גיליוטינה: אפל ליסה

סטיב ג'ובס, מי שמזוהה יותר מכל עם ההצלחה של אפל, אחראי גם לכמה מהכישלונות המפוארים ביותר שלה. בשבוע שעבר סיפרנו לכם על הפרידה שלו מאפל לטובת פיתוח מחשב ה-NeXT שנכשל, ועתה אנו שבים אליו לעוד כשלון חרוץ: ליסה.

שנת 1983 תפסה את ג'ובס כשהוא שוב במשרדי אפל, עובד על הדגם הבא שיוציאו לשוק - מחשב העל שהפעם ללא ספק יעשה את זה. השם המפוצץ שניתן לו היה Local Integrated Software Architecture, או בראשי תיבות: ליסה, בתו של סטיב ג'ובס.

מבחינת מפרט המחשב הזה כלל כל מה שחובב יכל לחלום עליו באותה תקופה: דיסק קשיח בנפח 5 מגה ושני כונני דיסקטים, ואת הגימיק הגדול - ממשק פוינט אנד קליק ועכבר. זו לא היתה המצאה חדשה - זירוקס עשו את זה עוד ב-1973, אבל לא ידעו לשווק את המחשבים שלהם בצורה נכונה. אנשי אפל פשוט הפכו את ההמצאה לסקסית יותר. בהשוואה לממשקי המשתמש הלא קיימים שרווחו, והצריכו שימו בפקודות טקסט בלבד, השימוש בסמן שמתגלגל על המסך ומפעיל תוכנות על ידי לחיצה על אייקונים, היה בלתי נתפש.

אפל הוציאה 50 מיליון דולר על פיתוח המערכת של ליסה. לא פלא שליסה עלתה 10,000 דולר, בניסיון לכסות את העלויות האלה. במושגים של היום זה המון כסף, ואתם יכולים לתאר לעצמכם שבמושגים של אז, זה בטח לא היה פחות יקר, מיוחד בהשוואה למחשב האישי של IBM שהחל לשלוט בשוק באותה תקופה.

הסכום העצום הוריד מראש את פוטנציאל המכירות של המחשב, והבאגים בהפעלתו לא תרמו במיוחד לסקרנות לגלות את אותו פוטנציאל. היו אלה, למשל, הדיסקטים האיטיים והלא אמינים, שלאחר מכן הוחלפו בדיסקטים קטנים יותר של סוני - הן מבחינת צורה והן מבחינת נפח. אפל ניסתה להוציא בהמשך גרסאות משודרגות של ליסה (שדרוג שנעשה בתחילה בחינם ולאחר מכן תמורת כמה מאות עד אלפי דולרים נוספים, תלוי בגרסת השדרוג). אבל הבעיה הבסיסית נשארה: מערכת ההפעלה המהוללת של המחשב, היתה כה מורכבת והיוותה נטל של ממש על המעבד, עד כדי האטה ניכרת בביצועי המחשב.

מיעוט התוכנות הקיימות לא עזר גם הוא למכירות. ליה הגיעה עם שבע תוכנות בסיסיות: LisaWrite, מחשבון, פד ציור (LisaDraw), רשימת-ליסה, טרמינל, וכן LisaProject ו-LisaGraph. כמעט שלא היו חברות חיצוניות שרצו לפתח תוכנות לליסה.

ב-1984, כשנה לאחר שיצאה ליסה ו-100,000 מחשבים שנמכרו, ויתרו עליה אנשי אפל והוציאו במקומה את המחשב שמאז הפך לקלאסיקה: המקינטוש.