פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בנות הבלוג

      רותם ברוכין חושבת שעדיף להיות פקאצת בלוגים מאשר "חברה" של מאי אללוף. קצוות? לא בבית ספרנו

      היוש! אתם על הבלוג של רותם! יא איזה מגניבות היו בנות הבלוג ביום שישי בארץ נהדרת? OMG! הפרק בנשף הסיום שלהם היה כזה קצוות! מאי היתה הכי פייי אבר! אבל מצד שני רועייי הכאפות הזה... גם אחרי רדף בנשף שלי פאתט כזה, אבל עאאאלק שאני אתן לו להתקרב אליי כמו שמאי נתנה! וואטבר.
      (נכתב בעזרת מילון "בנות הבלוג" של ארץ נהדרת, [[אתר קשת]])

      שלום!!!! הגעתם ל2לוג הNוeי-Nוeלם של רותN הפ33ה!!!1 Xתמול לי7וני וקוק* הNוeי וXנ* 7אינו הXלופה בyרב וXז עeינו מ0יבה וה2נים התקWרו Xלינו Xז יצXנו א*תם וה*ה NNש כ*ף! לי7וני הNוeי גם חוeבת שא!רן הכ* NאNי אבל 2גלל שXני Xוה2ת Xותו ה*א אמ7ה שה*א Xוהבת את נד2.
      (נכתב בעזרת מילון הפקאצות, [[Sattla]])

      כמו כל אותם דמויות, מיתוסים וסיפורים ש"ארץ נהדרת" המציאה מחדש, גם "בנות הבלוג" התקבלו ברוב אהבה על ידי הקהל המשועשע, כהקצנה של דברים הנוכחים בחייו האמיתיים. במהלך העונה האחרונה של "ארץ" התקבלו מאי וחברותיה הורדרדות לחיק הקונצנזוס באותה תערובת של לגלוג מעורב בצער שכל אותן דמויות קומיות אמיתיות-למחצה מתקבלות. הן אומצו כדוגמה טובה להדרדרות הנוער, ונמצאו על שפתיו של כל מי שביקש לבקר את הדור הצעיר השטחי, הרדוד, חסר הערכים והגזען.

      אלא שבניגוד לנשיא קצב, למדריכי הטיולים ההיפים ולקופאיות הרוסיות הרגזניות, עולם הבלוגייה – והבלוגייה שעליה מדובר בפרט, אינה נוכחת בחייו של האדם הממוצע. היא בקושי נוכחת בחייו של הגולש הממוצע, וספק אם התחקיר שנעשה על ידי כותבי "ארץ נהדרת" התמקד דווקא באותו מפגן תמוה של בני נוער (ומבוגרים יותר) שעושים "טלוויזיית בלוגים".

      אף על פי שכביכול יש להם רייטינג מדהים, לא ברור מי האנשים שצופים בבלוגים החיים, ולא ברור מי האנשים שמצטלמים אליהם (המהדרין ממלמלים כשראשם מושפל "אבל מייקל לואיס...!"). כשהבלוגים האלו פרצו לרשת בקול תרועה, היה מי שהגדיר אותם כדור ההמשך של "ג'ני", אותה בחורה שהפעילה לראשונה, אי-אז בעידן הראשון של האינטרנט, מצלמת רשת בחדרה כדי שנוכל לראות את חייה בכל שעה ביום. אלא שבלוג-חי ברשת הוא ההיפך הגמור מכך. אינו המציאות, ואפילו לא הסילופים של תוכנית ריאליטי. הוא פריים בודד. רגע נתון. ג'ני פתחה בפני הגולשים את חייה ללא מסכות. הבלוגרים החדשים נותנים לנו צילום מתוכנן ומתוסרט היטב של כמה דקות ספציפיות מאוד מחייהם, שלרוב אינן משקפות את המציאות כלל. הם יושבים מולה בפינה נבחרת, באור הטוב ביותר בבית, בוחרים נושא ומדקלמים טקסט כזה או אחר שעלה על דעתם.

      מהבחינה הזאת, היו "בנות הבלוג" של ארץ נהדרת יכולות להיות הדוגמה המושלמת של המציאות הבלוגרית הזו, כסמל לזיוף, לדקה וחצי שאמורה לשקף את חייו של אדם ולא משקפת באמת כלום. במובן מסויים, בלוגים מצולמים נוגדים לחלוטין את כל קונספט הבלוגים כפי שנולד; היומן האישי המקוון, המקום לשפוך בו מחשבות, הגיגים, רגשות. אמנם הבלוגים עצמם כבר אינם נענים לקונספט של יומן אישי – יש המשתמשים בהם לצרכי פרסום, כמקור הכנסה, כבמה למאמרים אקדמיים, רשימות או סיפורים, כסביבה חברתית. ועם זאת, נראה שהבלוגים המצולמים נקראו כך רק בגלל שלא היה באמת שם לתת להם, ולא מתחברים עם כל הסביבה מלאת המילים הכנות האלו. אלו מהם שמודעים לעצמם, עשויים להפוך למופע קומי או לסיפור מעניין. אלו שמוצלחים פחות, מופיעים לעשר דקות בעמוד הראשי כשהם מתעדכנים, ואז חוזרים לתפוס מגבייטים ללא צורך. בעולם האינטרנט, שבסופו של דבר עוסק במילה הכתובה יותר מכל, הבלוגים המצולמים הם יצור כלאיים משונה שצמח בין הרצון שלנו לעמוד באור הזרקורים ולהתפרסם ולרצון של אחרים להביט.

      ומצד שני, "בנות הבלוג" מנסות מאוד לשקף גם תרבות אחרת – הבלוגים הורדרדים, שעליהם נאמרו מילים רבות כל כך בשנה האחרונה – הפקאצות. כמו לפקאצות, יש למאי וחברותיה שפה משלהן (אותה הצליחו להכניס לתודעה הישראלית במהירות מדהימה). כמו הפקאצות, גם הן עושות שימוש רב במשחקי מילים, בצבע הורוד, ובדימוי שטחי לכאורה של מי שמתעניינת רק בבנים ובמסיבות. כמו הפקאצות, הן חושבות הרבה על עצמן.

      אך כאן מסתיים הדמיון. מאי וחברותיה מהבלוג אינן פקאצות על כל מה שמשתמע מכך. הפקאצות, בניגוד לדימוי שניתן להן, לעיתים קרובות אינן נערות נבובות וריקניות. הן נערות שמחפשות את עצמן, שרוצות להיות מיוחדות, אבל להשתלב בחברה באותה מידה. הדברים שהן עושות, הדימוי העצמי המופרז של כולן כפצצות-על (סליחה – פ33ות-yל), ההנאה מהחלפת האותיות העבריות בכל דבר שדומה (ולא דומה להן) על פני המקלדת. הכל משחק, הסתרה, ניסיון להיות מוצלחות יותר מכפי הן תופסות את עצמן. בדיוק כמו כולנו בגיל ההתבגרות.

      יותר מכך, בעוד "בנות הבלוג" של ארץ נהדרת נערה לנערה זאב, הפקאצות הן קהילה. הן כותבות זו לזו, מתחילות משפטים באייקון של חיבוק. חברות, גם אם לא נפגשו מעולם. התמיכה הזו, האישור הזה - דבר שצעירות מתבגרות זקוקות לו מאוד, קיימת בעולם הבלוגיה הורדרד כפי שלא התקיימה בשום מדיום אחר לפני שנים. מאחורי הנצנוצים, הורוד, התמונות המתקתקות והשפה הסודית שהפקאצות משתמשות בה כדי להחביא את עצמן מאיתנו, מתקיימת גרסה חדשה, תומכת יותר, מבינה יותר, מקבלת יותר, של המעגלים החברתיים שהיינו חברים בהם. הפקאצות אף פעם לא לבד. שלא כמו מאי בנשף הסיום שלה, תמיד יהיו להן חברות ברגעים הקשים.

      "ארץ נהדרת" עושה שירות רע לעולם הבלוגייה, אבל שירות הרבה יותר גרוע לדימוי של בני נוער באינטרנט. מאי היתה בטח אומרת על זה "וואט-אבר", אבל שלא כמו בנות הבלוג האמיתיות, אלו שמתיישבות כל ערב להקליד מחשבות ושיחות וחוויות – היא לא תצטרך, יום אחד, להתבגר.