האי זוגיים במסך יצרו את התמונה שעין שמאל אמורה לראות, וכל הפיקסלים הזוגיים יועדו לתמונה שתיווצר עבור עין ימין. השילוב בין שתי התמונות השונות זו מזו אמור היה להבטיח תמונה שקופצת החוצה מהמסך.

התברר שתלת הממד בעייתי. הוא עבד נהדר עם תמונות מסוימות, ולא עבד בכלל עבור אחרות. כשדובר בתמונות כמו אנשים על רקע הרים, תלת הממד יצא נהדר ואמיתי במיוחד, כך גם בסט מסוים אחר של "דברים שמותר". כל השאר נראה, ובכן... לא תלת ממדי, וכלל גם ירידה באיכות של התמונה.

באופן משעשע משהו, משחקי מחשב שהותאמו במיוחד לטכנולוגיה של המסך ותוכננו מראש כך שניתן יהיה לצפות בהם כתלת ממדיים לא ממש עבדו טוב עם המסך של שארפ. פסים אנכיים ומעגלים נטו להופיע בהם משום מקום והסתירו חלק מהמסך, ובמקרים אחרים התמונה היטשטשה לאחר ש"זזה הצידה" ויצרה מעין צל חיוור כפול. דווקא במקרים אלה תלת הממד פעל באופן אוטומטי ולא ניתן היה להפסיק את פעולתו.

לכל אלו נוספה בעיה אחרת: זמינות. לא ניתן היה לראות את תלת הממד מיד מיד ברגע שהופעל - בשל הטכנולוגיה בה נעשה שימוש, לעיניים נדרשו מספר שניות כדי להתרגל לצורה החדשה בה הוצג המידע. אך היו לקוחות שדיווחו כי לא הצליחו להתרגל, וכי ההצגה ה"שגויה" של המידע גורמת להם לכאבי ראש - כיוון שהמוח והעין ניסו לעבד את התמונה ללא הרף ולהתאימה למציאות שלהם. אלו שכן הצליחו לעבד את התמונה במוח לשביעות רצונם ולהסתדר עם תלת הממד, נאלצו לעשות תרגילי התעמלות ולהטות את הראש בצורות מוזרות כדי להגיע לזווית האחת הספציפית והמדויקת שבה ניתן היה לראות אותו.

כל התענוג המפוקפק עלה לצרכן הנבון 3,300 דולר (למי שרכש את הלפטופ בקניה ישירה). בסופו של דבר שארפ לא הצליחה למכור את השירות שלה לספקיות שירות (כמו מפתחות משחקי מחשב), ובאין תכנים מותאמים לתלת ממד והיצע דל, גם הצרכנים הדירו ארנקיהם מהמחשב הנישא, והעדיפו מחשבים ניידים אחרים בעלי פיצ'רים טובים יותר ומחיר זול יותר.