הטכנופובית: הורדות וידאו

"רוצה לבוא איתי לארבעת המופלאים?" שאלתי ידידה שמפאת שמירה על ידידיי ועל החוק תישאר עלומת-שם.

"ראיתי אותו כבר," אמרה הידידה. "הורדתי באינטרנט, באיכות של די.וי.די, עם כתוביות לעברית, את לא מבינה איזה יופי."

"אה," אמרתי, מאוכזבת.

"רוצה לקחת מהאוזן את כל הסופרנוס ולעשות מרתון?" שאלתי ידיד אחר באותו יום.

"עשיתי כבר, לכבוד סוף הסדרה," הוא אמר.

"אבל... היא עוד לא שודרה בארץ עד הסוף," אמרתי, מבולבלת.

"מי צריך את הטלויזיה?" אמר הידיד והבעת גועל מעורבת בבוז על פניו. "אני כבר מזמן התנתקתי. אני מוריד רק מהאינטרנט."

"אה," אמרתי, מאוכזבת.

"אז," שאלתי ביושבי עם חברות. "מי ראה את הפרק האחרון של "גיבורים"?"

"אה, כן!" התלהבה אחת מהן, "איזה אחלה פרק! איזה מותח!"

גם האחרות רכנו על השולחן בציפייה, ואני נמלאתי גאווה על כך שהצלחתי סוף סוף להישאר במרכז השיח הטלויזיוני, ואף לעורר אותו! מיהרתי להמשיך. "כן, הקטע עם פיטר, כשסיילר הצמיד אותו לקיר, וחתך לו את המצח, חשבתי שאני-"

"אה, רגע, על מה את מדברת?" התבלבלה אחת. "מתי זה קרה בסוף העונה?"

"בסוף העונה?" שאלתי, וחשש מבשר-רעות חדר לליבי.

"כן," אמרה אחרת. "בפרק האחרון ששודר באמריקה. אני לא זוכרת אותו חותך לו את המצח. זה קרה לפני או אחרי שהירו הגיע עם החרב ותקף-"

"שקט!" צווחתי, ידיי מוצמדות בכוח לאוזניי. "ספויילרים! ספויילרים!"

יושבות השולחן השתתקו באחת, ועברו לבהות בי במבט של זהירות מעורבת ברחמים. "אז את רק במה שמשודר בארץ? באמת?"

לעיתים קרובות, כשאתם טכנופובים, יש לכם תחושה שאתם מנודים מהמעגל החברתי, שלא באשמתכם. החברים שלכם לא התכוונו לשעמם אתכם בכל השיחות ביניהם. אתם פשוט נשארתם מאחור על האופניים כשהם המשיכו הלאה על הסקייטבורד הממונע הזה עם ידית האחיזה.

אבל הפעם זה היה מוגזם. כאילו אנשים שעדיין משתמשים בשירותיהם החוקיים להפליא של הקולנוע ושל הטלויזיה בלווין היו מוקצים מחמת מיאוס. ושלא תבינו לא נכון – גם אני לא טלית שכולה תכלת, ולא אחת חטאתי בקבלת קבצי MP3 מידידים שרצו להעשיר את עולמי המוזיקלי מבלי להכריח אותי לשלם עשרות שקלים אבל סרט קולנוע? על מסך המחשב? ומה עם האולם הגדול? המושבים האדומים? הפופקורן המלוח מדי והסראונד המחריש? איפה החוויה?

"נו, באמת," התמרמרה ידידתי. "אבל זה בדיוק כמו הדיסקים. שלושים וחמישה שקלים לסרט קולנוע, למען השם, וזה בלי הפרסומות, וההפסקה, והפופקורן והשתייה, והדלק והחנייה ו-"

"טוב, טוב, הבנתי." קיבלתי את גורלי, ועצמתי עין לרגע קצר, נאנחת. "אוקי. אוקי. איך אני מורידה דברים מהאינטרנט?"

ידידתי הציעה שננסה כמה תוכנות שיתופיות עד שנגיע למוצלחת ביותר, עבורי. לאחר שבחנה את העדפותיי בתחום הסרטים, המוזיקה והטלויזיה, נבחרה המנצחת להתחיל את הסיבוב המפרך של הורדת וידאו מהאינטרנט. קאזה.

קאזה היא תוכנה שיתופית עם לוגו ירקרק. היא מופיעה בגרסה באנגלית וגם בעברית, בשלל גרסאות שונות, וכוללת גם פורטל שמאפשר גלישה לאינטרנט, נגן פנימי המאפשר לראות חלק מההורדות תוך כדי שמורידים אותם, חיפוש נוח, ניהול התיקייה המשותפת, ושאר דברים קטנים ומגניבים שלא אמרו לי, כמובן, דבר וחצי דבר.

לבסוף, כשאת רוב העבודה עשתה בעצמה ידידתי בעצמה (לזכותה יאמר שגילתה סבלנות רבה כשנאלצה להסביר לי בפעם השלישית למה אין טעם לבחור ב"חפש פלייליסט" כשמחפשים סרט", הצלחנו להתחבר לתוכנה.

"ואו! ארבעים תוצאות לארבעת המופלאים!" התלהבתי.

"כן, תורידי את זו שיש לה הכי הרבה משתמשים מחוברים," אמרה הידידה, כאילו סיימה כרגע ריצת מרתון. מן הסתם מעולם לא הניחה שבתוכנה החביבה עליה יש כל כך הרבה בורות ענק עבור טכנופובים. "ופשוט... אל תגעי במחשב עד שהאחוזים כאן מתמלאים. זה יקח כמה שעות."

"טוב," אמרתי בצייתנות, וישבתי לבהות באחוזים המתמלאים.

זה לקח בערך שלושה ימים.

1. קאזה היא לא תוכנה ידידותית במיוחד לטכנופובים. המבחר שלה מבלבל מדי. היא אמורה להיות מהירה יחסית לתוכנות אחרות, או כך לפחות טוענת ידידתי, אבל את זה נגלה בהמשך. המינוס הגדול – אף פעם אי אפשר להיות בטוחים שמה שאתם מורידים הוא באמת הדבר שהתכוונתם להוריד, כי יש יותר מדי קבצים מזוייפים שמוסתרים תחת שם חיפוש פופולרי.

2. לא כדאי לשים את מכתבי האהבה הסודיים שלך מגיל 12 בתיקיית הקבצים השיתופיים שלך.

3. העובדה שסרט נמצא ברשימת ההמתנה להורדה שלך, לא אומר שהוא ירד אי פעם. בכלל. לעולם.

שלושה ימים מאוחר יותר התקשרתי לידידתי.

"תקשיבי," אמרתי. "אני די בטוחה שזה לא ארבעת המופלאים. אלא אם כן הם מופלאים בדרך אחרת לחלוטין, וגם אז אני לא רואה איפה השניים האחרים מתחבאים, ואני לא בטוחה שאני רוצה לדעת."

"מה? על מה את מדברת?"

"ואו," תמהתי. "איזו פוזיציה לא הגיונית. איך הם עושים את זה? אני משנה את דעתי, הבחור הזה חייב להיות מר פנטסטיק, איש הגומי. וזו, לפי איך שהיא הורידה את החזייה – היא כנראה הנערה הבלתי נראית. ואם זה הלפיד האנושי אז, אה..."

"טוב, תעזבי אותך. תמחקי את התוכנה," אמרה ידידתי בנימה של אדם שקיבל את גורלו. "קחי את הארנק ובואי לפגוש אותי בלב דיזינגוף בסנטר. אבל את מזמינה."

החיפוש אחרי תוכנה מתאימה לטכנופובים ממשיך.