"הצעת חוק שאינה יודעת עקרונות יסוד של חופש הביטוי"

כנסת ישראל העבירה היום בקריאה טרומית הצעת חוק מספר 892/17 של חבר הכנסת אמנון כהן מש"ס. 25 אנשים הצביעו בעד, 1 נמנע ו-0 התנגדו, כך דווח היום באתר "דואר חשמלי". למה זה מעניין אתכם, אתם שואלים?

נתחיל משם ההצעה: "הצעת חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים". ועכשיו לחלק המעניין באמת: הצעת החוק הזאת קובעת שאדם שירצה להכנס לאתר למבוגרים (על פי ההצעה, אתר שמהותו העיקרית עיסוק במין, באלימות או בהימורים) יצטרך להזדהות באמצעי זיהוי פיזיים כגון כרטיס חכם או טביעת אצבע, ומחייבת בעצם את ספקיות האינטרנט לדרוש זיהוי שכזה ואת גולשי האינטרנט המעוניינים לגלוש לאתרים אלה לחשוף את זהותם.

אם ההצעה תהפוך לחוק בשר ודם וספקית אינטרנט כלשהי תורשע בעבירה עליו, דינה יהיה קנס של 20 אלף שקלים ושלילת רשיון לחצי שנה, כמו גם מאסר של שנה לאנשים המעורבים בעניין. לדברי ליאת גור, דוברת לשכת הח"כ כהן, הצעת החוק זכתה לתמיכת הממשלה.

במדינת ישראל יש כבר מספר לא מועט של חוקים, שמעליהם מרחפים חוקי יסוד הקובעים את צביונה החוקתי של של מדינת ישראל. אחד מהחוקים הללו הוא חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, העוסק בהגנה על אזרחי המדינה מפני פגיעה פיזית, פגיעה בפרטיות, פגיעה בקניין ופגיעה בחירויות שלנו. סעיף 7(א) בחוק היסוד אומר ש"כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו".

הצעת החוק של חבר הכנסת כהן לא מתחשבת בחוק היסוד, וגם לא בכבוד האדם עצמו, ובאה לרמוס את הזכות שלנו לגלוש לאתרים בעלי אופן מיני או אתרים העוסקים באלימות והימורים בחופשיות בלי שהמדינה תתערב בענייננו. אם יעבור החוק, יצטרכו ספקי האינטרנט ליצור רשימה של אנשים המעוניינים לראות פורנוגרפיה, וככל הידוע לי, אין בגלישה לאתרי סקס שום דבר פסול. אז כן, ח"כ כהן רוצה להגן על הילדים, אבל יש דרכים הרבה יותר מתורבתות לעשות את זה, כמו למשל הסברה להורים המעוניינים בחסימת אתרים שכאלה.

מעבר לסיבות שציינתי בפסקה הקודמת, יש עוד שני עניינים טכניים שמכשילים את החוק. ההגדרות שלו, למשל, כלליות וגורפות מעבר לכל הגיון. אתרים המוקדשים להיאבקות ולאמנויות לחימה, למשל, עוסקים באלימות, והאתר של מפעל הפיס עוסק בהימורים, מה שמוביל אותנו לעניין הטכני הבא – הכמות. מאות אלפי אתרי פורנו, אלימות והימורים יש בעולם, אם לא מיליונים. חוץ מהם, יש גם פרסומות פורנוגרפיות באתרים שלא נכללים בקטגוריות אלה. איך בדיוק אמורות ספקיות האינטרנט לאסוף רשימה של כל אתר ואתר?

להצעת החוק מצפה דרך ארוכה עד שתוכל להיות חוק בישראל. הדרך עתירת מכשולים, כמו המכשול של הגיון בריא ושל חוקי המדינה הקיימים. אני מקווה שלא נשמע עליה יותר.

"אלמלא זה היה עצוב, אווילי ואפל – זה היה מצחיק", אומר על הצעת החוק עורך הדין חיים רביה, ראש מחלקת אינטרנט וזכויות היוצרים במשרד עורכי הדין פרל כהן צדק לצר. "זו הצעת חוק שאינה יודעת עקרונות יסוד של חופש הביטוי ושיטת המשפט הישראלית, הצעה שאינה מבינה ש'תוכן למבוגרים' הוא תוכן לגיטימי שיש זכות חוקתית לצרוך אותו, הצעה שלא טורחת לשאול את עצמה איך בכלל יסווג תוכן תוכן כזה; אם ציורי רנסאנס שמראים גוף ערום של אשה יחשבו לתוכן מיני? האם כתבות תחקיר על סחר בנשים וזנות תחשבנה לתוכן אסור? האם הסברים כיצד להימנע ממחלות מין יחסמו לצפייה?

"ההצעה לא ראלית ובלתי ישימה מבחינה טכנולוגית. אני לא מעלה בדעתי שתעבור בקריאה ראשונה, והכנסת הישראלית תעשה טוב אם תשאיר את ישראל מחוץ למעגל המבזה של מדינות טוטאליטאריות המסננות תכנים של אזרחיהן, דוגמאת סעודיה, צפון קוריאה, בורמה ומקומות אפלים אחרים".

הנה רשימת נבחרי הציבור שהצביעו בעד ההצעה הזאת, אולי כדאי שתתקשרו ללשכותיהם כדי שישמעו את דעתכם:

אופיר פינס-פז
בנימין נתניהו
לימור לבנת
ניסים זאב
אביגדור יצחקי
קולט אביטל
גדעון סער
יובל שטייניץ
אליהו גבאי
גלעד ארדן
יעקב מרגי
אברהם מיכאלי
אמנון כהן
דוד אזולאי
יצחק גלנטי
מגלי והבה
סופה לנדבר
שלמה בניזרי
חיים כץ
יצחק וקנין
משה גפני
אורי אריאל
יצחק לוי
משה כחלון
רוברט אילטוב