טובים השניים

ירידת מחירי המסכים הדקים היא דבר נפלא. סוף סוף אפשר לקנות מסך בגודל נורמלי בלי לפשוט רגל, ולא להסתפק במסך קטנטן. מה שרבים לא יודעים הוא שיש דרך נוספת להגדיל את שטח הנדל"ן של המסך גם בלי הוצאות גבוהות, מכיוון שגם היום, תוספת של שני אינצ' (לדוגמא ממסך של 17 אינץ' למסך של 19 אינצ') עולה כמה מאות שקלים. הדרך היא פשוט ריבוי-מסכים. הכוונה לחיבור שני מסכים אל מחשב אחד בצורה שבה שניהם משמשים את המחשב ביחד – כמו מסך ברוחב אדיר.

כל אחד! כל מערכות ההפעלה המודרניות תומכות בתכונה הזו, וכל מה שצריך זה כרטיס מסך מתאים וכמה הגדרות פשוטות. לאחר הפעלת התכונה, שני המסכים יכולים לשמש כתמונת-מראה אחד של האחר, או לשמש כשולחן-עבודה מאוחד וגדול. במצב כזה אפשר, למשל, להפעיל את דפדפן האינטרנט במסך אחד, ואת מעבד התמלילים באחר, וכך אפשר לעיין באתר תוך כדי כתיבת עבודה או הכנת מצגת בלי צורך להחליף בין תוכנות כל הזמן. אפשר גם למקם את תוכנת הדואר האלקטרוני במסך אחד באופן קבוע, ובמסך השני להפעיל את שאר התוכנות – כאילו שיש לך מחשב אחד המוקדש לדואר אלקטרוני. למי ששוקל להחליף את המסך לדגם גדול יותר, יכול פשוט להוסיף לו מסך 17 אינץ' נוסף, במקום לקנות חדש. כך, הכסף שלך נותן לך שטח גדול כמעט פי 2 ולא רק 20-30 אחוז יותר.

כאמור, כל מערכות ההפעלה תומכות ביכולת הזו – חלונות, לינוקס, מקינטוש. כרטיסי מסך מודרניים רבים מוכנים מראש לשליטה בשני מסכים ובמקרה כזה, צריך רק לחבר עוד מסך. אם הכרטיס ישן, אז אפשר בדרך כלל פשוט להתקין במחשב כרטיס מסך נוסף, אבל זה לא תמיד עובר חלק. אם כרטיס המסך הוא משולב בלוח האם, למשל, אז הכנסת כרטיס מסך נוסף מבטלת אוטומטית את זה המשולב. הבעיה העיקרית תהיה למצוא כרטיס מתאים לחריצים שיש במחשב שלך. במחשבים ישנים יש חריץ אחד מסוג AGP וחריצים אחרים מסוג PCI, אך כרטיסי מסך בחיבור PCI הם נדירים מאוד. במחשבים חדשים יש חריצים מסוג PCI-Express, אך בדרך כלל יש רק חריץ אחד שמתאים לכרטיסי מסך (חריץ במהירות X16). אם המצב מסובך, אפשר לשקול פשוט לקנות כרטיס מסך עם יציאה כפולה. זוהי תוספת שאינה מגדילה את עלות הכרטיס ולכן אם השימושים שלכם אינם דורשים שהכרטיס יהיה בעל זיכרון גדול (כמו משחקי מחשב), ההוצאה תהיה בסדר גודל של 250-300 ש"ח בלבד. לגבי מחשבי מקינטוש, המצב קצת יותר רגיש, מכיוון שהם לא תומכים בכל כרטיס מסך שיש בשוק ויכול להיות שיהיה צורך להתאמץ קצת כדי למצוא כרטיס נתמך. יש, אגב, כרטיסי מסך שיש להם שתי יציאות – יציאה "רגילה" (חיבור טרפזי של 15 פין, המכונה גם "VGA") ויציאת DVI מודרנית יותר. כשזה המצב, ברוב המקרים פירושו של דבר שאפשר לחבר שני מסכים במקביל – אחד לכל חיבור.

כשיש שני כרטיסי מסך, צריך גם מנהלי התקן (דרייברים) לשניהם. במערכות ההפעלה הנפוצוצ, הזיהוי הוא אוטומטי, אך אם מדובר בכרטיס מסך שיש לו יציאה כפולה, לפעמים מנהל ההתקן שיזוהה אוטומטית לא יהיה מסוגל להסתדר עם שני המסכים כמו שצריך. במקרה כזה, נצטרך להתקין את מנהל ההתקן המקורי, שאותו אפשר למצוא באתר האינטרנט של היצרן המקורי. מנהל התקן כזה כולל לוח בקרה מיוחד המאפשר לשלוט על המאפיינים המתקדמים של התצוגה.

אם יש לכם מחשב מסוג מק-מיני, מחשב נייד, או סתם מחשב עם מארז קטן שאין בו מקום להתקין כרטיס מסך נוסף, אתם בבעיה. מחשבים ניידים מדגמים מסוימים מאפשרים לחבר למחשב מסך חיצוני ולהשתמש בו כמסך "נוסף", אך זה לא תמיד אפשרי ולא תמיד נוח. פתרון אלטרנטיבי הוא מערכת DualHead2Go של חברת מטרוקס. מדובר במוצר לא זול – כמעט 200 דולר (נכון לרגע זה, לא ניתן לרכשו בארץ), אך הוא מוסיף תמיכה בשני מסכים לכל מחשב. המכשיר משדר למחשב אות מיוחד הגורם למחשב לחשוב שמחובר אליו מוניטור רחב במיוחד, ואז המחשב משדר תמונה רחבה והמכשיר מעבד אותה ומפצל אותה לשני המסכים. זהו תרגיל נחמד ושימושי, למי שיכול להרשות לעצמו. מוצר דומה שיצא לשוק לא מכבר אך בשלב זה ניתן להשגה רק ביפן הוא USB-RGB המאפשר לחבר למחשב מסך שני ללא שום כרטיסים, אלא דרך אחד משקעי ה – USB של המחשב. המוצר הוא זול הרבה יותר מזה של מטרוקס, אך עדיין יקר למדי – 10,600 ין (כ-90 דולר).