בזמן האחרון, נראה כי רבים מאתנו מוצפים בנגני מדיה שונים. הטלפונים הסלולריים החדשים מנגנים מוזיקה, וכמוהם גם לפטופים, מחשבי כף-היד, שעונים, ושלל דברים אחרים שנמצאים אצלנו בתיק. כל הסיפור הזה מחריף את התחרות בין נגני המדיה הייעודיים, כי עכשיו באמת צריך להיות הכי טוב לפחות בתחום כלשהו בשביל שיקנו אותך, הבינוניות לא מספיקה.
אני לא אומר שתם עידן הנגנים הזולים. אלה טובים גם הם, בכל הקשור למחיר. ובכל זאת, כשחברה גדולה כמו סמסונג משיקה נגן מולטימדיה חדש היא יודעת שהוא צריך להיות מיוחד בשביל להצליח. עם ה-K5, אותו אנחנו מבקרים היום, בסמסונג בהחלט הצליחו בתחום הייחודיות, אבל בשביל להגיד אם היא מייחדת את המכשיר לטובה או לרעה צריך להבין מה הולך כאן.
מגע בעייתי
ה-K5 הוא נגן מוזיקה (MP3, WMA) עם רדיו מובנה וכונן פלאש מובנה של 2 גיגה-בייטים. עד כאן אין הפתעות. אבל אם מורידים את העיניים מהנייר ומסתכלים על הנגן עצמו, רואים שסמסונג התמקדו במראה החיצוני של הנגן ולא בתכונות הקשורות לנגינת מוזיקה. אל תבינו אותי לא נכון, הסאונד שמקבלים באוזניות סביר ביותר, גם אם אתם משתמשים בזוג האוזניות המוזר שמגיע עם הנגן, אבל לא על זה שמו כאן דגש.
הנגן הזה נראה, במבט ראשון, כמו קופסה שחורה ומלבנית, ללא כפתורים נראים על פני המכשיר. הסיבה לכך היא שאין לו באמת כפתורים לחיצים, אלא כפתורי מגע מוארים שמופיעים כשמדליקים אותו ממש כמו בטלפון ה-Chocolate של LG.
וכן, ממש כמו ב-Chocolate, ההחלטה העיצובית הזאת ממש לא מתאימה לכולם. אם אתם נוהגים לשים את מכשיר המוסיקה בכיס, בכל פעם בה תנסו להוציא אותו מהכיס המדוברת אתם צפויים לעשות משהו לא צפוי למכשיר. אולי תהיה זו עצירה של שיר, אולי מעבר לשיר הבא ואולי אפילו מעבר לרדיו, אבל משהו בטוח יקרה. למי שלא סבל מחסך בהפתעות בילדותו, יש כאן מתג נעילה, אבל לא תמיד זוכרים להפעיל אותו.
כפי שהצלחתם, כך אני מקווה, להבין, אני לא ממש אוהב את העניין של כפתורי המגע, וגם לא את תוצר הלוואי שלו פני המכשיר היפים דמויי-המראה מתלכלכים מכל נגיעה.
הרמקול הנשלף
התכונה הייחודית השנייה של הנגן הזה הרבה יותר מבורכת, ומסבירה את העובי הרב של ה-K5. המכשיר הזה הוא סליידר, ובחלק הפנימי זה שעולה כשעושים את פעולת ההחלקה, נמצא רמקול סטריאו מובנה. ברגע שתחליקו את הרמקול החוצה (ותחושת ההחלקה מגניבה ביותר היא) תסתובב תצוגת המסך ב-90 מעלות בשביל לאפשר לכם להניח את הנגן על השולחן ולהשתמש בו כשהרמקול פונה אליכם.
גם איכות הרמקול מצוינת, לפחות יחסית למה שאנחנו רגילים לראות במכשירי מולטימדיה קטנים. חבריי האודיופילים אמנם קטלו אותו מכל וכל, אבל אני פלאח שכמוני, לא מוכן להקשיב, וטוען כי זה אמנם לא רמקול מדף של Bose אבל יחסית לגודלו ולכך שהוא מובנה בתוך נגן מולטימדיה קטן, הביצועים שלו מצויינים.
הממשק
מעבר לגימיקים יש לנו כאן ממשק פעולה סביר, שאמנם מתעלה על הזבל הסיני חסר-השם שנמכר בכל פינה, אבל עדיין לא מספיק יעיל או אינטואיטיבי. כל הממשק גם נמצא בצל מערכת השליטה אותה הזכרתי קודם, וכיוון שלי, אישית, היא לא התאימה אולי חלק מהתסכול שלי באשר לסידור התפריטים ונוחות הדפדוף בין השירים נובע מהצורך ללחוץ על הכפתורים המעצבנים.
המכשיר מתחבר למחשב דרך USB ומשתמש בתוכנה של סמסונג בשביל העברת שירים. הוא גם נטען מהמחשב באותה ההזדמנות, ואני חייב לציין לטובה את חיי הסוללה. כ-20 שעות של מוזיקה קיבלתי מה-K5 דרך האוזניות, והרמקול סיפק כ-5 שעות של רדיו בעוצמה סבירה. יש גם אפשרות לצפות בקבצי jpg, אבל המסך של המכשיר הזה קטן מכדי שתוכלו לראות משהו באיכות סבירה.
פשוט יקר מדי
דבר אחד עליו טרם דיברנו כאן הוא מחיר הנגן הזה, וכאן מגיעה האכזבה הגדולה. ה-K5 מתומחר לא כנגן מולטימדיה, אלא כאביזר אופנה 850 ¤ לגרסה של גיגהבייט ו-1,030 ¤ לגרסה של שני גיגה-בייטים. זהו מחיר גבוה מאוד, והוא הופך את המכשירים האלה לכדאיים בשביל מספר נמוך מאוד של אנשים. מדובר בכאלה שצריכים מכשיר עם רמקול מובנה טוב, או בחובבי לייפסטייל שמתלהבים מהעיצוב של ה-K5. כל השאר יכולים, אני חושב, למצוא לעצמם דילים יותר טובים אם יחפצו בנגן ייעודי.