אם תקפצו לרגע למדור הקולנוע הסמוך תגלו שהקיץ הקרוב עומד בסימן 3: "ספיידרמן 3", "שודדי הקאריביים 3", "שרק השלישי", "אושן 13", הסרט השלישי בעלילותיו של ג'ייסון בורן (כוכב "זהות כפולה" ו"זהות במלכודת") ועוד. אם כן, רק מתבקש לכתוב טור מחווה, בסימן 3: הריעו ל-Apple 3.
בשנות ה-80 אפל הוציאה לשוק גוש פלסטיק כעור, וקראה לו "אפל 3". הוא יועד לשוק העסקי ועלה בהתאם: 4,500 דולר לגרסה הבסיסית עד מאד, ו-7,800 דולר לכל גרסה אחרת. מסיבת ההשקה שלו נערכה בדיסנילנד, לאחר שאפל שכרה את השטח מדיסני למשך חמש שעות, בעלות של 42 אלף דולר ושינעה לשם 7,000 אנשי מחשבים.
כבר אז אפל אהבה לכווץ דברים ואפל 3 היה שילוב בלתי אפשרי בין מחשב לבין מחשב-מיני, כשרוב החלקים שלו היו דחוסים בתוך המארז כדי להקטין את מידותיו במידת האפשר. המארז עצמו היה קטנטן, בעיקר משום שהמעצב שהופקד על המלאכה לא קיבל לידיו את תוכניות המחשב והיה צריך לנחש מה הוא יכלול וכמה מקום זה יתפוס. מסיבה דומה, לאפל 3 לא היו מאווררים: סטיב ג'ובס ועימו מהנדסי הבית של אפל טענו שאין בהם צורך, ושאפשר להמירם במארז מתכת. ללקוחות הנרגזים, שחלקי המחשב קפצו להם - מילולית - מתוך המחשב, יעצו נציגי התמיכה הטכנית להרים את המחשב מעל שולחן העבודה - ולשמוט אותו בחזרה. קצת כמו שיטת הריסטרט, ויעיל באותה מידה: לפעמים זה עובד, לפעמים לא.
גם הלוח ובו המעגלים המודפסים לא היה מי יועד מה: בניסיון לדחוס אליו כמה שיותר, המרווחים בין מעגל חשמלי אחד למשנהו היו קטנים מדי, וכשהמחשב התחמם הם התמזגו אחד לתוך השני וגרמו לקצר במערכת. אפל תכננה מעגל מודפס חדש.
בניגוד להרבה מחשבים אחרים, מסך המחשב של אפל 3 היה נפרד ממנו והיה צורך לחברו למחשב באמצעות כבל. אפל טענה שבצורה זו המחשב יהיה נייד ובעליו יוכלו לקחת אותו בתום יום העבודה לביתם.
המחשב צויד במערכת הפעלה בשם SOS, כשה-S הראשונה מייצגת את היומרה להיות Sophisticated, ושלושה כוננים לדיסקטים (שימו לב לתחכום: במחשבים אחרים היו שני כוננים לכל היותר!). כמובן, כמו בהרבה ניסיונות אחרים של אפל - ושל חברות אחרות שניסו להמציא את הגלגל מחדש - לא היו כמעט תוכנות שרצו על מערכת ההפעלה של אפל 3, כך שבשורה התחתונה היכולות שלו היו מוגבלות למדי. האמולטור לאפל 2 ("המחשב לא אמור להחליף את אפל 2", ניסה לשכנע סטיב ג'ובס), שאמור היה לעזור לאפל 3 להריץ תוכנות של המחשב מ"הדור הקודם" לא ממש עבד, ובעיקר גרם למחשב לקרטע. גם התוכנות הקיימות לא עבדו כמו שצריך, ובאשמתה של אפל. אפל קנתה את השבבים מיצרן בעל מוניטין מפוקפק, שהחלקים ששלח נטו להתקלקל בדיוק עם תום תקופת האחריות. אבל אפל לא טרחה לבדוק את השבבים והכניסה אותם כמו שהם, ישירות לתוך המחשב. שבב כזה היה אחראי על פונקצית "שעון בזמן אמת" במחשב (לא להאמין כמה שפונקציה זו נראית לנו טריוויאלית היום), אך לאחר שימוש ממושך בשעון הוא תמיד דמם והפסיק למלא את תפקידו. אפל בחרה בפתרון הקל והסירה את הפיצ'ר מהמחשב. גם לאחר הסרת הפונקציה לאפל לא היו חיים קלים, כיוון ש-20% מכל המחשבים שייצרה נטו להתקלקל במשלוח - בדומה לבעיית החום, הטלטול גרם לחלקים לקפוץ מתוך החריצים שלהם ולמחשב - להתפרק קלות.
מרבית הצרכנים העדיפו להתרחק מהמחשב היקר, והעדיפו חלופות שנותנות תמורה מוכחת והולמת יותר לכספם. אבל 14,000 איש קנו את אפל 3, ובתמורה זכו למדיניות "נחליף את המחשב בלי שאלות" בכל פעם שהמחשב הפסיק לעבוד מסיבות שונות - אלא שזה לא עזר וגם המחשבים שהוחלפו לא נטו לעבוד טוב מדי. אפל עוד ניסתה להחיות את המותג כשהוציאה ב-83' את "אפל 3 פלוס" (שבכלל תוכנן על ידי המחלקה השיווקית של החברה), אבל זה לא היה זה, ובמהרה יב"מ יצאה עם ה-PC והחריבה לאפל כל תוכניות שהיו לה לגבי השתלטות על שוק המחשבים.
הגיליוטינה מושבתת
כפי בנאמר בכותרת, טור זה הוא האחרון בסדרת טורי הגיליוטינה. אבל חובבי העבר יכולים להתעודד: בשבוע הבא יעלה טור חדש בסדרת הנוסטלגיה שלנו.