על-חוטי

ירידת המחירים של ציוד לרשתות אלחוטיות, והשיווק האגרסיבי שלהם על ידי ספקי האינטרנט וספקי התשתית הפכה את הרשתות הללו ממוצר לגיקים עצבניים לפריט יומיומי מבוקש ונפוץ. כיום, בכל בניין מגורים ממוצע מפעילים לפחות כמה דיירים רשת אלחוטית, וחלק גדול מהם אינם מפעילים הגדרות אבטחה כלשהן בנתב שלהם – לפעמים מתוך עצלות, אך לרוב מחוסר ידע. התוצאה היא שבכמעט כל נקודה בעיר צפופה אפשר להדליק את המחשב ולמצוא לפחות רשת אחת פעילה שבה אפשר לגלוש ללא הגבלה וללא תשלום. בשביל בעלי מחשבים ניידים המסתובבים בעיר זה תענוג לא קטן – אפשר לגלוש בתור בקופת חולים או בתור לבנק, אך יש בכך גם חסרונות.

הסובלים העיקריים מחוסר האבטחה הם המשתפים עצמם. רשת אלחוטית, מעצם הגדרתה, היא כמעט בלתי מוגבלת, ולכן כאשר היא מופעלת ללא אבטחה, כל מי שנמצא בטווח הקליטה יכול להתחבר אליה. אם אתם גרים בבית משותף, למה לשלם עבור אינטרנט מהיר? רוב הסיכויים שלפחות מאחד מששת הכיוונים מגיעה אליכם רשת (הכיוונים כוללים גם מלמעלה ומלמטה...) ולכן כל מה שצריך זה לקנות כרטיס רשת אלחוטי ב-120 ש"ח ולהתחיל לחיות על חשבון הברון. טווחי השידור של רשת אלחוטית מוגבלים, אמנם, והקליטה נפגעת מאוד מקירות בטון בדרך, אך עדיין השידור מסוגל לעבור לפחות 2 או 3 קירות, כך שאם יש לך רשת בלתי מאובטחת, כנראה שאפשר לקלוט אותה בכל הקומה שלך, וגם אצל השכנים עד שתי קומות מתחתיך או מעליך. מעבר לזה, לא רק שכן אחד יכול להתחבר לרשת שלך, אלא למעשה כל השכנים שבטווח קליטה, ואולי אפילו אנשים שחונים עם הרכב שלהם ברחוב. למעשה, יש מנהג המכונה War Driving שבו מחלקה של לוחמים אמיצים נוסעים עם הרכב בשכונה כלשהי וממפים נקודות שבהם יש רשת בלתי מאובטחת בעזרת מכשיר GPS. באתרים כמו http://www.wigle.net ניתן לראות מפה אינטראקטיבית של נקודות כאלה שמופו על ידי נהגי-קרב שכאלה. אם אתה בעל רשת בלתי מאובטחת, ויש לך שני שכנים שגולשים על חשבונך ועוד עלוקה מזדמנת מהרחוב, כל אותם חבר'ה ואתה מתחלקים ברוחב הפס שעליו אתה משלם. בגלישה רגילה רוחב הפס אינו נפגע משמעותית, ולכן יכול להיות שזה המצב ואתה אפילו לא מרגיש בזה, אבל אם אחד מאותם אוכלי חינם מפעיל תוכנת שיתוף קבצים, אז המהירות שלך נפגעת במידה ממשית.

אנחנו לא כל כך אוהבים להפחיד, אבל יש לעניין עוד היבט, אפילו פחות נעים. במחשב, כידוע, אפשר לעשות מגוון דברים לא יפים, או אפילו לא חוקיים, החל משיתוף קבצים בלתי חוקי, דרך הפצת וירוסים ודואר זבל, ועד פריצה למחשבים אחרים. נקודות רשת אלחוטיות בלתי מוגנות הן פירצה קוראת לגנב עבור האקרים, קראקרים, ספאמרים ופושעים אחרים. על ידי רכיבה על נקודה של מישהו אחר, הם יכולים לבצע את זממם כמעט ללא הפרעה. מבחינה מוסרית, להשאיר רשת בלתי מאובטחת זה כמו להשאיר אקדח טעון מונח ברחוב. אם ספאמר ישתמש ברשת שלך להפציץ את הרשת בזבל, זה יהיה על מצפונך (למרות שרוב הסיכויים שלא תדע מזה) וגם עלול להיות לא נעים אם ספק האינטרנט שלך יזהה אותך כמקור ויעשה לך צרות. רוב הסיכויים שהם יבינו מיד שזה לא אתה ולא יקחו אותך לבית המשפט כפי שקווי זהב לקחה את אמיר גנץ, אבל יש סיכוי שהם ידרשו ממך לאבטח את הרשת או למצוא ספק אינטרנט אחר. כמובן, אם מישהו ישתמש ברשת שלך למשהו יותר פלילי, כגון פריצה למחשבים, זה יהיה אפילו פחות נעים מכיוון שיאח"ה (היחידה הארצית לחקירות הונאה של המשטרה) הם חבר'ה הרבה פחות סלחניים. על פי החוק היבש, אדם אחראי למשאבים שבבעלותו, וחובתו לאבטח אותם מפני שימוש לרעה. בדיוק כמו שניתן להטיל אחריות פלילית על אדם שהשאיר בקבוק של חומר רעיל ללא השגחה וילד שתה אותו, כך ניתן להטיל אחריות על אדם שברשת שלו נעשה שימוש בלתי חוקי. החדשות הטובות הן שבניגוד לחוק היבש, בתי המשפט לא כל כך ממהרים לדרוש מאנשים להיות טכנופילים, ובכמה מקרים זיכו אנשים מאחריות. ידוע, למשל, המקרה של פאטי סנטאנג'לו, שנתבעה על ידי ארגון RIAA האמריקאי בטענה שהיא אחראית לכך שילדיה שיתפו קבצים במחשב המשפחתי והייתה צריכה למנוע בעדם. אחריות כזו מכונה secondary infringement, ובתי המשפט קבעו גם במקרה של פאטי וגם במקרים אחרים שהיא "לא בדוקה, ושולית" ודחו את התביעות על הסף.

למרות החסרונות הללו, בכל זאת גישה חופשית לרשת בכל מקום היא דבר נפלא, וכך גם חושבת חברת FON ממדריד, ספרד. החברה היא בעלת מיזם "אינטרנט לכולם", שבו היא מוכרת נתבי אינטרנט אלחוטיים מיוחדים לכל דורש ואף מחלקת אותם בחינם במבצעים, מדי פעם. הקונה מתקין את הנתב, ומשתף את הרשת שלו עם העולם, כאשר הוא יכול לעשות זאת בחינם, או תמורת תשלום. גולשים המשתפים את הרשת שלהם זכאים להתחבר ולגלוש בחינם בכל מקום אחר בעולם בו יש כיסוי של נתבים של FON, ואחרים יכולים להתארח ברשת בתשלום על ידי קניית כרטיסי-שימוש מהחברה. אנשים שבחרו לשתף את הרשת שלהם תמורת תשלום מקבלים חלק מהתשלום שמשלם ה-"אורח" על כרטיס השימוש. כיום, ניתן למצוא כיסוי של FON בחלקים גדולים מאירופה, וכן בקנדה, ארה"ב וטאיואן. איזורי הכיסוי של FON מתרחבים כל העת, ויכול להיות שיגיע יום ובו נוכל להתחבר לאינטרנט בכל מקום בעולם בלי דאגות. גם אם החברה לא תצליח, יש להניח שטכנולוגיות כגון WiMax יבשילו בעתיד הלא רחוק ויאפשרו הגשמת אותו חלום בדיוק!

בפעם הבאה: כיצד לאבטח את הרשת האלחוטית שלכם.