פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      Burnout: Dominator

      מי אמר שמשחקים זה לא דבר חינוכי? ב-Burnout החדש ל-PS2 תוכלו ללמוד המון דרכים לרסק את הרכב!

      קוראים יקרים, תאונות דרכים זה לא כיף. באמת. כל הקטע הזה של להימעך, להתהפך, לאבד איברים חיוניים ולמות מאיבוד דם הוא לא משעשע כמו שהוא נשמע. במקרה שבכל זאת אתם נקלעים לתאונת דרכים, מאוד לא מומלץ לפוצץ את המכונית שלכם כשאתם בתוכה. זה מסוכן.

      הסיבה שצריך להבהיר את כל זה היא שבסדרת משחקי Burnout אשר לפלייסטיישן 2, תאונות דרכים הם הדבר הכי כיפי שאפשר לתאר חוץ מהשלכת דינוזאורים. אפנתי יותר אמנם להתלונן על האלימות ב-GTA, אבל Burnout הוא הזוכה האמיתי בתואר המשחק הכי לא חינוכי אי פעם. לרובנו אין אפילו את האמצעים לירות בחברי כנופיה או בחייזרים, אבל לרבים מאיתנו יש אוטו, ואם משחקי מחשב באמת משפיעים על התנהגות האדם, ההשפעה ההרסנית של Burnout היא דבר ששום סדרת פרסומות נודניקיות בגלגל"צ לא תוכל לתקן לעולם.

      זה לא רק שלא ממש יקרה לך כלום אם חלילה תיקלע להתנגשות: המשחק הזה מעודד אותך – בעצם, מחייב - לנהוג כמו מטורף. ב-Burnout, הצד הנכון של הכביש הוא הצד הלא נכון של הכביש. מי שלא נוסע מול התנועה עד הרגע האחרון האפשרי, פראייר. מי שלא עושה חראקות חנון. מי שלא מתנגש בכוונה תחילה במכוניות מתחרות כדי להעיף אותן מהכביש, קנה את המשחק הלא נכון. וזה כל כך כיף. שאנשים אחרים יתחרו במרוצי מכוניות שמתרחשים על מסלולי מרוצים שטוחים ומשעממים: מי שלא עבר ב-190 קמ"ש מתחת למשאית תוך כדי חראקה פראית ימינה לא ידע אורגזמה מוטורית מהי.

      מסלולי המשחק המורכבים והמלאים בדרכי קיצור, קפיצות ועוד הפתעות, מעוצבים באופן ריאליסטי ובגרפיקה הכי טובה שהפלייסטיישן 2 יכולה להציע, ולוקח זמן לקלוט שדבר אחד חסר בהם: בני אדם. המשחק מתרחש כנראה בעולם שמזכיר את הסרט "מכוניות", שמאוכלס במכוניות אינטליגנטיות. למכוניות אין נהגים, וברחובות הערים אין הולכי רגל, וטוב שכך - כי אילו היו בעיר של ברנאאוט בני אדם, שיעור התמותה שם היה גורם אפילו לוייס סיטי להיראות כמו ראש פינה.

      לרוץ מהר

      הדרך לנצח היא לנסוע מהר. הדרך לנסוע מהר היא להרוויח "בוסט" – סוג של דלק מיוחד שמתגשם מתוך האויר כשאתה נוהג כמו מופרע. מכאן שהדרך היחידה לנצח במרוצים היא לנהוג כמו מופרע כל הזמן, כדי להשאיר את המבערים האחוריים שלך עובדים כל הזמן. בחלק מהתחרויות אין אפילו חשיבות לשאלה מי מגיע ראשון: התחרות היא על מי יעיף יותר מכוניות מהכביש, או כמה מעשים של נהיגה בלתי אחראית אתה יכול לעשות בתוך זמן נתון. ואם התרסקת – מה שכמובן קורה לעתים קרובות – עדיין קיים האתגר לקחת איתך כמה שיותר מכוניות אל ממלכת הטוטאל-לוס: המשחק נותן לך שליטה מוגבלת בכיוון שאליו המכונית עפה, כדי לנסות לפגוע במתחרים חולפים, ואת האפשרות ההו-כה-שימושית לפוצץ את עצמך אם לא הצלחת להשמיד את היריב בדרכים מקובלות יותר. מוזר כמה שזה מספק.

      כמובן, כל זה היה נכון גם לגבי כל המשחקים הקודמים בסדרת Burnout. למעשה, התחום היחיד שבו Burnout: Dominator החדש לא מצטיין הוא ההשוואה למשחקים הקודמים. המשחק הזה לא נחשב אפילו להמשך "אמיתי", אלא רק כותר שנועד להעביר זמן עד שייצא Burnout 5 לפלייסטיישן 3. בפני עצמו, Dominator הוא משחק מעולה; אלא שהוא לא מחדש כלום, ואפילו להיפך - כמה מהפיצ'רים של המשחקים הקודמים בסדרה נעלמו. המצב מרובה השחקנים מוגבל למסך מפוצל. אין אפשרות למשחק ברשת. אין Crash Mode. אין אפשרות לדחוף מכוניות "אזרחיות" על מתחרים. יש מסלולים חדשים, ויש מצב לשחקן יחיד שכולל רצף של תחרויות מדליות והישגים שאפשר להשיג – אבל אפילו הוא קצר באופן משמעותי מזה של Burnout 3. לנהגים חדשים זה לא יפריע.