פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בלוגים שמוגים

      הבלוגוספירה יוצאת למלחמה. בעצם, למלחמות. גם נגד חוק חסימת האינטרנט וגם סתם ככה, מלחמה

      סביר להניח שיצא לכם לקרוא את הכתבות האחרונות של דניס ויטצ'בסקי ואת טור המערכת של דידי חנוך כאן בוואלה! מחשבים. לפיכך אני מתאר לעצמי שאתם מודעים לגזירות החדשות בתחום חופש הביטוי והגנת הפרטיות. חברי [[הכנסת]] הנכבדה מעוניינים להגן על העוללים היקרים של העם היושב בציון מפני תכנים פוגעניים השורצים להם ברחבי המרשתת. תכנים כגון פורנוגרפיה, אלימות והימורים אשר מאיימים לפגוע בנפשם הרכה של ילדינו. ובחזית אחרת לגמרי, מדווחים לווייני ה-RSS שלנו על-כך שבלוגרים לוקחים חלק במאבק המלחמתי של ישראל באמצעות משחק וובשתייםאפס (לא באמת) חדש.

      אם השבוע הטור הזה עלול במידה כלשהי להיראות כמו עלון יח"צ לבלוגרים ספציפיים, אז זה רק מכיוון שבאמת מגיע להם – כל אחד ואחת מכם ביכולתו לעשות משהו מועיל ואולי אף לזכות ב-15 שורות של תהילה.

      תנו להם אצבע – הם יקחו את כל היד

      אז כאמור, המחוקקים הנכבדים שלנו החליטו לקחת את האחריות שיש לנו על החינוך של ילדינו – הכנסת דנה אמש בזיהוי ביומטרי (למשל באמצעות טביעות אצבע) לצורך גישה לאתרים בעלי תוכן פוגעני (או אתרים למבוגרים). האמת לאחר שאני קורא את התגובה של [[שרון גפן]] בבלוג של [[יהונתן קלינגר]], הרבה יותר פשוט לי להבין מה מניע אותם לעשות זאת.

      גפן כותבת כי: "הבעיה כאן היא שאנשים לא רוצים לקחת על עצמם את האחריות [...] הם יודעים שהילדים שלהם מלאכים, והאשמה בכך שהם לא אינה נופלת עליהם, אלא תלויה בכל גורם חיצוני שנמצא מחוץ למבט המתעלם של הוריהם." התלהמותו של [[אפי פוקס]] על כך שהצעת החוק של [[אמנון כהן]] (להגבלת הגישה לאתרי אינטרנט למבוגרים) לא מכוונת אל הציבור אותו הוא מייצג – רק מצדיקה את דבריה של גפן. הציבור הדתי מחונך לאיסורים רבים מגיל צעיר, ולכן מרביתו כלל לא מודע לקיומם של אתרים אלה.

      [[איגוד האינטרנט הישראלי]] פרסם נייר עמדה בנוגע להצעת החוק המדוברת. במסמך זה מוסברת פגיעתו של החוק בחוקים ובזכויות (למשל הזכות לפרטיות וחופש הביטוי) הקיימים במדינת ישראל, תוך כדי התבססות על העובדה "כי אין (במדינת ישראל) כל הוראת חוק האוסרת על מבוגר (ואף לא על קטין) לצרוך תכנים מעין אלה".
      כפי שעולה עוד מנייר העמדה של האיגוד, החוק נתקל בשני סיבוכים עיקריים – הגדרת התוכן הפוגעני וניהול מאגר המידע הביומטרי בידי חברות פרטיות. בחברה הישראלית רווית האלימות והפיגועים, גם עדכוני חדשות על נפילת רקטת קאסם בשדרות עלולים להחסם מתוקף היותם תוכן פוגעני בילדים. בנוסף נדרשים אנו לסוגיה הקשה של מה יקרה במידה ומאגר המידע הביומטרי שתנהל כל ספקית אינטרנט יגנב או שיעשה בו שימוש כנגדנו?

      כדי להמנע מכל הסיבוכים המיותרים (שלא לדבר על העלות הגבוהה שיכולה להיות להטמעת מערכות הזיהוי הביומטרי, מה גם שהדבר יגרור עליית מחירים אצל ספקיות האינטרנט) מציעים קלינגר ו[[חנן כהן]] פתרון פשוט בהרבה – "אתם רוצים שילדים לא יגלשו באתרים למבוגרים? שימו את המחשב בסלון".

      משחק מלחמה

      פעם, כאשר עוד הייתי ילד קטן והעמדתי פנים שאני אכן לומד בבית הספר היסודי, במקום ללמוד – נהגנו לשחק במשחקים שונים במהלכם של שיעורים משעממים. אחד המשחקים הללו ידוע בפי כל ילדי ישראל בשם "סיפור בהמשכים". היינו לוקחים דף נייר וכותבים עליו שורה שתהווה התחלה של סיפור כאשר המלה האחרונה הייתה נכתבת שורה אחת מתחת. לאחר מכן היינו מקפלים את השורה שלנו ומעבירים את הדף לזאת שישבה לידנו על-מנת שתמשיך את הסיפור.

      מאז חלפו להן הרבה שנים, הרבה ממשלות בישראל ואפילו מלחמה אמיתי אחת (וזאת למרות שביסודי אמרו לי שכשאגדל לא תהינה מלחמות יותר).

      תושבי שדרות (והיישובים הסמוכים) נאלצים להתמודד בחודשים האחרונים עם מציאות בלתי נסבלת – מצב שרק הולך ומחמיר לפי מה שאנחנו רואים בטלויזיה וקוראים באינטרנט בשבועיים האחרונים. אפי פוקס העלה פוסט שבו פותח תסריט אימים על השתלשלות האירועים בישראל לאחר אירוע פגיעת קאסם בבית מגורים בעיר בשדרות. הסיפור פותח בתיאור המאורעות שהתרחשו כ-6 שעות קודם לכן – מנפילת הקאסם שהביא למותם של 5 ילדים, תוך כדי חיסולו של ראש הרשות הפלסטינית בתגובה ועד לסיומה של התייעצות בטחונית שהתקיימה בבניין הקריה – כשעה לפני רגע הקריאה.

      פוקס מסיים את הפוסט במילים הבאות: "זה התרחיש הארוך שפתחתי איתו. אתם ממשיכים. ההמשכים הטובים – יועלו כאן כפוסטים ממשיכים. איזה החלטה יקבל ראש הממשלה? ומה יהיו ההשלכות?". החל מרגע זה הכפפה מוטלת על הרצפה ומחכה לבלוגרים נוספים שימצאו בתוך עצמם את היצירתיות שבלהרים אותה.

      נכון לרגע כתיבת שורות אלה כבר ארבעה אנשים פרסמו בסה"כ תשעה פוסטים שנטלו את חלקם במאמץ המלחמתי המקוון. מדובר באחד מאותם רעיונות המתברגים באופן הכי חלק לנישה ש[[נדב פרץ]] מנסה לכסות באמצעות האתר בלוגדיבייט – אתר למעקב אחרי דיונים בבלוגים. אני לא מצפה מפרץ להיות עירני לכל דיון שמתעורר בבלוגוספירה – אחריות זו מוטלת עלינו הבלוגרים, לעשות שימוש בכלים העומדים לרשותנו לצורך ארגון והצגת המידע שאנו יוצרים. בסופו של דבר אנחנו הצד המעוניין בכך שהתוכן שלנו יגיע לציבור הקוראים בצורה הנוחה ביותר. בסופו של דבר נראה שנפתח מעקב אחרי הנושא באתר של פרץ. כל שנותר עכשיו הוא לקוות שבלוגרים נוספים ימשיכו את שהתחיל משתמש אנונימי באתר בלוגדיבייט.

      גילוי נאות: גם אני תכננתי להוסיף את פרי דמיוני הקודח לפרוייקט 6 השעות, אך בסופו של דבר החלטתי לגנוז את תוכניותי המיליטריסטית לטובת הדורות הבאים.