בלוגים שמוגים

אני חייב לומר שאני מאוכזב מכם. אפילו מאוד מאוכזב. היה לכם שבוע שלם לתת לי רעיון לשם של טור שיעסוק באינטרנט, תרבות דיגיטלית ובלוגוספירה. ומה אתם עשיתם עם זה? כלום, נאדה.
טוב, לא באמת, לקחתם את הבקשה שלי, קראתם את ההתחלה שלה ואת המלה האחרונה, והתחלתם לזרוק עלי מבול של רעיונות שכולם עוסקים בבלוגים, רק בבלוגים. כאמור טור זה לא הולך לעסוק אך ורק בבלוגים, ומכיוון שאין לי שום מילה שתרכז את כל שאר הנושאים בהם הטור הזה הולך לדון – נפל הפור והם יקראו מעכשיו בשם "[[שמוגים]]". למה שמוגים? ככה. בלוגים שמוגים, זה מה שזה יהיה.

אח"י דקר הוא לא רק שמה של צוללת ישראלית שטבעה במימי הים התיכון בדרכה מהמספנות בצרפת. זהו גם שם הבלוג של חנית – הבלוגרית שתרמה כה הרבה מזמנה ומהידע שלה לטובת פיתוח הבלוגוספירה הישראלית. אם זה בגיור תבניות הוורדפרס ואם זה במסגרת השותפות במיזם בלוגלי, לא ניתן לכמת את העזרה שהיא הושיטה לקהילה המתפתחת הזאת.

לאחרונה עלה בבלוג של אח"י דקר פוסט-אתגר שקורא לבלוגרים הישראלים לעזור לה במלאכתה הקדושה – יצירת תבניות המתאימות לגרסה העברית של מערכת הבלוגים [[WordPress]].חנית צודקת כאשר היא אומרת ש-"נכון להיום יש מספר סביר בקושי של תבניות מתורגמות בעברית ואין ספק שחסרות לנו עוד מהן, אבל מה שבעיקר אין זה תבניות מקוריות" ובפוסט שלה היא קוראת לכל מי שידו בעיצוב להרים את הכפפה ולתרום ליצירת תבניות וורדפרס מקוריות בעברית.
נכון לעכשיו ניתן למצוא את מרבית תבניות ה[[וורדפרס]] המגיורות באתר של מערכת [[בלוגלי]], אבל עדיין מדובר במבחר מצומם של תבניות והדבר עומד בדרכם של הבלוגרים הישראלים לעבר הייחודיות. בסופו של דבר, זה צריך להיות האינטרס של כל אחד מאיתנו לפעול למען ריבוי האפשרויות ויצירת הפן האישי בזהות אינטרנטית זו.

בינואר השנה, העלה כריס גארט – המעיד על עצמו שהוא בלוגר מקצועי, פוסט שבו הוא מזמין אנשים להרשם אצלו בתגובות לקבל ביקורת חינם על הבלוג שלהם. במידה מסויימת ניתן להתייחס ליוזמה זו בתור הקדמת רפואה למכה, שכן לרוב נעדיף לקבל ביקורת מאדם שבא מן התחום מאשר ממטקבק אנונימי, ואין זה משנה כלל וכלל אם הביקורת משבחת או לא.
חנית אף היא החליטה להצטרף ליוזמה ולפתוח אותה בגרסתה העברית. בפוסט שלה שנקרא "מה שווה לשנות", היא קוראת לבלוגרים שרוצים לקבל ביקורת להרשם אצלה בתגובות. "אני לא מתיימרת להיות מומחית [...] אם כולנו נתאחד בטוח שנוכל לייעץ זה לזה" היא אומרת, ומוסיפה שגם הבלוג שלה פתוח ומזמין ביקורת.

הבלוגר [[gyuval]] מספר בפוסט שלו על כך שטוני בלייר עבר מטאמרפוזה ושידרג את עצמו לגרסה 2.0. ב[[רחוב דאונינג]] מספר 10 בעיר לונדון ממוקם משכנו הרשמי של משרד ראש ממשלת בריטניה. בימים אלה חונך המשכן הזה סניף וירטואלי באתר הסרטונים הפופולארי [[YouTube]]. טוני בלייר מנצל את היכולות של המדיום החדש (יחסית) הזה על-מנת לפנות לציבור רחב יותר, ולא מן הנמנע שזה מכוון ספציפית כלפי האזרחים הצעירים של בריטניה.

פעולות מהסוג הזה מעלות בי לעיתים תמיהה בנוגע לנבחרי הציבור שלנו. יהיה בהחלט מעניין לקבל תשובה לשאלה ששואל יובל בפוסט שלו – " מתי אולמרט ידבר איתנו דרך יוטיוב?". נכון לעכשיו, הפוליטיקאי היחיד שמנהל (או שמנהלים עבורו) בלוג קבוע הוא [[בנימין נתניהו]]. וזאת לאחר שהמתמודד העיקרי שלו לתואר "הפוליטיקאי של הבלוגים", ד"ר אריה אלדד, זנח את הבלוג שלו בישרא-בלוג כבר לפני יותר משנה וזה לא נראה שהוא בדרך לחזור.

נראה שכרגע, הנגיעה הכי קרובה שיש לנבחרי הציבור שלנו לאינטרנט, זה הרצון של חלקם לדמות אותנו לסין ולחסום תכנים באופן גורף.

בשבוע שעבר, ממש עם עליית הטור הקודם, ומבלי יכולת להכניס את האייטם הזה אליו, קרס האתר של בלוגלי.

בלוגלי כפי שהוא מעיד על עצמו הוא:
"שרות אירוח בלוגים המבוסס על מערכת וורדפרס מרובת משתמשים. השרות מאפשר לפתוח ולנהל בלוג בקלות רבה תוך שמירה על חופש רב עבור המשתמש."

המיזם קיים כבר מספר חודשים, ולאט לאט נראה כי מדובר באחד המיזמים היותר חשובים בתחום הבלוגוספירה בארץ (אם לא בתחום האינטרנט הישראלי בכלל). על אף שאינו חדש כבר, הפרוייקט עדיין נמצא בחיתוליו, ולכן זה לא מן הנמנע כי עלולות להתעורר בעיות או לקרות תקלות. ועם זאת, מכיוון שלאט אבל בטוח, מגדל בלוגלי קהילה תוססת ובעלת השפעה – לא ניתן היה להתעלם מחמשת שעות ה-Downtime שעברו על האתר, משתמשיו וקוראיו.

הבעיה כאמור תוקנה, אבל משאירה סימני שאלה לא מעטים באוויר כאשר העיקרי ביניהם הוא – "האם לקבוצת אנשים פרטית שאין זה עיסוקם העיקרי יש את הכוח המספיק להריץ אתר שיהווה עמוד תווך בקהילה אינטרנטית זאת או אחרת?". לא מדובר הרי באתרים שחברות גדולות עומדות מאחוריהם (כגון [[הבלוגיה]] של תפוז ו[[ישרא-בלוג]] של נענע), מדובר באתר שהוקם כיוזמה של בלוגרים פשוטים ששאפו לעצמאות מחברות גדולות ולהתאמה אישית מירבית.

אם בלוגלי רוצה לשחק בליגה של הילדים הגדולים, חובה עליו להציג ערבויות לכך שיש ביכולתו לעשות זאת. אנחנו הבלוגרים מסוגלים לסלוח על תקלות – אך עם זאת מאוד היינו רוצים לסמוך על מי שמאחסן את ההגיגים שלנו.