הגודל קובע?

פלאי הטכנולוגיה מאפשרים למזער את הרכיבים האלקטרוניים יותר ויותר, וכך אנו מוצאים טלפונים סלולריים ואלחוטיים שפעם היו בגודל של לבנה, והיום הם בגודל של מצית, ומצלמות דיגיטליות של 3 מגה-פיקסל שפעם היו גם הן בגודל של לבנה נדחסות בשלמותן לתוך טלפון סלולרי זעיר, ועוד משאירות מקום לפלאש ואפילו יכולת לחייג ולדבר. את הטלפונים הזעירים כולנו מאמצים בחדווה, אבל דווקא בתחום הדיגיטליות יש רבים שמתעקשים להוציא אלפי שקלים על מצלמות DSLR ענקיות וכבדות. האם הם עושים את זה כי האיכות חשובה להם? לא בטוח...

כשמסתכלים על צלמי העיתונות או האופנה, המסתובבים תמיד עם מצלמת ענק אחת על כל כתף, ולפעמים עוד אחת על הצוואר, קשה לפעמים להבין מה הביג-דיל. למה להסתובב עם מצלמה ששוקלת שני קילו ועליה עדשה במשקל דומה, כאשר יש מצלמות כמו סדרת אקסילים של קסיו או איקסוס של קנון, ששוקלות 120 גרם? התשובה, כמובן, היא שהמצלמות היקרות, המכונות "DSLR" – קיצור של Digital Single Lens Reflex, מכילות אלקטרוניקה ואופטיקה איכותית ומשוכללת יותר, המאפשרת להן להפיק תמונות איכותיות יותר מאשר המצלמות הקטנות. הבעיה היא שצלמים רבים, במיוחד כאלו שרק נכנסו לתחום לא מזמן, טועים לפעמים ומבלבלים בין הגודל לבין האיכות. כל צלם רוצה להפיק צילומים איכותיים, ושאיפה זו דוחפת את הצלמים הבלתי מנוסים אל נתיב הזיהוי המהיר והויזואלי. צלמים כאלה מסתכלים על ההיצע שיש בחנות צילום או באתר מכירות של מצלמות, ולא תמיד יודעים מה המשמעות של כל התכונות כגון גודל החיישן, מפתח הצמצם, אזורי מדידת אור וכדומה. הם גם לא תמיד יודעים באילו מצלמות משתמשים המקצוענים שהם ראו, אבל הם יודעים בוודאות שמצלמה "אמיתית" נראית יותר כמו דגם S3500 של פוג'י, למשל, מאשר כמו סדרת Mju של אולימפוס. אותם צלמים בדרך כלל לא יכולים להרשות לעצמם את אלפי השקלים שעולה מצלמת DSLR אמיתית, ולכן קונים משהו יותר זול ש-"נראה" מקצועי בעיניהם.

באמת, מה איכפת לנו שפה ושם יש כמה קונים שמתביישים לשאול שאלות? ובכן, הבעיה במצבים אלה שלמצלמה גדולה יותר יש גם חסרונות. בין אם זו באמת DSLR רצינית או משהו שרק מתוכנן להיראות מרשים, יש לשתיהן בעיה חריפה – הגודל המרשים הופך אותן לקשות ביותר לתפעול ושימוש. בדיוק כמו שמשאית סמי-טריילר עלולה להיות לא אידיאלית למסע קניות בעיר ועדיף להשתמש בסמארט קלה לתמרון וחנייה, כך גם עם מצלמות. מצלמה קומפקטית היא קלה לנשיאה ולשליפה, וגם קלה יותר לתפעול לעומת מצלמה מקצועית המכוסה בענן של כפתורים. הפתגם הידוע אומר "הצלם הוא שיוצר את התמונה, ולא המצלמה", ומשמעותו היא שצלם מוכשר מסוגל להפיק יצירות אומנות גם עם מצלמת פוקט חד פעמית, אבל חובבן יתקשה להפיק יצירות יפות גם עם המצלמה המשוכללת ביותר שקיימת. כמובן שאין ספק שמצלמות DSLR מפיקות תמונות איכותיות יותר אפילו מהקומפקטית המובילה בשוק, אבל מה שווה האיכות אם לוקח 30 שניות לחלץ את המצלמה מתיק-הגב ועוד דקה לכוון אותה למצב צילום מתאים? בינתיים, הילדים המשחקים שרציתם לצלם עברו למשהו אחר והרגע ברח.

בסופו של דבר, לא מקומנו לומר לאיש מה לעשות, אך חשוב להדגיש את השיקולים הנכונים. קודם כל, מצלמת DSLR תספק את האיכות, ובזה אין ספק, אך גם אם יש לכם 3000 ש"ח עבור כזו מצלמה, זכרו שצריך לשלם גם את מחיר הספונטניות, וגם את מחיר הסחיבה (אם המצלמה שוכבת בבית רוב הזמן, זה קצת מקשה על הצילום...). אם אין לכם כסף מיותר, זכרו שמצלמה שעולה 1500 שקל ונראית גדולה ומרשימה היא לא בהכרח איכותית יותר ממצלמה קטנה ונוחה ולכן כדאי לבדוק טוב את מה שיש לה להציע ולהתייעץ עם מומחים. יכול להיות שהיא כל כך גדולה כי יש לה זום חזק, ויכול להיות שזה סתם בשביל לתפוס פראיירים מתלהבים. אם הזום זו הסיבה, חשוב היטב אם שווה להסתובב עם תיק גדול (או להשאיר אותו בבית כל הזמן) בשביל היכולת לבצע צילומי פפראצי ממרחק של קילומטר. אם אתם מתכננים לצלם בעיקר את הילדים או אירועים משפחתיים, רוב הסיכויים שמצלמה קומפקטית תעניק לכם את מירב הגמישות והספונטניות כדי לתפוס את הרגעים המיוחדים בחיים בלי לשבור את הראש עם הגדרות, אביזרים ובלי לשרוף חור בארנק.

יש אנשים שעבורם האיכות היא השיקול היחיד, ואפשר להבין אותם. כמעט אף צלם מקצועי לא יוותר על ה – DSLR שלו, ויש משהו כיפי בלהחזיק את האלקטרוניקה הכבדה. אם אתם רוצים ללכת עד הסוף, כדאי להכיר את השחקנים הבולטים בשוק. השוק מתחלק ברובו בין שתי ענקיות הצילום הותיקות – ניקון וקנון. אוהדי ניקון נוהגים ללכת על אחד מדגמי סדרת D, שבה יש את D50, D70s, D80, D200, והילדה החדשה במשפחה – D40. המצלמות של קנון מציעות גם הן לא מעט עם סדרת EOS שבה יש את 30D, 20D, 10D, 5D, 350D, 400D, ולמי שבאמת יש דמי כיס גדולים – דגם 1D הענקי ובקרוב צפוי להצטרף למשפחה דגם 40D שנראה מבטיח. ספקים נוספים של מצלמות איכות מסוג DSLR הן אולימפוס וסוני, אם כי היצע הדגמים שלהם קטן בהרבה.