סערה בכוס קפה

לא הספיק לעבור אפילו שבוע ימים מאז שפליקר "עשו שריר" והחליטו למחוק חשבון של משתמש ללא התראה מראש. עד שקם לו מישהו בארץ הקודש והחליט שאם זה אפשרי באינטרנט הגדול שם בחוץ, אזי צריך ליישם את הנעשה גם בכוס הקפה הזוהרת הזאת שבה שוחים כל המי והמי של עולם הכלכלה הישראלית (אם כי לא נצפו שם מרבית האנשים שבאמת מניעים את הכלכלה הישראלית).

[[צביקה בשור]], עיתונאי מרשתת ותיק ואחד מן האבות המייסדים של קהילות נענע (ואני אפילו מוכן לרגע קט לסלוח לו על חלקו בהקמת SHOX), נתקל בהתנהגות תמוהה במקצת, שלא לומר לא-חברתית בעליל מצד הנהלת הרשת החברתית "קפה הטוש". חשבונו של צביקה נמחק, לאחר סירובו למלא אחר הוראות התקנון הספציפיות לגבי תמונות משתמשים בחשבונות האישיים שלהם.

זה עניין שבשגרה שאין כמעט אנשים שיכולים להעיד על עצמם כי קראו את הסכמי השימוש והתקנונים של האתרים אליהם הם נרשמים, כי זה ארוך, מייגע, וכתוב בשפה שרק שופטים בדימוס ורודפי אמבולנסים למיניהם מסוגלים להבין. עם זאת, אמלאלא היו אנשים בודדים יושבים וסוקרים את רשימת החובות והזכויות שלנו באתרים השונים, כלל לא היינו יודעים כי מרבית האתרים מחתימים אותנו על ויתור מלא של כל זכויותינו וזאת מבלי שנקבל דבר בתמורה (תפוז בשחר ימי הבלוגיה שלהם, והבטא של קהילת "ישראלים" מבית החינמון ישראלי, עד אשר עבדכם הנאמן וכן מספר גולשים אחרים סירבו להצטרף לבטא כל עוד לא יובטח להם כי לא ישללו זכויותיהם לתכנים שייצרו).

לדברי בשור, הוא החליט להוסיף קצת צבע לתמונה שלו, ולפיכך עשה בה עריכה גרפית קטנה, שלא היה בכוחה לגרוע מן המסר שהיא מעבירה. הרי אנשים שמכירים אותו היו מזהים אותו בנקל ולכל אותם האנשים שלא מכירים אותו לא באמת היה אכפת. לאדם ואורית מצוות הקפה דווקא היה אכפת מאוד, ואפילו עד לרמה שבה בסופו של דבר הואשם בשור בילדותיות ולאחר מכן הוקצבו לו 10 דקות להכנע ולהחליף את התמונה שלו ולא – יימחק חשבונו.

קפה הטוש התחיל את חייו ברגל שמאל ועכשיו הוא גם מכה על חטא ויורה לעצמו ברגל. למרות הניסיון הזה לשלוט באנשים ובתכנים, כל רשת חברתית, ולו הסגורה והדרקונית ביותר חבה את חייה בסופו של דבר לא למנהלים שלה אלא דווקא לאנשים שמרכיבים אותה. האינטרנט הינה מקום חופשי, ולכן אלה שמנסים לשים הגבלות עליה סופם להפסד צורם שיביא אותם לשאת אות קלון שלא ימחה בקלות.

בסופו של דבר, במקום להטפל לאנשים ספציפיים, יכלו מנהלי האתר להניע את המשתמשים למצב שבו אדם שלא היה פועל בהתאם לרוח הרשת החברתית, היה מוקצה ולא פופולארי – וזאת הרי הסיבה שהוא הצטרף לרשת הזאת מלכתחילה, במטרה לקבל חשיפה וליצור קשרים עם אנשים. וזה הרי ברור כאורו של מסך המחשב בשעות הקטנות של הלילה שהרבה יותר נעים לדעת איך באמת נראה האדם מאחורי המילים הכתובות והטוקבקים בתחתית הדף. אבל ברשת חברתית – חבריה הם שקובעים את המדיניות, ואם יעדיפו להסתיר את פניהם, הם יעשו זאת, ואם קפה הטוש ינסה למנוע בעדם, פה תהיה תבוסתו, כי היום כל אחד יכול לפתוח רשת חברתית משלו ואם לא נאה הבית בעיניהם, אזי הם לא יעלו לקפה.

למרות כל הנאמר לעיל, ולמרות כל התגובות והפרסומים התומכים שליקט וקישר צביקה בשור בבלוגו, בפוסט שהתחיל את כל הבאזז סביב הנושא הרגיש הזה, קיימת מידה של צדק בכל הסיפור.

עוד לא סיימתי לכתוב את הכתבה, והחשבון של בשור קם לו לתחייה מתוך מימיו העכורים של הקפה ואיתו גם אותה התמונה הידועה לשמצתם של מנהלי האתר. אבל נראה שהיה מדובר בלא יותר ממערכת אוטומטית שכן מיד לאחר פרסום פוסט חדש בקפה, שב הדף שלו חזרה אל התהום ונעלם. נכון לרגע כתיבת שורות אלה, הדף זמין לגולשים, אך עם זאת התמונה המוצגת שם היא האווטר ברירת המחדל המכוער.

במהלך כל הסיפור הזה דבק בשור בקו של להיות פוליטיקלי קורקט (עד כמה שזה בכלל אפשרי נוכח היחס שקיבל מצד הנהלת האתר), ולא כילה את זעמו - המוצדק ביותר לדעתי על ההתנהלות בנושא המתואר. עם זאת, אנשים אחרים לא יכלו להישאר אדישים לעניין. מבין כל המגיבים בנושא, מתבלט איתי נאור, בטור זועם במיוחד שנכתב בבלוגו בקפה הטוש. נאור, שלגמרי במקרה נמנה על צוות מקימי שוקס (ועם כל מגרעותיה של המערכת הזאת ושנאתי העזה לשוק הבשר אליו היא הפכה, עדיין מדובר ברשת חברתית הרבה יותר ידידותית למשתמשים בה), מציין בפוסט שלו שתי טעויות עיקריות שעשתה הנהלת קפה הטוש - טעויות של יחס בזוי למשתמשים שיוצרים את התוכן של הקהילה שלהם וניסיון ליצור כללים ולחייב משתמשים לפעול ע"פ כללים אלה כאשר יש להם יכולת טכנית לא לפעול כך. הצירוף של שני הגורמים האלה מהווה איום על החופש של המשתמשים בשירות, וכפי שנאור ניסח: "אם אין להם את החופש, הם לא יישארו. או לא יבואו. או ילכו מתישהו, כשתהיה הזדמנות."

דה מרקר קפה אולי השיגו את מטרתם והשליטו את חובת הציות לתקנון ללא יוצאים מן הכלל (כאשר מתייחסים באופן פרטני לצביקה, שכן במבט חטוף ברשימת המשתמשים באתר, לא חסרים רבים אחרים שעוברים את אותן העבירות המיוחסות לו ונראה שלא נעשה דבר כנגדם), אבל לא בטוח שיחס זה יביא תועלת רבה למיזם. יחס גורר יחס, וכאשר המשתמש הוא אדון התוכן, הוא לא יסכים לפגיעה ברצונותיו, במיוחד כאשר פגיעה זאת באה מצד המערכת שחבה את חייה לתוכן שלו.

אולי הפתרון הכי טוב למצב הנוכחי הוא קריאה לכותבים בקפה להתאגד סביב פיתוח הקוד האתי שלהם. קוד – שדיונים עליו יכולים לכלול גם ויכוח על התקנון. אולי משם ישאבו מנהלי האתר את טובת הגולשים ויוכלו לייצר תקנון משופר שמחד גיסא יהיה נוקשה מספיק על-מנת למנוע מעשי ונדליזם והידרדרות מוסרית (בכל זאת מדובר באתר שמתיימר להיות רשת חברתית של אנשים בוגרים ומשכילים), ומאידך גיסא יאפשר לכל גולש את הגמישות והחופש להם הוא זקוק בשביל להפוך את הדף שלו לייצוג הטוב ביותר של עצמו.