אם אתה לא שם...

לאט לאט, הולכת הרשת החברתית של פייסבוק ומשתלטת על חיינו. אפילו אנשים בוגרים ורציניים, אקדמאים, בעלי משפחות וילדים, נפלו קורבן לאתר-על-כלום, והתחילו לזרוק עציצים, אוכל, מבחנים חסרי פואנטה וערפדים זה על זה.

קהילה, כקהילה, בדרך כלל נוצרת למטרה כלשהי. הצלת לוויתנים? עובדי כת השטן? עקרות בית נואשות? את כל אלו, ורבים מוזרים אחרים, ניתן למצוא בצורה כזו או אחרת על פני הרשת. וגם לא על פני הרשת. בכל מקום, קבוצות אנשים מתאגדות כדי לדבר על משהו – השקפות פוליטיות, עמדות חברתיות, תחביבים, עבודה או הרגלים רעים. אבל גם לאחר חודשים של גלישה בפייסבוק, מודים אפילו החברים המכורים ביותר לרשת חברתית זו שסחפה אחריה מיליונים, שאין להם מושג מה המטרה מאחורי פייסבוק, או למה בדיוק היא מושכת אליה אנשים, מלבד המטרה המוצהרת היחידה של בזבוז זמן.

פייסבוק, באופן מוצהר, היא דרך לשמור על קשר עם החברים שלך ולהכיר חברים חדשים דרך החברים הישנים. כרשת חברתית שכולה באנגלית, ישראלים רבים נרתעים ממנה ומעדיפים את התחליפים העבריים הפשוטים יותר, ולכן ממוצע הגילאים של ישראלים בפייסבוק (שם הם אחוז נמוך גם כך) מתחיל משנות העשרה המאוחרות. אבל הרשת הישראלית של פייסבוק משגשגת, מתעדכנת בתדירות גבוהה על אירועים חדשים בכל רחבי הארץ ועל דברים שקורים בחדשות.

האינטרקטיביות והייחודיות של פייסבוק היא כנראה הגורם שמושך אליה כל כך הרבה אנשים. בניגוד לרשתות אחרות, שבהן עיצוב המשתמש הוא זניח להכרות ולהתקשרות עם אנשים אחרים, פייסבוק עוסק בכם קודם כל, ומעודד אותם להשקיע בפרופיל שלכם, לבנות אותו, לעצב אותו, להוסיף לו מדבקות, סקרים, שאלות, רעיונות, סטטוסים. מבנה חכם, שמעיד על אתר שמבין את העידן בו האינטרנט צריך להתאים את עצמו אליכם ולא אתם אליו. IGoogle, שהיה אולי המצליח ביותר בבניית דף בית המותאם אישית לכם ולהעדפות שלכם, היה מבוסס גם הוא על ההבנה שדף הבית שהגולשים מעדיפים כבר אינו פורטל חדשותי בומבסטי עמוס פיצ'רים, אלא אתר פשוט הכולל רק את הדברים שמעניינים אותם, לא פחות ולא יותר, בין אם זה קומיקס של גרפילד, מוזיקה, תמונות טבע יומיות, משחקים, פתקים שיוכלו למלא, חדשות, או חתולים בפוזות מצחיקות. וכמובן, את כל אלו אפשר להזיז על פני המסך למקום שיתאימו בדיוק לכם, בגודל שיתאימו לכם, בצורה שיתאימו לכם. הכל, רק שלא תגלשו לאתר אחר.

פייסבוק עובד על תימה מאוד דומה ל- IGoogle: הוא מתאים את עצמו למשתמש על פי פרופיל. הוא אינטרקטיבי, מובנה-משתמש, נזיל, גמיש ומשתנה על פי רצונכם כמו פלסטלינה. אלא שהוא אינו מנסה להיות פורטל לכל השירותים שהמשתמש צריך וגם "קצת שטויות", אלא הרבה שטויות ואולי שירות אחד או שניים. סדרה של עשרים כתבות לא תוכל להקיף את כמות השטויות הטיפשיות שאפשר להוסיף לפרופיל שלך בפייסבוק: עציצים, ערפדים, זומבים, חיות, ביצי דרקונים, משקאות וירטואלים, מחמאות, שמות חיבה – אלו רק חלק מזערי בהם. וכל אלו, כמובן, אינטרקטיבים לחלוטין – הזומבי שלך יכול לנשוך, את החיה בפרופיל שלך חברים יכולים ללטף ולהאכיל, אוכל יכול להיזרק בקרבות אימתניים. וכל אלו, כמובן, מיותרים לחלוטין.

יש משהו ילדותי ומטופש בחברות ברשת שבה המיקוד נע מהתקשורת, מהמסרים, מהתמונות והתקשורת, למשחקים קטנים, חסרי פואנטה, שנועדו רק לבזבז זמן. יש בזה גם משהו אכזרי וחשוף: משבצת "האם אתה מעוניין בי" שניצבת לראווה בפרופיל שלך, בחירת החברים הטובים יותר כדי שיוצבו בפרופיל שלך, השוואה בין חברים, שאלוני "עם מי מחבריך היית שוכב/מתחתן/הורג?"

אבל רוב הגולשים בפייסבוק, גם המכורים שבהם מן הסתם, יודעים שהכל שטויות ואי אפשר לקחת שום דבר ברשת החברתית הזו יותר מדי ברצינות, מלבד את חוסר הפרודוקטיביות וחוסר הטעם שבה.

אם יש משהו ששווה לדון עליו בהקשר של פייסבוק, זו רק העצלנות-מבוססת-האינטרנט של שנות האלפיים. במקום להתקשר לחברה שלי, אני יכולה פשוט לשלוח לה נשיקה או חיבוק או סטיקר בפייסבוק. במקום להתחיל עם ידידה שאתם מעוניינים אולי שתהיה יותר מזה, אתם שולחים לה את מבחן האישיות או את מבחן "דברים שאני מחפש בבן זוג". במקום להתדיין איזה סרט בא לכם לראות בסוף השבוע, אתם מסמנים אותו בפרופיל כדי שכולם ידעו שאתם רוצים לראות אותו. במקום לצאת לבר עם ידידים, שולחים להם משקאות וירטואלים. ואפשר גם לקשר לבלוג שלכם, לשירים שאתם אוהבים, לקבוצות החברתיות שלכם. אם IGoogle מנסה להיות פורטל עבורכם ועבור השירותים שלכם, פייסבוק מנסה להיות פורטל עבור החברים שלכם, אליכם. חבל שהתמונה האנושית שהוא מציע כל כך מגחיכה ומעציבה.