פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מדריך ליוזנט: חלק ראשון

      בחלק הראשון של המדריך ליוזנט, קבלו הסברים, הגדרות והבהרות בנוגע לדרך הטובה להורדות

      תמיד שמעתם בפורומים שונים על רשת ה-Usenet ולא ידעתם איך נכנסים לעניינים?

      PAR2, NZB, Retention, Headers ועוד המון מושגים יכולים לבלבל גם את משתמש האינטרנט המנוסה. מדריך מפורט וברור זה יעזור לכם לשים סדר בכל המונחים וילווה אתכם צעד אחר צעד מההתחלה ועד שתהיו אשפים בתחום!

      ראשית, קצת רקע...

      לפני שנכנס לעומק הטכנולוגיה, האפשרויות, התוכנות ומה עושים עם כל זה, נתחיל עם משפט או שניים (או שלושה... זה התארך קצת יותר ממה שחשבתי אבל שווה לקרוא) על רשת ה-Usenet, או בכינוי הפחות רשמי והותיק יותר שלה - Newsgroups.

      Usenet היא רשת מבוזרת (Decentralized Network) שפותחה והוקמה הרבה לפני שרובנו הכרנו את המושג "אינטרנט", ב-1979 ליתר דיוק, ע"י שני סטודנטים מאוניברסיטת דיוק. מטרתה העיקרית, בדורות שלפני פריצת ה-World Wide Web, הייתה לשמש כתשתית או פלטפורמה לדיוניים בנושאים אקדמיים שונים בסגנון זהה למדי לדואר אלקטרוני - עם כותרת (Header שמקביל ל-Subject באימייל), וגוף (Article המקביל ל-Body). ההבדל העיקרי - בניגוד למשלוח הודעה לאדם בודד, הודעות נשלחו לשרת והפכו זמינות לכל המעוניין.

      שרתי הרשת היו חופשיים לכל ושימשו מוקדים לאחסון והצגת ההודעות, בדומה לתשתיות "מודרניות" מוכרות יותר כמו הפורומים. כדי להקל על עומס של אחסון כל המידע הזה, הקציבו השרתים תקופת זמן קצובה שבה ניתן לגשת לתכנים, לפני שיימחקו (Retention period, ואנחנו עוד נחזור למושג הזה מאוחר יותר).

      דיונים שונים רוכזו תחת קבוצות שונות (groups או newsgroups, ומכאן גם מקור השם), והוגבלו - מסיבות טכניות ברורות, כדי למנוע הצפה של השרתים - לתכנים טקסטואליים בלבד, באורך של עד 60 אלף תווים.

      לא מסתפקים במה שקיים

      כמו היום, גם אז די מהר נמצאו מספיק אנשים סקרנים שניסו לעקוף את המגבלות באמצעים שונים: פיצול ושרשור הודעות ארוכות, המרת תכנים בינאריים לפורמטים מבוססי טקסט ובעיקר - שיפור אמצעי הדחיסה הקיימים על מנת לאפשר משלוח תכנים גדולים יותר מעבר למגבלות התשתית.

      בנוסף, כדי לא לערבב דיונים ותוכן הוקמו קבוצות המיועדות ספציפית להעלאת תכנים מהסוג האפור ו"הפחות אקדמי", תחת מטרייה כוללת בשם: alt.binaries ובתוכה תתי-קבוצות לסוגי תכנים שונים (ומי לא הכיר בזמנו קבוצות כמו alt.binaries.multimedia או alt.binaries.pictures.erotica).

      היות ומדובר בתקופה כמעט פרה-היסטורית, כשאף אחד אפילו לא חשב על דברים כמו דפדפנים, כדי לגשת לשרת ה-Usenet נדרשה תוכנת news reader שהתקשרה עם השרת וניהלה את תהליך המשיכה וקריאת ההודעות (גם היום מגיעה תוכנה בסיסית כזו כחלק מ-WINDOWS בתוך OUTLOOK EXPRESS/WINDOWS MAIL). בתקופות מאוחרות יותר נוספו לתוכנות אלה אפשרויות נוספות, כמו תרגום תכנים בינאריים שהוצפנו חזרה לצורה בה נשלחו באופן אוטומטי.

      חיים בצל ה-WWW

      עם פריצתה של רשת ה-WWW על שפע האפשרויות החדשות והמתקדמות שהציעה, רבים ציפו כי רשת ה-Usenet תגווע מעצמה. אך בסיוע כמות גדולה למדי של משתמשים ותיקים ונאמנים, היא נשארה אקטואלית גם בצילה של האחות הצעירה והמתקדמת יותר, ובמשך שנים המשיכה והתפתחה הרשת במקביל ובאופן עצמאי כמעט משאר האינטרנט.

      מוקדי הפעילות המרכזיים והוותיקים - קבוצות הדיונים הסוערות - נדדו ומצאו את מקומם אמנם במקומות אחרים באינטרנט, אך על רקע צמיחתן של רשתות ה-P2P הראשונות תפסו את מקומן קבוצות ה-alt.binaries והפכו כר נרחב להעלאת והורדת תכנים כמו משחקים, מוזיקה ותמונות. מאוחר יותר, כשאמצעי פס רחב הפכו לזמינים יותר לכל דורש, הצטרפו אליהם גם סרטים, סדרות טלויזיה והלהיט הגדול בשנים האחרונות - תכני HD.

      PAR2 ו-NZB: מהפכה!

      אם נתעלם לרגע משינויים טכנולוגיים שונים ששיפרו את התשתית עליה הייתה מבוססת (בין השאר משלוח הודעות בגדלים משמעותיים יותר אך עדיין מוגבלים), העניינים ביוזנט המשיכו כרגיל ופחות או יותר בלי מהפכות גדולות. היות וטכנולוגיות חדשות, מתקדמות יותר, הפכו פופולריות הרבה יותר והציעו לרבים פתרונות בלחיצת כפתור, משתמשי אינטרנט רבים התעלמו מהיוזנט (אם בכלל היו מודעים לקיומה...). באופן כללי, הרשת נתפסה כמסובכת מדי, מיועדת ל"אנשים שמבינים", ודורשת מאמץ גדול כדי למצוא בה משהו. למרות זאת, המשיכה הרשת לגדול בסיוע דורות חדשים וסקרנים של משתמשים שמאסו ברשתות השיתוף אך עדיין חיפשו מקורות חדשים להשגת תכנים. היא אף החלה לאט לאט לשנות את פניה, בסיוע יוזמות חדשות - PAR2 ו-NZB - שהבטיחו להקל על מלאכת האיתור וההורדה.

      שתי הבעיות הטכניות המרכזיות שאפיינו את הרשת מאז תחילתה היו הגבלתם של שרתי ה-usenet להודעות עד גודל מסויים, ואופן התקשרות סבוך למדי בין שרתי הרשת , שהתבסס על שרתים שלא תמיד העבירו הכול בצורה מושלמת. בעיה נוספת הייתה איתור התוכן אותו מבקשים להוריד בתוך הכמות העצומה של מידע שזרם ברשת. השיטה העיקרית לאיתור תוכן הייתה מאז ומתמיד די פשוטה (אם כי גם די פרימיטיבית): מתחברים לשרת ה-Usenet, בוחרים קבוצה, מורידים את כל כותרות ההודעות שנמצאות על השרת, עוברים על הרשימה, מוצאים משהו מעניין ומתחילים בהורדה. אבל העניינים הולכים ומסתבכים כשמעוניינים בתכנים גדולים מאוד...

      מתקנים קבצים

      על מנת לשלוח תוכן כמו סרט, למשל, נדרש פיצול של הקובץ לחלקים רבים, דחיסתו והמרתו לפורמט שהשרתים יכולים לקבל. אחר כך מקווים שהמשתמשים בצד השני אכן יקבלו את כל החלקים - אחרת לא ניתן להרכיב את הכל חזרה לקובץ אחד שלם. בנוסף - תמיד היה קיים הסיכוי שמשהו השתבש באמצע והתוכן יגיע לצד השני פגום. גם במקרה כזה, אפילו אם כל החלקים הגיעו ליעדם הסופי, לא ניתן יהיה להרכיב את הכל חזרה ליחידה אחת.

      בלי להכנס ליותר מדי פרטים טכניים, PAR2 מנסה לפתור את בעיית הקבצים הפגומים בצורה פשוטה למדי: לכל סדרת קבצים ייצורף מידע נוסף (בצורה של קבצי PAR2) שמאפשר באמצעות אלגוריתם מסויים לשחזר חלקים פגומים באותה סדרת קבצים. את קבצי ה-PAR2 יוצר שולח התוכן ע"י סריקה של התוכן, וצירוף הקובץ למשלוח. ככל שיהיו בידינו בצד השני קבצי PAR2 רבים יותר מאותה סדרת קבצים, כך יהיה קל יותר לשחזר חלקים פגומים, במידה וקיימים כאלה.

      עכשיו נשאר רק לוודא שאנחנו באמת מורידים את כל החלקים שאנחנו צריכים, וכאן בא לעזרתנו קובץ ה-NZB, שפותח ע"י צוות האתר Newzbin ואומץ ע"י כלל הרשת. באופן עקרוני, הוא מיועד להכיל רשימות ציינים (pointers) או קישורים לרשימה כלשהי של הודעות. הפורמט עצמו אינו מחייב איזושהי לוגיקה מסוימת שמוודאת מהו התוכן אליו הוא מקשר, אבל עם קצת תחכום רשימה כזו בעצם מאפשרת להכיל סדרת קישורים מלאה לכל ההודעות ששייכות לקובץ מסויים - דיסק מוזיקה, קטע וידאו, פרק בסדרה או אפילו סרט מלא.

      היות וקובץ ה-NZB מכיל את כל הקישורים הנדרשים להורדת קובץ מסויים, שימוש בו יחסוך לנו את הצורך בהורדת כל הכותרות שבשרת ואיתור הקבצים המבוקשים באופן ידני - תהליך די פרמיטיבי ומייגע, כפי שכבר ציינתי. מרבית תוכנות ה-News readers יידעו לקבל את קובץ ה-NZB, לקרוא אותו ולאתר בעזרתו את כל ההודעות המופיעות בו, וכך בעצם לחסוך לנו את הצורך לחפש כל חלק וחלק בסדרת הקבצים באופן עצמאי.

      עוד שתי הבהרות

      שימוש רציני ב-Usenet עולה כסף. אם אתם מחפשים תחליף חינמי לטורנטים ושאר תוכנות P2P - אתם לא במקום הנכון. על מרבית השירותים, התוכנות והעזרים שתצטרכו בשביל שימוש ביוזנט, תאלצו לשלם. למה? כדי להבטיח רמת שירות, מהירות, עדכניות תוכן ושמירה של כל מה שזורם ברשת במשך 50, 100 או אפילו 200 ימים אחורה יש צורך במאגרים ענקיים, שרתים חזקים במיוחד ותקציב תפעול לא קטן בכלל. כל זה בא מדמי המנוי שאותם תשלמו. אמנם לרוב האמצעים (כמו תוכנות news readers, שירותי חיפוש ואינדוקס, אפילו שרתי usenet שמחזיקים alt.binaries ללא הגבלה) יש אלטרנטיבות חופשיות, אבל הן ברובן לא מומלצות או שאינן באותה רמה כמו השירותים בתשלום.

      חשוב לציין שהשירות הוא על הזכות להתחבר לשרת ה-USENET מסויים, כאשר על הרשת הזו יש תכנים חוקיים (כמו מאמרים, פרסום, תמונות, ואפילו סרטים שמופצים דרכה באופן חוקי) וכמובן שיש גם תכנים שמועלים ללא אישור בעלי הזכויות על התוכן. מכיוון שאין לחברות קשר כלשהו לתוכן, הניתוק הזה, בשילוב עם הסיבוכיות של USENET גרמה שעד לאחרונה העלימו בעלי הזכויות עין מעבירות ברשת זו. לאחרונה היו סימנים שדבר זה עלול להשתנות.

      כיום כמעט כל ספק חיבוריות לאינטרנט (ISP) מספק שירות Usenet בעצמו ובחינם. הבעייה העיקרית בשירות זה היא Period retention (אורך הזמן שתוכן נשאר על השרת) נמוך מאוד, בקושי מספר ימים. גם ה-Completion ratio (יחס בין כמות התוכן שנשלח לבין כמות התוכן שניתן להוריד בשלמותו) נמוך למדי, ומספר הקבוצות מוגבל, כשספקים רבים אפילו לא מעבירים alt.binaries. לכן, שימוש בשירות כזה תביא לתוצאות מאכזבות למדי.

      הכלים הנפוצים לשימוש ב-USENET הן תוכנת הורדה (הפופולריות שבינהן כוללות את NEWSBIN PRO, NEWS LEECHER, NINAN – חלקן בתשלום וחלקן בחינם), תוכנת QUICKPAR שמתקנת בעיות בהתבסס על PAR2, שירות INDEXING (יש שירותים חינמיים כגון binsearch.info ובתשלום כגון newzbin.com).

      עד כאן החלק הראשון והכללי יותר של הסקירה. מחר, בחלק ב', תקבלו את המדריך המפורט להתקנה ושימוש.