העצמאות שלי היא מצלמה דיגיטלית

עצמאות טכנולוגית זו לא מילה גסה


היום כולנו חוגגים את יום העצמאות של מדינת ישראל, מה שגורם לנו לחשוב על עצמאות מסוג אחר. רבים חושבים על הטכנולוגיה במושגים של השתלטות או של עבדות, אבל למעשה, בידיים הנכונות, הטכנולוגיה מקנה לנו מידה רבה של עצמאות. חופש לבחור ולעשות דברים שאנחנו אוהבים, יכולות לעשות דברים יותר טוב ומהר, וכך להשאיר זמן פנוי להנאות החיים. האמנם?

זוכרים את המצלמות של פעם...אלו עם הפילם? בזמן כלשהו, זו הייתה המצאה אדירה. במקום לבקש מאדם לעמוד יציב במשך שעה ולצייר אותו, אפשר פשוט לכוון קופסת פלסטיק קטנה ולקבל שחזור מושלם שלו...בצבע! בשלב כלשהו החליט איזה גאון שמחסנית של 36 תמונות זה בדיוק המספר האידיאלי שצריך וגזר את דיננו להתעסקות אינסופית עם הפילם. זוכרים איך היינו יוצאים לטיול בחו"ל, אבל מתאפקים לצלם רק תמונה אחת או שתיים ביום, כדי שיספיק הפילם עד סוף הטיול? זוכרים איך תמיד בחגים ואירועים היינו מסדרים את המשפוחה לתמונה ליד הסיר עם המרק עוף עם החרדה הזו שמישהו ימצמץ או יזוז בדיוק בזמן הצילום? החרדה מלבזבז פילם (רובנו קראנו לזה פילים) גרמה לנו לצלם תמונה אחת, או מקסימום שתיים, ותמיד שליש מהאנשים יצאו מפלצתיים, אבל לא משנה כמה התקמצנו על הפילם, תמיד בסוף הגענו למצב שבו נשארו עוד כמה תמונות לסוף הפילם, ואז היינו מתחילים לצלם כל מיני שטויות עם התירוץ "צריך לגמור את הפילם!". הכל, כמובן, בשביל לספק את הסקרנות ולראות כבר את התמונות.

וכשסוף סוף הצלחנו לגמור את הפילם, היה המסע אל חנות הצילום השכונתית, וההמתנה של עוד יום לפיתוח...עד שיום אחד הגיעו המכונות של פיתוח תוך שעה, שהשאירו לנו בדיוק מספיק זמן לעשות קניות וסידורים. בשלב זה היינו צריכים לשלם כמה עשרות שקלים על חבילת תמונות שמחציתן היו בלתי ראויות בעליל, ועוד לא דיברנו על הטיול הנוסף לחנות כדי לפתח עוד עותקים לשאר בני המשפחה.

אח, איזה כיף שעברו הימים ההם, והגענו לעידן הצילום הדיגיטלי שנותן לנו, סוף סוף, עצמאות יצירתית. במקום לבזבז 20 שקל על גליל פילם ולהתקמצן על כל תמונה, קונים כרטיס זיכרון של גיגה במאה-שקל, שמספיק לכל החיים, ואפשר סוף סוף לצלם את משפחה 40 פעם בלי לחשוב פעמיים. אפשר גם לראות מיד את התוצאה ולהיות בטוח שכולם יצאו בסדר, ולמתקדמים, אפשר אפילו לחבר חלקים מכמה תמונות עם פוטושופ ולקבל תמונה אחת מושלמת. כרטיסי הזיכרון הענקיים האלה מאפשרים לנו להסתובב בחו"ל ולצלם ללא הגבלה כל בנין עתיק ואת כל התמונות במוזיאון ד'אורסיי. גם אם איכשהו הצלחנו למלא כרטיס של גיגה, אפשר תמיד לעבור על התמונות במקום ולמחוק את הגרועות וכך לפנות עוד מקום, ואפשר גם להכנס לכל חנות צילום ולהוריד את תוכן הכרטיס לתקליטור תמורת דולרים בודדים. הילד התחיל ללכת או לדבר? במקום להסתפק בזיכרונות נעימים, אפשר לצלם קטעי וידאו בלתי נשכחים שישארו איתנו לנצח באיכות דיגיטלית מושלמת, ולצפות בהם בקלות ובמהירות.

בסופו של דבר, זו רק טכנולוגיה, אבל המצלמות הדיגיטליות מאפשרות לכל אחד להפיק תמונות יותר טובות בפחות כסף. גם לא צריך לבזבז כל כך הרבה זמן על תהליכי הפיתוח ולכן בסופו של דבר, אנחנו לא צריכים להתפשר על הזיכרונות שלנו. האם יש ספק שמדובר פה ביציאה מעבדות לחירות?