אם הייתי רוצה לפתוח את הביקורת על 'נינג'ה גאידן סיגמה' באופן קלישאי, הייתי מתחיל מפתגם של זקן סיני. אחרי הכל, מדובר בכותר נינג'ות עם עלילה סטריאוטיפית ודמויות שכאילו נלקחו מספר הקלישאות האוריינטלי הגדול. אבל לא, אני אתאפק ולא אכתוב דברים כמו "הדרך הטובה ביותר לחלוב פרה, היא דרך העטינים" או "בר מזל הוא זה ששוכח את העבר, כיוון שיהיה מופתע בכל יום מחדש".
פעם שלישית גלידה
בשנת 2004, כשהדור השישי של קונסולות המשחק היה עדיין שיא הטכנולוגיה, הוציאה חברה בשם Team Ninja את המשחק 'נינג'ה גאידן'. מדובר היה בספין-אוף של סדרת משחקי נינג'ות עתיקה, בו נזנח הסיפור הישן ובמקומו הגיע העולם של סדרת משחקי המכות Dead or Alive, עם דמויות המוכרות משם.
המשחק עקב אחר ריו האייבוסה נינג'ה צעיר וחסון שיצא להשיב את חרב הדרקון האפל, אשר נלקחה מהכפר שלו בכוח הזרוע והועברה לממלכת ויגור (Vigoor) המרושעת. הביקורות היללו את ההיבט הגרפי של נינג'ה גאידן והזילו ריר על המשחקיות, שהתאפיינה בקרבות טקטיים ומאתגרים מאוד. אפילו שהיה זה כותר פעולה מובהק, לחיצה רפטטיבית על כפתורי הבקר הייתה מביאה למוות בטוח, והדרך היחידה להתקדם הייתה בעזרת תזמון מכות מדויק ושימוש נרחב בשילובי מכות.
כשנה לאחר שיצא המשחק המקורי, השיקו אנשי Team Ninja את 'נינג'ה גאידן בלאק' גרסה מעודכנת שכללה תיקוני באגים, שיפורים במשחקיות, סרטונים חדשים ורמת קושי חדשה הנמוכה מזו שהייתה במשחק המקורי, בשביל שחקנים מתוסכלים שלא הצליחו להתמודד עם הטקטיות של נינג'ה אמיתי.
עכשיו מגיעה גרסה נוספת למשחק, והיא תהייה מושא הביקורת שלנו. 'נינג'ה גאידן סיגמה' הוא גרסת המשחק לקונסולת הפלייסטיישן 3 החדשה של סוני, שמגיעה גם היא עם מספר שינויים בהשוואה ל'בלאק'. שאלת הביקורת, עם כך, היא כפולה האם המשחק שווה משהו בגרסתו הנוכחית, וגם אם כן האם כדאי לקנות אותו אם שיחקתם באחד הכותרים הקודמים.
המגניבות נשפכת מהמסך
מנקודת מבט של מי שלא שיחק ב-Ninja Gaiden מעולם, סיגמה הוא להיט. עזבו אתכם להיט, רשימת הרגעים המגניבים אותם מספק המשחק הזה למעריצי משחקי נינג'ות וחובבי הז'אנר ארוכה כאורך הגלות. המיומנות אותה המשחק דורש מהשחקן בכל הקשור לרפלקסים מהירים וכישורי לחיצה על כפתורים משתווה לטירונות נינג'אי 07. גם האויבים עברו שדרוג באינטליגנציה המלאכותית שלהם, ועכשיו הם קטלניים באמת ברמות הקושי הגבוהות.
עוד משהו שנוסף בגרסה הזאת הוא 3 שלבים בהם אתם שולטים לא בריו, אלא ברייצ'ל ציידת של יצורים מרושעים למיניהם. היתרון הענק בחלק הזה, במיוחד אם אתם מתבגרים נלהבים, הוא השדיים של רייצ'ל. מעבר להיותם עצומים בגודלם, יש לשני האיברים האלה בגוף הוירטואלי שלה חיים משלהם. הם מתנופפים בתנועות עדינות, זזים ממקום למקום בלי שום קשר לגוף שלה ואף פעם, אבל אף פעם לא עומדים במקום. אה, ויש גם פטיש ענקי וסיפור חיים קורע לב, אבל באמת שזה לא כל כך משנה.
אם כבר אי-הרלוונטיות של סיפורים קורעי לב חייבים להודות שכל העלילה של המשחק הזה מטופשת להחריד. הטוויסטים צפויים, הדמויות לא ממש מעניינות ואף אחד לא ממשיך לשחק רק בשביל לראות מה קורה בסוף. האקשן הוא שם המשחק כאן, כשהעלילה נמצאת רק בשביל להעביר לנו את הזמן ולהעביר אותנו משלב לשלב.
אבל הבעיות מעצבנות
אך העלילה היא לא החסרון הבולט, או המשמעותי ביותר של Ninja Gaiden Sigma. הבעיה הגדולה ביותר, כנראה, היא שהמשחק פשוט לא חדש. כן, הוא קיבל מתיחת פנים, אבל עיצוב השלבים שלו ועולם המשחק עצמו מתאימים למשהו שנוצר לפני 3 שנים, וממש לא עכשיו. העולם של הכותר לא מספיק עשיר ואינטראקטיבי, חלק מהשלבים לא נראים טוב גם עם גרפיקה משופרת ויש מספר באגים מעצבנים ולא מתחשבים.
כך, למשל, אחד מכפתורי המכות הוא גם כפתור ה'פעולה'. התוצאה היא שאם אתם נלחמים ליד נקודת שמירה, מדי פעם המשחק יחליט שמה שאתם רוצים כרגע זה לשמור ולא לרסק את המפלצת הקרובה לרסיסים. מה שיותר מעצבן הוא להילחם ליד דלתות לחיצה בזמן לא מתאים פשוט תעביר אתכם לאזור אחר, ובגלל שבמשחק יש אזורים בהם מופיעות מפלצות בכל פעם בה אתם מגיעים, תצטרכו אולי להתחיל את הקרב מחדש. ואיך אפשר לשכוח את אי היכולת לצאת לתפריט הראשי מתוך המשחק, אלא אם קראתם בעיון את חוברת ההוראות ואתם יודעים על איזה רצף כפתורים צריך ללחוץ.
סיכום
Ninja Gaiden Sigma הוא המשחק הכי טוב שקיים היום בז'אנר הנינג'ה-נגד-העולם, על זה אין עוררין. עם זאת, הוא לא מהווה שיפור משמעותי מבחינת אלה ששיחקו בגרסת האקס-בוקס שלו, וניכר כי יצא לשוק בעיקר בשביל לחלוב את פרת הזהב ששמה ריו האייבוסה על ידי הבאתו לקהל שטרם שיחק בשתי הגרסאות הקודמות.