בלוגים שמוגים

המלה "בלוגוספירה" מתארת, בדרך כלל, את ההוויה והחוויה שנוצרות כתוצאה משימוש והפעלת בלוגים. המושג הזה התרחב במידה רבה בשנים האחרונות ומתאר עכשיו לא רק מקום, כי אם אופי פעילות מסויים ברשת האינטרנט. לפי המצב כיום, אפילו באמצעות מנועי החיפוש המדוייקים ביותר והאגרגטורים המשוכללים ביותר נתקשה לעקוב אחר התוכן שרק הולך ומצטבר מיום ליום.

פעמים רבות אנחנו שוכחים כי הבסיס לכל הבלוגוספירה הזאת הוא לא התוכן ולא הטראקבקים. כל המם הנכתב והנשלח מקורו באנשים שמרכיבים את הקהילה – בבלוגרים עצמם. ברוח הדברים החליט [[אורי קציר]] המפעיל את הבלוג "אפלטון" ליצור לוח למיפוי ימי ההולדת של הבלוגרים שיסכימו להיענות ליוזמה שלו. היישום עצמו פשוט – על גבי לוח שנה יופיעו שמות הבלוגרים במשבצת של תאריך יום ההולדת שלהם. כמובן שכל שם יקשר אל הבלוגר והמטרה הסופית היא להביא להתייחסות רבה יותר אל האנשים שמאחורי הבלוגים.

בשנת 2005 הקים [[ניר אופיר]] את פרוייקט הבלוג דיי – יום בשנה שבו כל בלוגר יערוך לקוראים שלו היכרות עם חמישה בלוגרים חדשים. היוזמה נולדה מתוך כך שמרבית הציבור קורא רק חלק קטן מן הבלוגים (מעין מקרה פרטי של [[חוק פארטו]] אם תרצו) וכתוצאה מכך בלוגים רבים וטובים אינם זוכים לחשיפה ההולמת את התוכן שלהם – בעיקר בגלל היעדר המודעות לקיומם.

חזון הבלוג דיי כפי שנוסח בידי אופיר מופיע באתר הפרוייקט במילים הבאות: “ברגע אחד ארוך [...], בלוגרים מכל העולם יכתבו את המלצותיהם על בלוגים אחרים [...]. בלוגים שאינם נמצאים ברשימת הבלוגים שלכם. ברגע אחד ארוך, גולשים מכל רחבי העולם ימצאו את עצמם קופצים מבלוג לבלוג ומגלים בלוגים חדשים, איכותיים, שלא היו ידועים להם עד כה ועל ידי כך חוגגים את גילויים של בלוגים ובלוגרים חדשים ומעניינים.

בלוגדיי 2007 יתקיים בעוד יומיים, ב-31 באוגוסט. התאריך נבחר כך שכשתכתבו אותו במספרים – 3108, ותסתכלו טוב טוב, תוכלו לראות משהו שדומה למלה Blog.
. בהמשך הטור ניתן לראות את התרומה של בלוגים שמוגים לפרוייקט.

בלוג אקטיביסטי חדש הנכתב ע"י צמד בלוגרים מעל פלטפורמת [[blogger]]. הצירוף בין מהנדס מכונות המתמחה באנרגיה חלופית (אלון גנני) ועיתונאי שנושא איכות הסביבה והתייחסות הרשויות לכך חשובים לו (אמיתי זיו), מוליד בלוג אקולוגי פעיל בעל פוטנציאל רב. התכנים שמתפרסמים בבלוג עוסקים בנושאי חסכון במשאבים, שמירה על איכות הסביבה, אנרגיה חלופית ומכתבים פתוחים לבעלי ההשפעה (שרים וחברי כנסת, למשל) שיש בכוחם להביא להפיכת או הפחתת ההרס האקולוגי הנגרם כתוצאה מאורח החיים שלנו במאה ה-21.

הבלוג מספר שמכון פתח תקווה להיתוך קר הוקם ע"י שמעון פרס בשנת 1839 ומאז ועד היום עוסק בקידום המדע וחקר האנרגיה האטומית. מדובר בבלוג סאטירי המבסס את תכניו על העובדה ש[[פתח תקווה לא קיימת]]. כותבים בו מעל ל-10 בלוגרים מהארץ, אשר עוסקים בסיקור הומוריסטי של נושאים אקטואליים. הבלוג מתבסס אימץ לעצמו כסלוגן את המשפט "אחת הדרכים הטובות ביותר ללמוד משהו, הוא ללמד אותו". היתוך קר למפגרים מזמין כל העת בלוגרים חדשים להצטרף לשורות המכון ומתהדר במודל מיוחד לפוסטים ממומנים.

ל[[מלחמה הקרה]] השנייה הגעתי דרך חדר אריחה. הבלוג הוא חלק מעיתון הרשת "סיקור ממוקד" שפרסם במשך קרוב לשנה, מדי שבוע, מאמרי סיכום חדשות, עם התמקדות בפוליטיקה וטרור. הבלוג החדש ממשיך באותו הקו, אך הפעם בפורמט של בלוג. את הבסיס הרעיוני שלו הוא שואב מתוך התיאוריה שנוצר חלל ריק לאחר ההתפרקות של ברית המועצות ובשנים האחרונות אנחנו עדים למספר מדינות שמייחלות לתפוס את מקום מעצמת העל שהייתה ואיננה.

”מה שחשוב לי הוא לעקור את האמונה המושרשת שהשוק הוא מערכת לא מוסרית ומשחיתה, השוק הוא כלי שבעזרתה החברה יכולה לחדש ולברוא את עצמה“ כך אומר רותם סלע (סטודנט לפילוסופיה-כלכלה ומדעי המדינה), שייסד ביחד עם אסף הדני (סטודנט למשפטים) את הבלוג "הקפיטליסט היומי". הבלוג משקף בעיקר אורח מחשבה השואב את מקורותיו מן ה[[ליברטריאניזם]] – פילוסופיה פוליטית הדוגלת בחופש הבחירה והעשייה כל עוד הדבר אינו פוגע בזולת. הבלוג מביא על בסיס יומי פוסטים ומאמרים בנושאים כלכליים ופילוסופיים, ומעודד את הקוראים להצטרף לדיון באמצעות התגובות או באמצעות פרסום פוסטים משלהם.

אוטו פון ביסמרק אמר פעם כי "ככל שאנשים יודעים פחות על איך יוצרים חוקים, כך הם ישנים טוב יותר בלילה". זהו כפי הנראה, הרעיון מנחה את המחוקק הישראלי שדואג לזרוק עלינו מידי יום המוני הצעות חוק. בדיוק למטרה זו הקים [[דובי קננגיסר]] את משמר הכנסת – הבלוג לביקורת חקיקה. מטרת הבלוג פשוטה – כל אחד יכול לגשת לאתר הכנסת, לבחור הצעת חוק מן הרשימה המתעדכנת מידי יום ולנמק ולהביע את דעתו באמצעות הבלוג – לטובה ולרעה כמובן. הבלוג אינו מתיימר לשנות סדרי עולם ו/או לעודד מחאות בעד ונגד חוקים כלשהם – המטרה בסופו של דבר היא אפילו לא להעלות את המודעות, אלא להחזיר את המודעות שפשוט נעלמה.