בלוגים שמוגים

האינטרנט היא, ללא כל ספק, המדיה הדינאמית ביותר שקיימת כיום. דינאמיות זו מתאפשרת תודות ליכולתם של יוצרי התוכן (ובמקרה שלנו – הבלוגרים) להזין את הקוראים שלהם במידע אקטואלי בזמן אמת. היכולת להגיב לאירועים בעודם מתרחשים מציבה לעיתים קרובות בלוגרים רגילים בתוך נעליהם הכבדות של העיתונאים העובדים לפי דד-ליין.

בניגוד לעיתונאים, מרבית הבלוגרים לא עובדים עם דד-ליינים – איש זולת עצמם לא מדרבן אותם לעדכן במהירות על-מנת שהמערכת שלהם תוכל לנפח את הבלון של "הפרסום הראשון".

בהשפעת דבריו של יהונתן קלינגר, [[אורי צציק]] מעלה בבלוג שלו את הסברה כי תופעת ה-"אני ראשון!!!1" מתקיימת גם בבלוגים. לדבריו, מקיימת בין הבלוגרים תחרות סמויה על הפרסום הראשון או על ההתייחסות הראשונית לנושא זה או אחר. הבלוגרים הישראלים הם הנדיבים שבנותני הקרדיט – לא אחת ניתן לראות בתחתית הפוסט קישורים לבלוגרים אחרים שכתבו בנושא (ולעיתים קרובות עוד קודם לכן). ייתכן ועצם מתן הקרדיט בא לכפר על האכזבה על שלא עלה בידם להיות הראשונים להתייחס.

להבדיל מן העיתונות הממוסדת, הבלוגרים לא נמצאים בתחרות. דווקא ההפך הוא הנכון, ולרוב הם פועלים אחד למען השני ולא אחד נגד השני. את המצב הקיים מדמה צציק לריצת מרתון מרובת משתתפים. המובילים נוטלים חלק תחרותי בריצה ושאיפתם היא להגיע ראשונים. לעומתם, שאר המשתתפים נוטלים את חלקם בריצה לצורך ההנאה מהחוויה ולאו דווקא במטרה לנצח ולהוכיח את עליונותם. את החיזוק לדבריו מקבל צציק דווקא מנקודת מבט הפוכה. הבלוגרית [[ailaG]] בתגובתה לפוסט של קלינגר טוענת כי לפרסום הראשון אין משמעות אמיתית. וזאת מכיוון שרובם המוחלט של הקוראים לא מסוגל לעקוב אחר כל הפרסומים. לדבריה, האדם הממוצע יקרא אחד, מקסימום שניים – ולפיכך אין כל חשיבות למי היה הראשון שהתייחס לנושא.

רק לפני כמה ימים נראה היה שהצעת החוק של חבר הכנסת אמנון כהן ממפלגת ש"ס נקברה סופית בוועדת הכנסת. ההצעה, למי שלא זוכר, דנה בהגבלת הגישה לתכנים למבוגרים באינטרנט באמצעות זיהוי ביומטרי. נראה עתה כי האמת הייתה בפיהם של אלו שסברו שזהו רק ניצחון זמני בקרב – והמלחמה עתידה להגיע. הסברות שהועלו בנוגע לכך שמדובר בלא יותר מפעולה שבאה "לבדוק את עומק המים" התגלו כנכונות – הצעת חוק מתוקנת נבנתה על שרידיה של הצעה מספר 892 הידועה לשמצה.

ההצעה המתוקנת טומנת בחובה סכנה רבה עוד יותר. אם הצעת החוק בניסוחה הישן לא הייתה ישימה – וזה היה הדבר העיקרי שהכשיל אותה. הנוסח המתוקן הוא בהחלט ריאלי, ואין כל קושי לפתחו לכדי משהו ממשי. בהצעה החדשה מדובר על זיהוי באמצעות ת"ז במקום שימוש באמצעי זיהוי ביומטרי (למשל טביעת אצבע).

הבעיה העיקרית של המאבק בהצעת החוק המדוברת היא בהיעדר המודעות להצעה, ולסכנות הגלומות בה. את המיעוט ששמע על היוזמה הזאת ניתן לפגוש בעיקר בבלוגוספירה, וגם פה הם מהווים אחוז נמוך. חוסר המודעות והיעדר ההבנה של הצעת החוק וההשפעות שיהיו לה במידה ותעבור – הם-אלה הגורמים לאנשים רבים לסנגר עליה ולהציגה באור חיובי. בעיה נוספת היא ההתנהגות של אותו מיעוט שמבין את הבעייתיות ואת הסיכונים שדמוקרטיה שלנו נוטלת במתן גושפנקא להצעת החוק המדוברת. לדעתם להצעה אין סיכוי לעבור, ולכן אין פה מה "לעלות על הבריקאדות".

כל הסיבות המתוארות לעיל הביאו את [[יהונתן קלינגר]] ו[[שרון גפן]] להקמת האתר "לא לצנזורה" - אתר שירכז את המאבק בהצעת החוק החדשה ויביא לציבור את המידע המלא אודותיה. אף על פי שמדובר באתר שהוקם ע"י קבוצה של אנשים פרטיים – לכל אחד יש את האפשרות להשפיע ולקחת חלק פעיל במאבק. בדיוק למטרה זו נפתחה גם רשימת תפוצה, המתפקדת גם כקבוצת דיון שמטרתה לקיים שיח ציבורי נרחב ולבחון דרכי התמודדות שונות עם הצעת החוק המאיימת על החופש באינטרנט ועל הדמוקרטיה בישראל.

פודקאסט הוא מושג שהשתרש לתיאור בלוג קולי מוקלט או חי. נכון לעכשיו, מהווים הפודקאסטים מיעוט זעיר בקרב הבלוגים – סביר להניח שלא אטעה אם אגיד כי פחות מעשירית האחוז מקרב הבלוגים הקיימים כיום הינם בלוגים קוליים ולא כתובים. המלה "פוד" במושג פודקאסט באה לתאר את הייעוד המקורי שלו – שמיעה באמצעות מכשיר ה-iPod, ובכך הפיכת הבלוג למדיה שניתן לצרוך אותה בצורה ניידת מבלי להיות תלוי במחשב ואינטרנט בכל רגע נתון.

[[חנן כהן]] מספר כי אחת הקוראות שלו ביקשה לקבל את הנוסח הכתוב של הפודקאסט שלו. וזאת מכיוון שמדובר בכבדת שמיעה שלא יכולה לעשות שימוש בבלוג הקולי. מדובר בחסרון של הפודקאסט – חסרון המונע ממנו, בשל הגדרתו, להיות נגיש לכל הגולשים המזדמנים אליו.
עם זאת נראה כי דווקא חסרון זה מהווה יתרון לאוכלוסיית כבדי הראייה. אדם עיוור יתקשה להיות בלוגר – וסיבה העיקרית לכך היא שלא יוכל לקיים אינטרקציה פשוטה עם בלוגרים אחרים ולקרוא אותם ואו את התגובות שלהם.

בפועל לא מדובר כמובן ברעיון חדש, ואפילו לא בארץ. [[זיו קיטרו]] מעיד בתגובות לפוסט של כהן כי את הבלוג שלו הוא החל להקליט בעקבות בקשה של כבדת ראייה. עוד בתגובות סיפר [[אפי פוקס]] כי שם לב לפרו-בלוגרים בארצות הברית שהחלו לשלב סקריפט המקריא את הטקסט בבלוג והביע תקווה שבקרוב נראה מנגנון זה גם בבלוגים בעברית.