מה היא רוצה?

NEC מאמינה שנשים אוהבות ורוד. ונצנצים. ואת הלו קיטי, החתולה היפאנית. החברה הודיעה על השקתו של מחשב נייד העונה לכל הקריטריונים האמורים. דובר החברה אמר כי הדגם החדש, La Vie G Hello Kitty, שנמכר רק דרך האינטרנט ב-1,650 דולר ביפאן, נמכר בקצב נאה, וכי החברה מקווה למשוך יותר נשים לעולם המסעיר של מחשבים אישיים. "משתמשי PC כיום נוטים להיות גברים, אבל אנחנו מקווים למשוך נשים עם המוצר הזה".

איך לא חשבנו על זה קודם? במקום לשבת כפופות על מכונות תפירה או לרכון על כיריים מהבילים, יכולנו לשפר את ה-computer literacy שלנו בעזרת פיתויים ורודים. נכון, יותר מ-50% המצלמות הדיגיטליות בארה"ב נרכשו על ידי נשים מתחילת השנה, לעומת 48% בשנה הקודמת, אולם זה רק בגלל שלבעלים שלהן לא היה זמן ללכת לחנות. והן בכלל באו עם פתק מהבית.

אנשי השיווק של NEC מעודכנים. לשלהי שנות ה-90. מעבר לצבע "נשי" וקישוטים מנצנצים לא היו הרבה אמצעי "פמיניזציה" לגאדג'טים. אולם כיום לפמיניזציה של טכנולוגיה יש משמעות אחרת. "ניו יורק טיימס" סוקר את האמצעים הללו במאמר במדור הטכנולוגיה שלו (רק חבל שנשים לא מתעניינות בטכנולוגיה ובטח לא גולשות לעמוד הזו): מרווחים גדולים יותר בין מקשים של מחשבים נישאים, כדי שיהיה מקום לציפורניים ארוכות ומטופחות. פיתוחים נוספים הם עיצוב טלוויזיות מסך שטוח גדולות המתאימות לריהוט הביתי - עם רמקולים נחבאים, מסכים קטנים יותר ונגני DVD המוסווים היטב- כדי לא לקלקל את מראה הסלון, או מטען לסוללות בצבע בהיר שמשתלב עם מכשירי החשמל במטבח.

רוב ה"שיפורים" הנשיים, כאמור, הם אסתטיים, כי כידוע נשים אוהבות דברים יפים, וגברים אוהבים דברים שימושיים. אולם למרבה השמחה יש גם התייחסות לפונקציונליות של המוצרים: ניקון ואולימפוס פיתחו קווי מוצרים קלי משקל ונוחים לשימוש - שכן נשים חלשות יותר מגברים וגם לא ממש מסתדרות עם המון כפתורים. LG אלקטרוניקס הרחיקה לכת בפיתוח של מצלמה דיגיטלית, אשר המיקוד האוטומטי שלה מכוון לאורך של זרוע: מסתבר שנשים אוהבות לצלם את עצמן (לבד או עם חברים), וגברים לא, ומה מקל יותר על החיים מאוטו-פוקוס?

דוושות קטנות ורכות יותר למכוניות (כפי שיש בלוטוס אספרי שבה נהגה ג'וליה רוברטס ב"אישה יפה" ; צוואר דק יותר לבקבוקי מים מינרליים; מכסים לצנצנות ריבה שנפתחים בקלות; יותר תאים בשירותים ציבוריים; ומעון יום לילדים במקום העבודה - אלה ואחרים הם פנטזיות נשיות אמיתיות, שגם אם לא יצבעו אותן בפסטל הן יתקבלו בשמחה. את הלו קיטי, דורה, פוקה ומדלן - ואת בוב הבנאי - אפשר לשמור לילדים קטנים או לשעות הפנאי שלנו.