בלוגים שמוגים

אני מאוד מתקשה להניח את האצבע שלי על היום המדוייק שבו זה קרה לראשונה, אבל בזמן האחרון יש לי תחושה משונה. התחושה המשונה הזאת היא בכל הקשור לפייסבוק ולעובדה שאפילו אבא שלי כבר יודע מה זה ומה עושים עם זה (וסביר להניח שאם היה לו קצת יותר זמן פנוי, הוא גם היה פותח לעצמו חשבון). במילים פשוטות אפשר לסכם את המצב כפי שהוא כיום בכך שכולם מדברים על פייסבוק. זה קורה בכל מקום: בבלוגים, בעבודה, ברחוב ואפילו בקולי קולות באוטובוס במהלך שיחה בסלולרי – וזאת בניגוד לתופעה (שממש לא עשתה את היום ל-ואן דר גראף אחותך בשבוע שעבר) הרווחת של האזנה למוזיקה באמצעות הסלולרי, בקולי-קולות, במקומות ציבוריים.

החל מהטור הזה ועד להודעה חדשה אני פותח פינה קטנה שמוקדשת לפייסבוק ולחלקו בתרבות הדיגיטלית העולמית. מכיוון שזו הפעם הראשונה (ולפעמים אני בסתר מקווה שגם האחרונה) בה הפינה הזו מופיעה, היא משתרעת על-פני קצת יותר מפינה אחת – ראו הוזהרתם!

ביום שני האחרון נתקלתי בשני פוסטים מנוגדים אחד לשני, אך אם מתבוננים עליהם ביחד אפשר לראות שהם חלק ממשהו גדול בהרבה. בפועל נראה כי שני הפוסטים מציגים דעה אחידה על הפייסבוק, משתי נקודות מבט שונות. אפשר לחלק את ההתייחסות לפייסבוק לשתי גישות עיקריות:

גישה ראשונה היא נחלתם של המשתמשים הכבדים – אותם אנשים שגילו את פייסבוק ממש לא מזמן, וכבר עכשיו מתחילים להכניס ולהתאים את הרשת החברתית הזו ואת שלל האפשרויות שהיא כוללת בתוכה לחייהם ולעבודה שלהם. ניתן לסכם את הגישה הזו בכך שיש את פייסבוק, וזה סם כל-כך ממכר עד שהוא הופך ללא פחות ממרכז העולם המקוון, ויש את האינטרנט אבל היא פחות חשובה. הגישה השנייה מודעת לקיומו של פייסבוק, אבל לא ממש רצה להעביר שם שעות על גבי שעות. האינטרנט הזו היא דווקא בסדר היא, ואין מה לבגוד בה לטובת הפייסבוק.

הפוסט הראשון שקראתי פורסם ע"י נדב, והוא מעלה נקודה אחת מאוד חשובה (אשר ללא ספק חלפה גם בראשם של מפעילי פייסבוק): "ובכלל פייסבוק מחליף את כל האינטרנט…". למעשה, משך הזמן וריבוי הפעולות שאנחנו מבצעים ברשת החברתית הזו כבר מתקרב אצל אנשים מסויימים למרבית הזמן שהם מקציבים לישיבה מול המחשב.

הפוסט השני שקראתי דקות ספורות לאחר מכן, נכתב ע"י [[גדי שמשון]], אשר מזכיר לקוראים פרט חשוב שאיכשהו נסתר מעיניהם של כה רבים לאחרונה. "אני משתמש רשום ברשת חברתית כבר שלוש-עשרה שנים, לרשת הזו", כותב שמשון, "קוראים האינטרנט".

לדבריו, כל הטרנדים והחידושים (כגון פייסבוק וה-OpenSocial של גוגל שהושק השבוע ונועד לבנות מעטפת שתקשר בין רשתות חברתיות ותביא תוכן ותאפשר יצירת אינטרקציה גם עם משתמשים שאינם בהכרח רשומים ברשתות הללו) רק מטשטשים את העובדה שצריכה להיות ברורה מאליה לכולם – האינטרנט היא רשת חברתית בפני עצמה וכל שאר הדברים הם לא יותר מהמצאת הגלגל מחדש.

היום בבוקר כתב ספי קרופסקי על הצעת החוק החדשה של חבר הכנסת [[ישראל חסון]] ממפלגת ישראל ביתינו. ההצעה היא למעשה מחזור של הצעה קודמת (שעסקה בביטול האנונימיות וחובת ההזדהות בטוקבקים), כשהפעם הנושא הוא האלימות המילולית אותה אפשר למצוא פעמים רבות בתגובות. הצעתו של חבר הכנסת חסון נועדה להתנות את פרסום התגובות בנטילת אחריות על תוכנן ע"י עורך האתר, במקרה ויש לאתרו למעלה מ-50 אלף כניסות ביום. משמעות הדבר היא אחריות רבה יותר שתונח על כתפיהם של העורכים, שכן כותב התגובה לא ישא יותר באחריות לדבריו – דבר שיגרור בהכרח צנזורה על כל תגובה שעלולה להביא בסופו של דבר לתביעה משפטית כנגד האתר.

אורי מהבלוג של הנהלת אתר [[פרש]] מתייחס היום להצעת החוק המדוברת ומציג תמונה עגומה למדי. המציאות אשר עלולה לנחות על אתרים עצמאיים במידה והחוק יעבור אינה נראית מזהירה במיוחד מכיוון שלדבריו, קיים הבדל משמעותי בין אתרים כגון וואלה! ואתרים כגון פרש. להבדיל מאתרים מבוססים ואתרי חדשות בעלי מודל וגב כלכלי חזקים, אתרים רבים – כמו פרש למשל, אינם מעסיקים מנהלי קהילות ועורכים בשכר וכל העבודה בהם נעשית בהתנדבות. לדברי אורי, בפרש נכתבות אלפי הודעות ביום, ואין להם את האפשרות לעבור על כל הודעה ותגובה ולאשר אותן לפני פרסומן מבלי להעסיק אנשים שיעשו זאת בתשלום.