לבקש ממני לכתוב על חבילת ההרחבה של וורלד אוף וורקרפט, משחק התפקידים מרובה המשתתפים המקוון של בליזרד, זה קצת כמו לבקש מסטיבן הוקינג לכתוב על חוויות הכדורסל שלו. גיימר טיפוסי מעולם לא הייתי ואני נבהל ושומט את הג'ויסטיק כשאני רואה משהו שעיר וגדול מתקרב, אלא אם כן יש לו כוס בירה ביד. למרות זאת, קיבלתי עליי את המשימה מתוך רחשי חיבה לחבורת הדרואידים, מג'יק יוזרים, פלדינים וקלרקים שליוו את שנות בית הספר התיכון שלי. הם גם היו היחידים שהסכימו להתרועע עם הטיפוס המוזר, עוטה המעיל השחור שסירב לצאת לטיולים שנתיים. במובן זה, כל סוף שנות השמונים היו מסע צלב בוער נגד מפלצות מציקות ומקובלות ששיחקו כדורסל וגילו חיבה יתרה לתנוכי האוזן שלי (זוכר אותי, ספקטור?). אותם הייתי מכה בדימיוני בחרב הדו-ידית שבה צייד אותי הדאנג'ן מאסטר של חבורת הדי-אנד-די הקטנה.
כך שאני לא חסר אבחנה לחלוטין בכגון אלה וגם שיחקתי עבורכם עד דרגה 24, ועוד היד נטויה. אבל אחי הקטן (ענק גבה קומה ועבה קול, קטן עאלק) הוא באמת מומחה. הוא טיפס לדרגה 70 בוורלד אוף וורקרפט באותה קלות שאני מחסל בקבוק קברנה סוביניון. הוא גם עומד בראש גילדה רבת חברים ויחדיו הם יוצאים לפשיטות, חותרים במעמקי דאנג'ינים לחים ומשיגים חרבות קסומות פלוס חמשת אלפים. אז כדי שתקבלו ביקורת ישירות מפי הסוס (או הגריפון, אם אתם מעדיפים), ביקשתי ממנו שיספר על מעלותיה וחסרונותיה של ההרחבה המדוברת. הוא גם פנה לחבריו לגילדה בפורום שלהם (יש להם פורום, יש להם חיי חברה שרבים מאיתנו יכולים רק לחלום עליהם), כדי שיתרמו גם הם לגיבוש ביקורת מאוזנת (אם גם מאוחרת) על "ברנינג קרוסייד".
מה חדש בהרחבה?
אבל תחילה, סקירה של החידושים והתוספות בהרחבה. "ברנינג קרוסייד", טוענים חברי הגילדה, היא הרחבה מצויינת, עם הסתייגויות. נוספו בה כמה מרכיבים רבי משמעות שהטריוויאלי בהם הוא שטחים חדשים. ה"אאוטלנד", כוכב חיצון אם תרצו שבו חיו הדרניי והאורקים עד שהגיעו השדים, שיעבדו את האורקים והרגו רבים מן הדרניי. עולם חדש פירושו קווסטים חדשים, אבל נוספו גם קווסטים באזרות', העולם הישן והמוכר. לרשות תשעה מיליון השחקנים (בערך) שמבלים את עיתותיהם אונליין בוורלד אוף וורקרפט נוצרו גם דאנג'נים חדשים. נוספו כמובן 10 דרגות. הופיעו שני גזעים חדשים blood elves ודרניי (ומניסיון, הדרניי הם גזע נהדר שמעורר קינאה בשחקנים שהתחילו את העלייה בסולם הדרגות לפני שהם הופיעו).
כדי לספק צרכים של התפתחות הדמויות, הופיע מקצוע חדש צורפות. זו מאפשרת לעבד יהלומים ולשבץ אותם בשיריון, למשל, לספק הגנה רבה יותר. לחפצים בעולם של "ברנינג קרוסייד" יש שקעים והיהלומים משתבצים בהם בששון. זה גם יפה וגם רב עוצמה. מעל לכל, באאוטלנד זוכות הדמויות שטיפסו בדי עמל במעלה סולם הדרגות להסעה מעופפת, ה"פליינג מאונט", אותו משבח כל מי שעשה קילומטראז' בלתי נסבל ברגל ועל גבי חיות יבשה (והאמינו לי, זה באמת בלתי נסבל. בדרגה עשרים אתה כבר מכיר את אזורי הקווסטים יותר טוב מאת הדרך לסופרמרקט ברחוב הולדתך). ישנם עוד מרכיבים משלהבי דימיון: קוסמים למשל יכולים להיות בלתי נראים לחלוטין, חברים ב Alliance יכולים להיות שאמאנים ואילו בני ה Horde יכולים להיות פלאדינים, ותסמכו על בליזרד שמוחם הקודח מוסיף להמציא עוד ועוד.
דבר האל(ו)פים
וכפי שהבטחתי, מה אומרים השחקנים המושבעים של גילדת ה Champions (ליגת האלופות היחידה שבראשה ישראלי): התגובה הראשונית היא בדרך כלל חיובית. שחקנים מדווחים על חוויית משחק שונה ומובנית הרבה יותר. התלונה הנפוצה על וורלד אוף וורקרפט הייתה האופי הבלתי מובנה שלו. כדי לעלות בדרגות, יכולת לעשות עשרות דברים, בלי שהדרך העדיפה תהיה נהירה, ולא נדיר למצוא את עצמך עומד מול שחקן בדרגתך, שניכם חוככים בדעתכם מה לעשות עכשיו ומרוב אפשרויות בסוף מחליטים סתם לצאת למסע קטל, בשביל כסף וניסיון. עניין נוסף שזוכה להסכמה רחבה הוא הציוד שבו זוכים הלוחמים האמיצים. ב"ברנינג קרוסייד" הוא בעל ערך רב יותר וקל יותר להשגה מאשר בוורלד אוף וורקרפט, בו בדנג'נים בדרגות הנמוכות אתה מקבל חפצים חסרי ערך יחסית.
הקווסטים הרגילים, הלא הירואיים הם פחות מייסרים וסיזיפיים ויותר מהנים. יש גם הסכמה מסוימת על אופי ההתמודדות, שהיא אינה בהכרח מה שקרוי בעגת המשחק Tank and spank, כלומר מכות ללא הבחנה. במקום זה, פרחחים, תצטרכו להשתמש בטקטיקה, עידון ותחכום. שבחים ללא גבול ניתנים לעיצוב הגרפי של המשחק. במובן זה, כמו בוורלד אוף וורקרפט, בליזרד עשו עבודה מצוינת, מושקעת ברוח הפרפקציוניזם הרגילה שלהם. הם באמת מדהימים, גם במובן החזותי הכללי הרושם, החדות, הצבעים, האנימציה וגם ברמת ההשקעה בפרטים המדוקדקים והמוקפדים לעילא.
מה פחות טוב?
אשר לדברים השליליים, רוב השחקנים מסכימים שדרגת הקושי עלתה בכל המובנים. קשה יותר לעלות בדרגות גם של הגזעים וגם במקצועות הספציפיים. לגבי חלק מהמקצועות, כמו עיבוד עורות, יש הטוענים שהעלות גדולה מן התמורה. הפשיטות קשות יותר, הדאנג'נים כנ"ל. גרוע מכל, מה שמכונה grinding ובעברית "טחינה", שוטטות חסרת תכלית והתעסקות במשימות חסרות עניין לא די שלא פחתה, היא עלתה בהיקף. גם התאמתה של הדמות לקווסטים בכל דרגה, ה attunement הפכה להיות מייסרת עוד יותר. ביקורת קשה נוספת היא על ההגבלה של הפשיטות ל-25 משתתפים. בגרסה הקודמת הפשיטות הגדולות היו מותאמות ל-40 משתתפים. עד שמגיעים לפשיטות הגדולות, צריך לעבור הרבה פשיטות של עשרה שחקנים. זה מקשה על גילדות גדולות שבהן חברים הרבה שחקנים מזדמנים, ובעבר המטרה שלהן הייתה לגייס 40 חברים לפשיטה ואילו כעת, רק השחקנים המתמידים זוכים להשתתף בפשיטות. ההרחבה, אם כן, פחות קבוצתית באופיה ומבוססת יותר על הישג אישי או הישגים של הרכבים קטנים.
בנוסף לכך, אומרים מבקרי המשחק, השינויים בחוויה הם חיצוניים בעיקרם. נוספו אמנם דמויות חדשות, אזורי משחק חדשים ויש לבוש חדש, אבל המהות נשארה אותו הדבר. עלייה בדרגה מ-59 ל-60 אינה שונה איכותית מעליה מדרגה 60 ל-61. בליזרד יכולים לסמוך על האלמנט הממכר שבמשחק, שנוצר על ידי המשאלה להשיג עוד כסף, עוד חפצים ועוד נקודות ולהגיע מדרגה לדרגה, בעוד שבעצם המהות נותרת סטטית והתפתחות הדמות היא שטחית.
לסיכום
אבל בהסתייגויות מוסיפה להדהד גדולתו של המשחק. לא לחינם הוא מכונה world of warcrack. הוא ממכר, וההרחבה שלו מתבקשת כדי לספק את צרכי המכורים והיא עושה זאת היטב. אין ספק גם שהיא רק הקדמה לבאות ובליזרד יוסיפו אזורים לעולם הענק שלהם, מעל ומתחת לאדמה. למעשה, כל מי שהשקיע יותר משעתיים במשחק ונתפס לטירוף לא צריך שילמדו סנגוריה באוזניו על ההרחבה. הוא יקנה אותה כדי שיוכל לעלות בדרגה ולהמשיך לשוטט בעולם הזה עד ההרחבה הבאה, וזו שתבוא אחריה.
את המשחק המקורי ניתן לרכוש בסביבות 100 ש"ח ברוב החנויות בהן נמכרים משחקים. את ההרחבה ניתן למצוא במחיר של 200 ש"ח. זאת בנוסף לעלות המנוי החודשי של כ-75 שקלים.