רשימות מן המאדים

"בלוגייה" הוא כמעט מונח פוגעני ומזלזל עבור אתר התוכן "רשימות". לא בגלל שאינו אוסף של יומני רשת של כותבים אישיים, הפורשים את משנתם בנושאים שברומו של עולם, אלא בשל האסוציאציה השלילית של תרבות הבלוגים, המקושרת אוטומטית עם היעדר השיח, עם בני נוער נבובים, עם הערצה עיוורת של מפורסמים ריקניים, ובעיקר עם תשפוכת אינסופית של בדלי-מילים אשר אינן מתגבשות לכדי מסה אחת לעולם.

ועד כאן להתפלספות.
"רשימות" הוא אתר משונה. נוח לתפעול, בעל מראה מקצועי, אך ללא כל חזות עיצובית מלבד המינימליזם של הצבעים הפסטליים ולוגו אחד או שניים. כמעט דהוי. במונחים של אתרים המרכזים יומני רשת, הוא אתר ממש מניאטורי. במונחים של בלוגייה, לעומת זאת, "רשימות" כאילו הגיע מן המאדים. אין בו פרסומות. אין בו שלל ביטויים לא מובנים בשפת האינטרנט, אין בו יותר מדי סימני קריאה וסימנים קיריליים שמנסים להוות שפה. אין גם (כמעט) בעיות הגהה. מה שיש בו זה הרבה תוכן. מעמיק? ייחודי? מעניין? זה כבר עניין של טעם. מה שבטוח הוא שהכותבים ב"רשימות", אנשי ברנז'ה צעירים, עיתונאים, תסריטאים, אנשי רוח ואנשי עסקים – הם אנשים שיש להם מה להגיד.

הקהל ברשימות מבוגר, קטן ואיכותי. הם מגיבים זה לזה, אך לא מעט מהם נמצאים שם כדי לכתוב למגרה. במדור ההצטרפות של האתר ממליץ הצוות המארגן על מקומות פרסום שאפשר לקבל בהם הרבה יותר תגובות על פוסטים. יוצרי רשימות אינם משתמשים בסמנטיקה של "בלוג" או "יומן רשת" כשהם מתייחסים לכתיבה ברשימות. מה שאתה פותח אצלם כשאתה מקבל חשבון, הוא אתר אישי. וזה אכן נראה ככה. ב"רשימות", אגב, אי אפשר סתם לפתוח יומן. יש תנאי קבלה, והם נוקשים. צריך שיהיו לך טקסטים שכבר פורסמו במדיה כזו או אחרת, צריך יכולת התנסחות, צריך שיהיה לך נושא כללי ליומן שלך, ולא סתם הגיגים. צריך, יותר מהכל, שיהיה לך מה להגיד.

לכותבים של רשימות, למען האמת, לא חסר בכלל מה להגיד. חלק לא קטן מהם עוסק, באופן צפוי, באמנות, כתיבה ויצירה. גילי בר-הלל, המתרגמת הנודעת של ספרי הארי פוטר, כותבת על ספרי ילדים שתרגמה, על המלצות לאחרים שאהבה במיוחד, על הדברים שהיא קוראת בכל רגע נתון (והיא קוראת הרבה) וגם, איך לא – קצת על הארי פוטר. זיו קיטרו, סופר ועיתונאי, מנסה להקריא לקוראיו את ספרו בתוכנית הרדיו שלו. ותמי ניניו, המגדירה עצמה כ"פמיניסטית, מלמדת, אוהבת שפות", כותבת על עצמה, על חוויותיה מהחיים, ועל הכל, כולל על כוכב נולד. התבטאויות כגון "עדן הכי יפה מכל הבנות בתוכנית ומרגול כזאת מלעונה!!!!", לא תמצאו אצלה.

לא הכל כתוב בצורה נעימה ועם תוכן משכיל וקל לקריאה. יש גם דברים פחות מנוסחים, פחות יפים למראה. חלי גולדנברג, שחקנית, כותבת פוסטים קצרים, כמעט כמו שירה, ולפעמים מכאיבים מרוב אינטימיות ותפיסה חדה. נועם לסטר, עורך ספרים, מצלם את החיים ומניח באתר שלו, תבינו מה שתבינו. אמירה הס, משוררת, כותבת שירה מודרנית על חייה.

אבל לא מדובר באתר של אנשים מנותקים, יפי-נפש, שכל מה שיש להם בראש זה רק מודעות יצירתית ותפיסה אמנותית. כטבעו של מקום שרק ישראלים כותבים בו, יש גם אקטואליה. אבל היא לא נראית כמו שאנחנו רגילים ברשת. נועה רז, עורכת ומתרגמת, מזועזעת מפליטי דרפור, וכותבת מאמר יפהפה ועצוב על איך איבדנו את עצמנו. לחזי שטרנליכט, איש עסקים, יש ביקורות חברתיות, אבל הוא כותב גם מאמר על הסימפסונים מנקודת מבט קפיטליסטית. ותמי אילת-יגורי, מרצה לפילוסופיה, מצליחה להכניס תוכן חדש ולהאיר מנקודת מבט אחרת את הפרשה שהיא אולי השחוקה ביותר במדינה היום, עבריין המין משה קצב, שאת כולם כבר מחליא כל כך לשמוע עליו.

והתגובות? באופן לא מפתיע, גם הן מוצלחות להפליא, ולפעמים שוות קריאה אפילו יותר מהפוסטים המקוריים.
קהילת "רשימות" נראית כמו קהילה קטנה של הרבה אינדיבידואלים שרצו להגיד דברים, אבל חיפשו מסגרת המונית פחות ומשכילה יותר. ועם זאת, היא קהילה מאוחדת, בין אם בתפיסה ש"יש יותר מזה באינטרנט", או במחשבה העצובה ש"יש לי כל כך הרבה מה להגיד, אבל לעולם לא ארוויח על זה כסף, אז אולי כדאי שאכתוב הכל כאן." מה שבטוח, שווה קריאה.