פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מעט מדי, מאוחר מדי?

      כבלי הנז"ק יורדים מהמוזיקה המקוונת, האם זה מה שיציל את תעשיית המוזיקה העולמית?

      בשנים האחרונות עבר על תעשיית המוזיקה זעזוע קיצוני. התעשייה שהרוויחה את לחמה ממכירת דיסקים ראתה יותר ויותר צרכנים עוברים להורדה פירטית של התכנים שלה. את התגובה שלה בשנים הראשונות ניתן לחלק לשני חלקים: המשפטי והטכנולוגי.

      החלק המשפטי החל בחיסול הממוקד של נאפסטר, שירות ההורדות שהפך את הורדת המוזיקה לתחביב עולמי. חברות המוזיקה הגדולות ניהלו דיונים עם נאפסטר, אבל פחדו ממודל המנוי החודשי שעמד לדיון, ובחרו להשמיד את השירות. מאז המשיכו בתעשייה לתבוע את כל מי שיכלו.

      החלק הטכני התבטא בטכנולוגיית נז"ק (או [[DRM]]), אותה טכנולוגיה שמגבילה את השימוש שניתן לעשות בקבצי מוזיקה וקבצי מדיה אחרים שנרכשו ברשת. הנז"ק, שיכנעה התעשייה את עצמה, יגן עליה מהפירטים האיומים. זאת למרות שרוב התכנים הפירטיים מגיעים לרשתות שיתוף הקבצים ישירות מדיסקים, לא מהורדות חוקיות.

      האסטרטגיות האלו גרמו לכך שיותר ויותר משתמשים כל שנה מפסיקים לרכוש מוזיקה ושבעבור רבים, מוזיקה היא דבר שמגיע חינם. לתעשייה שעיקר הרווח שלה הגיע ממכירות של דיסקים, המנטליות הזאת היא הרסנית. אבל תעשיית המוזיקה המשיכה להילחם בנסיונות להפוך את חוויית רכישת המוזיקה לנוחה יותר, ויצרה את המצב האבסורדי שבו קל ונוח יותר להוריד פירטית מאשר לרכוש קבצים, וגם איכות הקבצים ברשתות הפירטיות עולה לעתים קרובות על ההיצע בחנויות החוקיות.

      הפחד הוביל לשינוי

      רק שנים של ירידה במכירות והפחד מהכוח שנצבר בידי אפל וחנות iTunes שלה הוביל את התעשייה למהלכים הנוכחיים שלה, הכוללים הורדה של הנז"ק מהקבצים הנמכרים באייטיונז והסכמה למכירת שירים ללא נז"ק בחנות המוזיקה החדשה של אמזון. לא כל התעשייה בעניין כרגע, אבל ברור שאם UMG ו-EMI יצליחו למכור היטב באמזון, גם מתחרותיהן יצטרפו.

      אבל האם מדובר במאמץ מועט מדי, מאוחר מדי? יש חובבי מוזיקה רבים שרוצים אמצעים חוקיים נוחים לרכוש מוזיקה להורדה, ובעבור אלה מדובר בפתרון נהדר. אבל מה עם המיליונים שלמדו לחשוב על מוזיקה כעל משהו שלא משלמים עליו? במיוחד הצעירים מבין הצרכנים שמעולם לא שילמו על מוזיקה ובכל זאת בנו לעצמם אוספים יפים.

      יכול להיות שתעשיית המוזיקה איבדה אותם כבר. יכול להיות שהם לעולם לא יחזרו, ולא משנה כמה נוחים יהיו השירותים החדשים שיוצעו להם. אם זה נכון, קיים סיכוי סביר שתעשיית המוזיקה לא ירתה לעצמה ברגל כשסגרה את נאפסטר, כי אם בראש. רק לוקח לה כמה שנים למות מהדימום.

      אמצעים כמו מייספייס ויוטיוב מאפשרים לאמנים לזכות בפופולריות גם בלי תמיכת מערכי השיווק של התעשייה, וכל אחד יכול למכור מוזיקה בקבצים ללא צורך במערך היצור והשיווק של חברות המוזיקה.

      הסרת הנז"ק ומכירת קבצים איכותיים במחירים סבירים היא רגע המבחן את התעשייה. אם לא תדע לנצל את השנים הקרובות כדי לזכות מחדש בדור הצעיר של מאזיני המוזיקה, כדאי לבכיריה להתחיל למצוא אפיקי הכנסה חדשים. או אפילו קריירה חדשה לגמרי.