גדולי האומה הדיגיטלית

לקראת סוף שנות התשעים היתה לי תוכנית. אני, כך חשבתי, אקים לי חברת סטארט אפ שתורכב מאשפים בחיפוש. ואנו נמצא לאנשים דברים באינטרנט. הטכניקה הדרושה לחיפוש ברשת אז היתה מורכבת, אבל מי ששלט בה יכול היה למצוא - בסופו של דבר - כמעט כל מה שחיפש.

ואז עלה לאוויר מנוע החיפוש של גוגל, ופתאום לא ממש היה טעם בחברה שרציתי להקים. פתאום, כל הדיוט יכול היה להקליד בתיבת החיפוש את מה שרצה למצוא, ולקבל תוצאות רלוונטיות. תוך זמן קצר, עלתה רמת השימושיות בווב ואיתה גם השימוש עצמו.

כיום, רבים נוטים להפחית מהחשיבות של היתרון של גוגל ביכולות חיפוש בסוף שנות התשעים לעומת מתחרותיה. תראו פעמים רבות קרדיט לכוח המיתוג של החברה, לעיצוב הנקי ולממשק הנוח. קשה, אולי, לזכור, שפעם באמת היה קשה למצוא דברים בווב.

מנועי חיפוש לפני גוגל חיפשו על פי דברים כמו מספר הפעמים בהם מילת החיפוש הופיעה בעמודי התוצאה. אבל לארי פייג' המציא את PageRank, האלגוריתם שמדרג אתרים על פי מבנה הקישורים מהם ואליהם. ופתאום היה מנוע חיפוש ובו האתרים החשובים יותר, אלה אשר זכו לקישורים רבים יותר והתייחסויות רבות יותר, זוכים לתוצאות הגבוהות ביותר. זה היה עולם אחר.

רבות נכתב אודות ההטבות הכרוכות בעבודה בגוגל. הארוחות המשובחות, הפופים, הסגוויי וכו'. ככל הנראה, הסיבה שגוגל נבנתה כך היא פשוט בורות. ברין ופייג' מעולם לא עבדו בחברה גדולה לפני שהקימו את גוגל, ופשוט נראה להם שאלה דברים שהגיוני שיהיה בחברות טובות שכיף לעבוד בהן. הם לא חשבו שהם ממציאים את הגלגל התעסוקתי. הם חשבו שהם מעניקים לעובדים שלהם את התנאים שצריך לתת כדי להיות מקום עבודה טוב.

כמו בכל סיפורי האהבה הקלאסיים, גם על ברין ופייג' נאמר שלא סבלו אחד את השני כשנפגשו לראשונה במכללת סטנפורד. אבל העניין המשותף שלהם בטכנולוגיית מידע, וספציפית בתחום החיפוש משך אותם זה לזה. ויחדיו הם פיתחו את הפייג'רנק ובנו עליו את חברת החיפוש שמאיימת לבלוע את העולם. כיום, כמובן, מדובר בצמד חמד עם מטוס תענוגות משותף.

אי שם בתחילת שנות התשעים, מיקרוסופט היתה החברה שלקחה את ההגמוניה בשוק המחשבים מחברות כמו IBM ששלטו בשוק. החברה של ביל גייטס היתה מהירה יותר, חכמה יותר, מבריקה יותר. כשגוגל פרצה, מיקרוסופט כבר הפכה ל-IBM של פעם: הענקית האיטית ששולטת בשוק ומתנהלת ביהירות אין קץ.

גוגל לא רצתה להיות מיקרוסופט. ברין ופייג' טבעו את הרצון לא להיות "רשעים" על דגל החברה, ואין ספק שהתדמית הנקייה של החברה עזרה לה לקנות את לבם של גולשים ולקבל בהבנה את העובדה שהיא שמה פרסומות בכל מקום ושהיא שומרת לעצמה נתוני חיפוש של מיליונים רבים של גולשים.

אבל קשה לשמור על תדמית נקייה כשאתה לפתע הגורם הגדול והדומיננטי. בשנים האחרונות, הוכתמה התדמית של גוגל מספר פעמים. הפרטיות, השילוב בין הפרסומות לתוצאות החיפוש, שיתוף הפעולה עם ממשלת סין בנסיון לחדור לשוק הסיני הענק (השוק הגדול ביותר שבו גוגל לא הצליחה עדיין לערער את הדומיננטיות של מנוע החיפוש המקומי) – כל אלה גרמו לרבים לפקפק בכך שגוגל עדיין עומדת מאחורי עקרונות "אל תהיו רשעים" שלה. היכן שפעם גוגל ואחרות כיוונו לדומיננטיות של מיקרוסופט ויאהו, כיום המטרה מצוירת על גבה של גוגל.

כאמור, זה המחיר שמשלמים על להיות הכי גדולים בעולם בתחום כל כך רווחי. גוגל נלחמת היום בהרבה מאד חזיתות, ולא תמיד היא הצד הצודק והנכון (לא תמיד יש צד צודק ונכון).

אבל אלה מאיתנו שגולשים כבר יותר מעשור זוכרים את החיים לפני גוגל. זוכרים כמה קשה היה למצוא דברים פעם. ובעבורנו, אין ספק שלארי פייג' וסרגיי ברין ראויים לתואר גדולי האומה הדיגיטלית.