וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בנפתולי הפקאצייה

רותם ברוכין

7.6.2007 / 16:30

אז מה זה בעצם, "פקאצת בלוגים"? רותם ברוכין מתעמקת בסוגיה, פוסקת פסיקות ומביאה דוגמאות

לאחר שנקבעו לפני שבועיים ההבדלים בין סטיגמת הפקאצה הטלויזיונית לפקאצה האינטרנטית הורודה המצויה, הוחלט שאין מנוס אלא להמשיך ולחקור את אותה דמות עלומה ובלתי ברורה. חמושה במילונים, סדרות אנימציה יפניות כדי להתכונן להתקפי האפילפסיה, ומשקפיים מסננות-ורוד, יצאתי לחקור בלוגים של פקאצות. האין-ציקלופדיה הציעה לי מספר קטגוריות מעניינות לאבחון הפקאצה, כמו גם מילון שמסייע להשתלב בשטחי הפקאצה ובשטחים אחרים ואפילו הרחבה מועילה לערך הידוע "חחח".

מה מעניין אותן?

התברר לי כי בכל המילים שנשפכו על הפקאצות, תחומי העניין שלהן זוכות לאזכור קטנטן עד בלתי-קיים. "פקאצות? הבלוגים שלהם מלאים בנינט ויודה". "קטנטנות, מורדים וכאלה?". "בנים, איפור ונשיקות, כמו כל נערה בגילן." ומיטיבי הלכת, שבאמת גלשו קצת לזוועתם הרבה אל בלוגים של פקאצות, יפלטו שמות של אנימות – בדרך כלל, לא אלו המוכרות מערוץ הילדים ודומיו, אלא כאלו שניתן להשיגם רק באמצעים כאלו ואחרים, חוקיים וחוקיים פחות, ותמונת הרקע של סדרה כמעט ומכריזה בעצמה שהיא "מושי!"

כמו כל יצור בטבע, גם את הפקאצה יש ללמוד ולהתבונן בה מקרוב. חמושה בטכנולוגייית חיפוש מתקדמת (גוגל), הדוגמית הראשונה שאיתרע מזלי לפגוש היה הבלוג של קורל, בת 17, ששמו בישראל "אני לייק סו מושלמת". מוצג מוזיאוני מספר אחת לשיפוטכם – בלוג פקאצתי מ-2006. בין השורות ניתן לקרוא ולאבחן את תחומי העניין של הפקאצה הנ"ל. כך למשל: "איפור דאא", "את החברות המושי-מושלמות שלי", "ורוד לייק זה צבע מדאים ומושלם!" ועוד. נראה שהבלוג לא עוסק בהרבה מלבד תיאורים עצמיים של בעליו ורשימת כיבושיה וכיבושיה העתידיים. כך ברשימת הדברים שהיא רוצה לעשות, למשל "לגנוח לייק כל כך חזק שלייק יתלוננו עלינו".

אין ספק שהמוצג הנ"ל יכול להתווסף בקלות רבה להגדרה "פקאצה" במילון. הבא נתקדם למוצג מעניין קצת יותר, גלוש הפרפקט, הפקאצה מזן הבאנרים, שלמעשה בנתה בלוג רק כדי למלא אותו בבאנרים וכפתורים שונים המהללים את אישיותה, העדפותיה וכמובן יופיה הבלתי נראה.

תת קטגוריה של זו היא הפקאצה שיצרה בלוג רק כדי להבטיח שמספר רב ככל האפשר של אנשים יראו את תמונתה האישית. מוצג מעניין בפני עצמו, בדרך כלל מגיע כשהוא מלווה בבאנר "התאהבתם? בקטנה זה קורה לכולם...".

הקנקן זה לא הכל?

בדרך כלל, ניתן לאבחן את הבלוג הפקאצתי ממבט ראשון – בצבעים, בטקסטים, בהתבטאות, ובעובדה שהבלוג עוסק בכלום אחד גדול. וכאן נכנס זן הפקאצה היוצרת. שימו לב לכשרון השירה הנדיר של מושי, למשל. דוגמית:

נופלת אל תוך תהום של אכזבות ,
כמו חלקי פאזל גדול ומסובך ,
מתפזרים אט - אט בליבי הרגשות .
הבלבול אשר חונק מכל צידי הגוף.

קצת מבלבל, לא? לאן נעלם הורוד? ומה לגבי הבלוג של "פרח אהבה"? ממבט ראשון, זה נראה כמו בלוג של פקאצה, אבל מסתבר שהכותבת בו שומרת לפחות על חלק כללי הדקדוק, לא משתמשת במילים-מספרים, ואפילו – אם מגוללים לתחתית העמוד – משתתפת בתחרות היוצאים לאור של סטימצקי. מה אתם יודעים.

לינוי37 היא מקרה מבלבל אף יותר. מצד אחד, אבריל לאבין בווליום מחריש אוזניים (כבו את הרמקולים שלכם לפני הכניסה). ומצד שני, נראה שאבריל שם רק כדי לזהות את הבלוג. כדי שנברח מהר ולא נראה את כל קטעי השירה והכתיבה.

זה עניין זמני

קל מאוד למצוא את הדוגמאות הראשונות שניתנו לפקאצייה. קשה בהרבה למצוא את האחרונות. ברחבי הרשת מאות ואלפי בלוגים ורדרדים ומנצנצים. במבט שני – נראה כי לפחות שמונים אחוזים מתוכם הם בלוגים נטושים. הפקאצה, כמו כל אישיות אינטרנטית אחרת, היא שואו – הכפתורים, הבאנרים, סגנון הדיבור, העיסוק השטחי המתבקש. לפקאצות יש תחומי עניין, בדרך כלל רבים ומגוונים. הן פשוט לא נמצאות בבלוג. הן לא מתאימות לשם.

קשה לתחזק את הפקאצה. לא רק מבחינה פיזית, אלא מבחינה מנטאלית. עד כמה שזה נראה כך, אין באמת אלפי ילדות בין גיל שתיים עשרה לשבע עשרה שחושבות רק על דבר אחד. גיל ההתבגרות הוא הגיל המהורהר, גיל השאלות הקיומיות, גיל החיפוש העצמי. אפשר לברוח לפאקצייה, אבל אי אפשר להתחבא בה יותר מכמה חודשים. מה לעשות, המוח ממשיך לרוץ, והפקאצה-לשעבר נוטשת את הבלוג, מורידה את המשקולת שהניחה על סימן הקריאה במקלדת, מוחקת את הגוונים הורודים מהצייר, ויוצאת לדרך חדשה.

בלוגים שממשיכים להיות מתוחזקים עוברים בדרך כלל, תוך תקופת זמן קצרה, מעיסוק בבנים, נשיקות וליפ-גלוס לעיסוק בדברים שמעניינים יותר גם את הפקאצות-לשעבר עצמן. כי מה לעשות, הפקאצות אולי היו רוצות להשאיר קצת את העולם האמיתי מאחור, אבל כמו כל מי שהצליחה להשקיע אנרגיה רבה כל כך כדי להפוך לאחת מהחבר'ה ולתחזק את הדימוי שלה, הן אינן טיפשות, ואפילו אינן שטחיות.

בסופו של דבר, נעלבת מושית בשם כל הבנות מדימוי הפקאצה, ומציינת שגם היא קוראת ספרים, אבל פשוט נהנית להשתמש במילה "לייק". מצד שני, גם היא, אם תשימו לב, כתבה פוסט אחד בבלוג ואז נטשה. אולי החליטה שלמרות הכל כדאי שלא להיראות כמו פקאצה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully