קומיקס.קום

סקירת הקומיקס ברשת שלנו מתחילה עם Digital Pimp Online- אתר של כמה חברים חנונים גאים שחולקים עם העולם דעות, מחשבות, בלוגים, המלצות, ובעיקר רצועות קומיקס קצרות (סטריפים), כיפיות וחסרות משמעות.

ההגדרה העצמית של Digital Pimp Online היא ש"זה לא אתר פורנו, אבל גם זה היה יכול להיות מגניב" - הגדרה טיפשית למדי, שבכל זאת ממצה את הדבר הכי חשוב שאפשר להגיד על כותבי הקומיקס באתר: הם לא לוקחים את עצמם ברצינות בכלל. באתר מתפרסמת רצועת קומיקס חדשה של כותבים קבועים, בימים קבועים מספר פעמים בשבוע. הכותבים והאמנים – ג'ו, פיליפ, אירב וקווין, כותבים ומציירים חלק מהרצועות לבד, חלק ביחד וחלק בתחלופה ביניהם. ואף על פי שבהחלט מדובר באתר ותיק ורציני שמפעיל חנות, ושאפשר למצוא בו עניין גם בדמות בלוגים ופורומים, הדגש הוא בהחלט על קומיקס כיפי.

הרוח הקומית הקלילה הזו עוברת בין הקומיקסים באתר, כמו למשל ב- Retail Rage של קווין גליסון - קומיקס על עבודה, משרדים, יחסים ומה שביניהם. "לשנוא את העבודה שלך מעולם לא היה כיף כל כך", הוא הסלוגן של הקומיקס, שמהווה גרסה קלילה יותר וממורמרת פחות של "המשרד". כך גם ב- Matriculated של ג'ו דאן ופיליפ צ'אן, שמספר על אהבות, תהיות, מסיבות וחנונים בקולג'. בקיצור, כל מה שלא קשור ללימודים.

ב - Fish Tank Tango, מציג אירבר פאבור את דמותו של מייק, בחור מוזר וביישן בעל ראש של דג. מייק מבלה את רוב ימיו עם המגזינים והאקווריום מלא הדגים שלו. לא שהדגים שלו אינם אנשי שיחה – להיפך, יש להם עולם חברתי ומעמדי שלם שם באקווריום, ומדי פעם הקומיקס נותן גם טעימות קטנות מזה. מייק מנסה לצאת מהבועה שלו, תרתי משמע, ואולי אפילו להתחיל מדי פעם עם בחורות, שבאופן משונה לא מבחינות בראש הדגיגי שלו, אבל כן בכל התכונות החנוניות האחרות. בקומיקס העלילתי הוא מגשים את הפנטסיה של כל חנון, ושוכב עם נערת השער המקסימה של מגזין פורנו, אבל מגלה שהחיים עדיין מסובכים עם קשקשים.

אבל הקומיקס שמייחד את האתר לטעמה של כותבת שורות אלו הוא "ג'ו אוהב סרטים גרועים". ג'ו הוא חנון גאה, בעל מספר רב של צעצועים וחוברות קומיקס, הנוטה להתלהבות קשה מטריילרים מגניבים. הוא הולך לסרטים ואז כותב עליהם סטריפ קומיקס. זה עד כדי כך פשוט. לג'ו יש נכונות בלתי נלאית לבזבז דולרים רבים על סרטים שהוא יודע מראש איך הם יראו (כמו "מת לצעוק 4"), ולא להיכנס לדיכאון מזה. הוא מוציא מהארון את האנשים שאוהבים סרטים גרועים, שממש נהנים מסרט בו בעצם אין כלום. זה לא אומר שהוא לא סובל, בדרך כלל, ושהדעה שלו על הסרט לא מראה, בשלוש משבצות בדרך כלל, גם מה היה רע בו. אבל כאן ההתלהבות והמגניבות היא העיקר.

בניגוד לאחרים, ג'ו לא מנסה לשמור על איזשהו רצף עלילתי. יש אמנם נפשות פועלות בקומיקס, כמו ידידיו (רובם כותבי קומיקס המופיעים מעל דפי האתר), ואהובתו הקוריאנית כחולת-השיער שמתמודדת בסובלנות ובאהבה עם התחביב המשונה שלו. אבל הקומיקס שלו, על אף היותו אישי, עוסק בעיקר בסרט שבו צפה באותו שבוע, ואין צורך בהכרות מוקדמת או במעקב קבוע כדי להינות ממנו.

כיוון שהוא תלוי בסרטים שבקולנוע באותה תקופה, הקומיקס של ג'ו לא מתפרסם ביום קבוע בשבוע, כמו האחרים, אלא בכל פעם שהוא הולך לראות סרטים גרועים, בין אם זה פעם בשבוע-שבועיים או שלוש פעמים בשבוע. והוא מת על סרטים גרועים.

אין מה לחפש ב- Digital Pimp Online משהו מעבר לכמה דקות מהנות של קריאה, כי זה כל מה שהוא מתיימר לספק. משמעות מאחורי כל ההומור אמנם קיימת, אבל רק לעיתים נדירות. מצד שני, לא כל דבר צריך להיות בעל משמעות. הדבר המגניב באמת באתר (שכולל למען האמת עוד סטריפ אחד קבוע, Free Lunch, אבל קצרה היריעה וכל זה), הן נקודות ההשקה בין הקומיקסים השונים, שלעיתים קרובות כוללים את אותם אנשים, אבל מנקודות מבט אחרות, בחיים אחרים. פעם בעבודה, פעם בלימודים ופעם במיטה-לא-שלך. אפשר לראות שחבורת החנונים העליזה ששולטת באתר ביד רמה נהנית באמת, וזה כשלעצמו הופך את רצועות הקומיקס האלו לשוות ביקור שבועי אחד, לפחות.