לצלם בסלולר

כיום יש מעט מאוד דגמים של סלולריים שאין להם מצלמה בכלל, אבל זה שיש מצלמה לא אומר שהמכשיר גם מפיק תמונות סבירות. בדיעבד, רבים מגלים לאחר שוך ההתלהבות מהטלפון המשוכלל שהמצלמה שלו מפיקה תמונות באיכות זוועתית שקשה אפילו לזהות בהן פרצופים, שלא לדבר על להדפיס אותן. אכן, החיישן בסלולרי הממוצע לא מסוגל להפיק תמונה שאפילו קרובה באיכותה למצלמה דיגיטלית אמיתית, אבל עם קצת טכניקה, אפשר לשפר את התוצאות.

הדבר הראשון שחשוב לזכור הוא שהרזולוציה של רוב הטלפונים היא עדיין נמוכה מאוד אפילו בהשוואה למצלמה דיגיטלית בסיסית וזולה. רף-הכניסה למצלמה דיגיטלית סבירה נמצא בסביבות 2 מגה פיקסל, בזמן שרוב הסלולרים מציעים 0.3 מגה פיקסל בלבד, וגם המשוכללים מגיעים לרוב ל – 1.3 מגה ולא יותר. בחודשים האחרונים הגיעו לשוק כמה מכשירים משוכללים יותר כגון הסוני-אריקסון K610i ו – W850i שמציעים מצלמה של 2 מגה ויש גם כמה מכשירים מתקדמים ממש כגון הסוני אריקסון K800i ונוקיה N73 המציעים 3 מגה פיקסל – רזולוציה רצינית ביותר. הנקודה היא כזו – בסופו של דבר, אין תחליף לחיישן בעל הפרדה גבוהה יותר, ולכן אם יש לך טלפון עם מצלמה זערורית, אל תצפה להפיק תמונות ברמה של רובי קסטרו. אם אתה מתכנן לקנות טלפון, ואיכות הצילום חשובה לך, שים עין על אחד המכשירים בעלי 2 מגה פיקסל לפחות. ועכשיו, כשהזכרנו את זה, בואו נראה איך אפשר לשפר את התמונות של הטלפון שכבר ברשותינו.

העדשות של רוב הטלפונים הסלולריים הן מסוג "פוקוס Free". פירושו שיש להם טווח מיקוד מסוים שהנו קבוע, ולכן חשוב לעמוד בו. בדרך כלל, טווח המיקוד הוא בסביבות חצי מטר ומעלה ולכן חשוב לזכור לא לנסות לצלם בטווח קצר יותר. אם אינך בטוח מה הטווח במכשיר שלך, אפשר לגלות זאת בעזרת קצת ניסוי-וטעייה – פשוט צלמו דברים בטווחים שונים ובדקו את התוצאות. אם חשוב לכם לצלם בטווח קצר יותר, אפשר לבצע זאת בעזרת זכוכית מגדלת – החזיקו אחת בכיס או בתיק, וצלמו דרכה. בעזרת זכוכית מגדלת ניתן להפיק תמונות מאקרו סבירות, רק חשוב מאוד להקפיד על תאורה טובה – על כך, בהמשך.

המגבלה הבאה של הסלולריים היא הרגישות שלהם לאור. העדשות הקטנות זקוקות לכמות גדולה של אור כדי להפיק תמונות, וללא מספיק אור התמונה יוצאת מטושטשת לחלוטין או גרעינית מאוד. טלפונים מסוימים כוללים פלאש, כמו חלק מדגמי סוני-אריקסון, אך לכל האחרים חשוב לצלם בתאורה של אור-יום, אם רק אפשר. אם מצלמים בתוך חדר, רצוי לנסות למקום את המצולמים כך שיהיה עליהם אור ישיר וחזק ככל האפשר (למשל, לעמוד עם גבך אל החלון כאשר המצולמים מולך). דבר נוסף שחשוב להימנע ממנו הוא תאורה אחורית – אם האובייקט מואר מאחורה (כמו למשל, במצב שבו המצולם עומד לפני חלון) התמונה לא תצא טוב ואין מה לעשות מלבד להזיז את המצולם למקום יותר נוח.

כדי להתגבר על החוסר-באור, משתמשים הסלולריים במה שנקרא "חשיפה ארוכה". החיישן של המצלמה מבצע את הצילום על פני זמן ארוך שיכול להימשך שנייה שלמה. בנוסף על כך, המצלמות כוללות בדרך כלל גם עיכוב מסוים של חצי שנייה עד 2 שניות מרגע הלחיצה על כפתור הצילום ועד שמתחיל הצילום עצמו. התוצאה היא שאנחנו או המצולמים זזים לפני שהסתיים הצילום ולכן התמונה יוצאת מטושטשת או מרוחה. הפיתרון? להיות מודע לנושא האיטיות ולהחזיק את היד המצלמת יציבה למשך לפחות שנייה וחצי לאחר הלחיצה. במקביל, חשוב ליידע את המצולמים שלא לזוז, או לזוז כמה שפחות. אם מדובר בסצינה שבה יש תנועה שאי אפשר לשלוט בה, רצוי פשוט לוותר על הצילום מכיוון שרוב הסיכויים שזה לא ילך.

למרות שמצלמות רבות מציעות זום, חשוב לזכור שבפועל מדובר בכמעט כל המקרים בזום דיגיטלי. זה מתנהג כמו זום רגיל, אבל מדרדר משמעותית את איכות התמונה. רוב המצלמות כוללות עדשה בעלת אורך מוקד רחב, היוצרת תמונה מאוד רחבת-זווית, ולכן רצוי להשתמש בגופנו כתחליף לזום – פשוט להתקרב כמה שצריך כדי לנצל את כל הפריים ולוותר על שירותי הזום לגמרי.

זהו כבר טיפ כללי יותר, שאינו נוגע אך ורק לצילום סלולרי. רוב הצלמים נוהגים למקם את המצולמים במרכז התמונה, אך מיקומם קצת מחוץ למרכז יכול להפוך תמונה בנאלית מאוד ליפה ומעניינת. מכיוון שאין לנו מגבלה של פילם שעלול להיגמר, אנו ממליצים לנצל את המדיום הדיגיטלי ולעשות כמה ניסויים – צלמו בכל מיני זוויות וכיוונים, עם צורות מרכוז שונות וכך לאט-לאט תלמדו מה נראה טוב יותר או פחות.