מנזר השתקנים

כמה ימים מאז שעלה לרשת האתר רימזו, וכבר רשומים אליו קרוב ל-500 איש, והמספר הולך וגדל. המיזם, של קבוצת אנשים פרטית, ללא פרסומות וללא שיווק כלל, עובר בעיקר מפה לאוזן, מחברים לחברים שלהם, לחברים שלהם ולכל שאר העולם. זה אינו תקדים – שיטת הפרסום הזו הוכחה כבר לא אחת כשיטה האפקטיבית ביותר. אבל בדרך כלל, האתר שיתגלה בקצה כל אותה חרושת שמועות ולחשושים, לא יהיה אתר חיוור בצבעי ירוק בהיר, שאינו איזה פורטל מגניב, או היו-טיוב החדש, או דרך לזכות בכסף מהיר. רק אמצעי לספר לחברים שלך מי מהם אתה אוהב יותר.

רימזו הוא מיזם של ארבע ישראלים, אנשי מחשבים במקצועם. הוא שונה מאוד מסביבות הרשת החברתיות הרגילות שאנחנו מכירים – הבלוגים והפורומים, הצ'טים ואתרי ההכרויות. מטרתו לגלות ולספר לך, באופן פשוט למדי ועל ידי גרף מובנה, מה החברים שלך חושבים עליך, על פי דירוג וקריטריונים קבועים מראש המוענקים לך ולהם. גם המערכת עצמה פשוטה למדי – נרשמים, על ידי קבלת הזמנה מחבריך או בקשת הזמנה מהאתר. מקבלים פרופיל ריק, רשימת חברים על פי מי שהזמין אותך, ושאלות פשוטות הנוגעות לאישיות חבריך. השאלות מנוסחות כשאלת בחירה, כאשר הבחירה היא בין שני חברים, וצריך לדרג. השאלות פשוטות למדי – יש אולי שש או שבע מהן בסך הכל, והן חוזרות על עצמן ברצף עם חברים שונים: מי מצחיק יותר, מי אסרטיבי יותר, מי אינטליגנטי יותר, מי אדם חם יותר.

רימזו אינו רשת חברתית. במובן מסויים, הוא אחד מהמיזמים הכי פחות חברתיים שקיימים. אין לך קשר דרך האתר עם האנשים שאתה מדרג, מתוך הנחה שאם הזמנת אותם לרשימת החברים שלך יש לך דרכי תקשורת אחרות איתם. אין לך יכולת להתחבר עם אנשים חדשים. אין לך יכולת להגיד לאדם באמת מה אתה חושב עליו. זה לא לכאן. אין תמונות, אין צבעים וצורות מצחיקות, אין שום דבר ויזואלי, שום דבר שיגרום לך להישאר באתר מעבר לכמה דקות הדירוג היומי והמבט בגרף שלך. רק אייקון זהה לכולם ושמות שיהוו עבורך את האדם שאתה מדרג. ייתכן והדבר ישתנה ככל שהאתר יתפתח, אבל אין ספק שיש משהו קר ברשת החברתית הזו. מישהו בהחלט השתדל שנראה את רימזו כסביבה אובייקטיבית, מדעית כמעט, וצוננת במובן כלשהו.

ובכל זאת, רימזו הוא אתר חברתי, וקהילה בפני עצמה, שנעה סביב הצורך האנושי הקדום והאינסופי לדעת בדיוק מה חושבים עליך, גם אם רגשותיך יפגעו בתהליך. הגרף של רימזו הוא אובייקטיבי, אינו מציג תמונה שעשויה לפגוע או להעליב. החשיפה שהיתה מתבקשת והמחיר שהיה מתבקש - שכולם יראו את הגרף שלך, אינם קיימים. הגרף הוא אישי וניתן לגשת אליו רק מהמשתמש שלך. הצהבהבות שהיה האתר יכול להפוך בעזרתה למשהו שימשוך בקלות את ההמונים נמנעה. המנגנון, בלי ספק, פשוט חכם. ומצד שני, העובדה שאתה לא יודע מי חשב שאתה יותר רגיש מאינטליגנטי ויותר אסרטיבי מאשר חם היא מסוג הדברים שעשויים בקלות מאוד לשגע אותך. החברים שלך משקללים אותך, אבל מה נמצא בסוף השקלול? לא רק סקרנות צריך כדי להתחבר לרימזו, אלא גם אומץ.

ואולי בעצם צריך מעט מאוד אומץ. יש משהו פחדני ומשחרר כאחד בדירוג אנונימי של אנשים אחרים, על אחת כמה וכמה כשהם חבריך הקרובים, על פי שאלות שנוגעות לאישיותם וליחסים ביניכם, ולא מאפשרות פשרות, רמות, דירוג שווה בשווה, ואפילו את המילה "אולי". רימזו מוליך אותך תמיד לשאלה הבאה. קשה להתנתק ממנו, וככל שאתה עונה יותר, המוח הולך וכבה, והתשובה הולכת והופכת אינסטינקטיבית, ואולי מדוייקת יותר, עד כמה שזה ניתן. רימזו מושתת על יחסי גומלין: אתה יכול לקבל דירוג משלך רק אם כבר דירגו אותך חמישה אנשים, וככל שתדרג אנשים אחרים יותר, חברים שלך יקבלו אותך יותר כדי לדרג. המערכת מתוחכמת. אין בה הסחות דעת. הדבר היחיד שניתן לעשות הוא לדרג. והדירוג, במובן מסויים, ממכר.

אבל משהו לא הגון נח מעבר לאובייקטיביות של רימזו, לרעננות של הפרוייקט, לחוסר המציצנות המסויימת, שמעוררת אסוציאציה של ניסוי חברתי אינטליגנטי יותר משל משהו בסגנון "am-I-hot-or-not – הגרסה החברתית". מעבר לחוסר הדיוק שבדירוג הלא-מאוד-רגיש הנ"ל, רימזו שותק. אין בו מילים שידברו. אין בו דברים שיסבירו לך למה זה ככה, והאם מישהו רוצה להגיד לך כבר הרבה זמן שאתה קר כלפיו או שאולי מקרה בודד עלה בדעתו, ובעצם, אולי אפילו האצבע שלו החליקה על העכבר. המערכת היא עדיין פשוטה למדי, וככזו, היא לא מדוייקת להפליא, אף על פי שהיא מתיימרת להיות כזו. הרשמה לרימזו היא הפקרת עצמך לידי חברים המתחבאים מאחורי אייקונים וצריכים להשוות בינך לבין אנשים מוצלחים יותר. רימזו, כפרוייקט חברתי, הוא מעניין. כקהילה, הוא חסר רחמים.