בלוגים שמוגים

אפשר, כנראה, לומר שישראל היא מדינה עם הרבה בלוגים ובלוגרים. חלק מזה נובע מן העובדה שלכל אחד יש לפחות שתי דעות שהוא פשוט חייב להציג לכל הסובבים אותו, וחלק כמן היצר הגרפומני שקיים בכל אחד מאיתנו ונעוץ גם בעובדה שבמדינה כה קטנה, מיטשטשים הגבולות בין כתבים וסופרים לבין גולשי האינטרנט. עם זאת, נכון לעכשיו ועל אף ריבוי הבלוגים האיכותיים שקיימים בבלוגוספירה הישראלית, הם זוכים למעט מאוד הערכה והיעדר מודעות. אומנם לא קל – עד בלתי אפשרי - לקבוע מהו הבלוג הטוב ביותר, אבל לנסות אף פעם לא מאוחר מדי. מישהו מעוניין להרים את הכפפה? בגרמניה, למשל, זה כבר קרה.

ביום חמישי שעבר, ה-15 לנובמבר 2007, התקיים זו הפעם הרביעית טקס פרסי הבלוגים של קבוצת המדיה "קול גרמניה". הטקס מתקיים אחת לשנה במספר קטגוריות, ביניהן "הבלוג הטוב ביותר", "הפודקאסט הטוב ביותר", "הוידאו בלוג הטוב ביותר" והשנה נוספו שתי קטגוריות חדשות: "העיתונאי ללא גבולות הטוב ביותר" ו-"הבלוג המשוגע ביותר". מעבר לקטגוריות הללו, נבחר גם הבלוג הטוב ביותר בכל אחת מ-10 השפות בהן משדר "קול גרמניה".

התחרות נערכת בשני מסלולים מבין הבלוגים המשתתפים – מסלול ציבורי ומסלול השופטים. במסלול הציבור כל אחד מגולשי האתר יכול להצביע עבור הבלוג הטוב ביותר לדעתו בקטגוריות הנתונות. במסלול השופטים, לעומת זאת, מתכנסים בסמוך למועד ההכרזה בלוגרים ואנשי תקשורת מרחבי העולם ועורכים הצבעה חשאית בכל אחת מן הקטגוריות. הפרס לבלוג הטוב ביותר השנה היה מחשב נייד של טושיבה, הפינליסטים בשאר 4 הקטגוריות הראשיות זוכים במקלט רדיו אינטרנטי.

לפי החלטת השופטים, הבלוג הטוב ביותר לשנת 2007 הוא הבלוג של קסניה אבימובה מן העיר מינסק, בלרוס. הבלוג שלה, הממוקם ב-LiveJournal מתאפיין בפוטו-פוסטים בשחור לבן המתעדים את חייה ואת העיר שבה היא מתגוררת. בקטגוריית העיתונאי ללא גבולות זכה הבלוג האנונימי Jotman אשר מביא תיעוד של האירועים בבורמה ובתאילנד. ניתן לקרוא על שאר הזוכים באתר הרשמי של התחרות.

שני בלוגים המוקדשים לאוכל ולמתכונים התאחדו לפרוייקט כתיבה משותף בנושא מרקי חורף והזמינו את כל הבלוגרים אשר כותבים על אוכל לפרסם את המתכון האישי שלהם למרק החורף הטעים ביותר. הפרוייקט המשותף מגיע מבית "[[בצק אלים]]" ו-"[[תופינים]]", זוג בלוגים נהדרים אשר גורמים להתעוררות התיאבון של כל גולש המזדמן במקרה לאחד מהם או לשניהם.

הפניה להשתתף מופנית ברמת העקרון רק לבלוגים העוסקים באוכל, אבל מסתבר שבלוגרים רבים החליטו להשתתף בכל זאת – דבר המסביר את הפוסטים הקולינריים שהופיעו פתאום אצל בלוגרים אשר מעולם לא גילו לקוראים שלהם את הנדבך הזה באישיותם. תאריך היעד להגשת המתכונים היה אתמול, ב-20 לנובמבר ונראה שאפשר לציין את הפרוייקט בתור הצלחה – הן למפעילי הבלוג והן לנו הקוראים שיכולים להנות מהרבה מתכונים חדשים וטעימים.

במשך זמן רב הושמעה ביקורת כלפי ישרא-בלוג בעקבות שיטת מנויי הפרו אשר סופקו בתשלום (כ-100 ש"ח לשנה). עיקרי הביקורת נגעו לעובדה שכל הפיצ'רים אשר ניתנים בישרא-בלוג תמורת הכסף, קיימים בפלפורמות אחרות ללא תשלום. כעת, לאחר למעלה מחצי שנה של הקפאת חידוש ורישום מנויי פרו חדשים, פורסם פוסט בבלוג הטכני אשר מבשר על ההחלטה שהתקבלה בנוגע להענקת תכונות הפרו לכל הבלוגרים (בהתאם לרצונם) וללא תשלום. מנוי הפרו בישרא-בלוג נותן לבעליו את האפשרות הבאות: לעצב את תבנית הבלוג באמצעות HTML או לשנות אותה בכלל, לנהל את התגובות ואת המנויים, להציג סטטיסטיקות מפורטות (מעבר למספר הכניסות בלבד) והאפשרות להפוך את הבלוג לפרטי.

ההרשמה למנוי פרו עבור משתמשים קיימים מופעלת בשלב הזה בשיטת ה-"חבר מביא חבר" לפיה כל בלוגר בעל מנוי פרו יכול להזמין בלוגר אחר מישרא-בלוג לפתוח גם הוא מנוי פרו. עם זאת, היעדר הפרסומות אצל מנויי הפרו יבוטל מעתה, ורק מנויי פרו ישנים יזכו לבלוג נטול פרסומות. נראה כי נענע10 לא מתכוונים להחזיר את הכסף לכל הבלוגרים ששילמו עבור הפרו לפני הקפאת החידושים, ומעדיפים לשלוח לבלוגרים אלה "חולצת ישרא-בלוג מגניבה שעוצבה במיוחד לרגל הארוע", בטענה שמדובר ב-"כסף קטן". שני הנושאים הללו, הפרסומות והכסף עומדים במרכז הדיונים אשר התפתחו בתגובות לפוסט המדובר בבלוג הטכני, כך שכל מי שלא בטוח לגבי המדיניות החדשה, או לא מסכים איתה, מוזמן להשתתף בדיון או לחפש תשובה לשאלה שלו בבלוג השו"ת של ישרא-בלוג.

פינת הפייסבוק

אם המשטרה יכולה לאתר אנשים באמצעות פרופיל הפייסבוק שלהם, מה מונע מארגוני הטרור לעשות את אותו הדבר בדיוק? על רקע דרמת הרצח של מרדית' קרצ'ר המתחוללת באירופה בשבוע האחרון, ומעקב אחר אחד החשודים בסיוע הגישה לפרופיל הפייסבוק שלו (המשטרה קוראת לזה סוס טרוייאני, בעוד שבפועל קוראים לזה תגובה מזוייפת – מה שהוביל בסופו של דבר למעצר אחד החשודים), כותב [[Tapuzo]] פוסט מעניין על חוסר האחראיות העלולה לאפיין צעירים ישראלים בפייסבוק ולהוביל לחטיפתם בידי ארגוני טרור. הפוסט אומנם מדבר על האפשרות הזו באמצעות פייסבוק, אבל בפועל הוא נכון עבור כל רשת חברתית וכל אתר שבו אנחנו מוסרים "יותר מידי" פרטים אישיים ומזהים. השאלה היא כמובן כמה זה "יותר מידי" ואיפה עובר הגבול.