המדריך לגיק

חבורת היפופוטם קיימת כבר קרוב לעשר שנים, אבל לא ברצף. בתחילה היתה תוכנית הרדיו המהוללת, "היפופוטם", ששודרה ברדיו תל אביב בין השנים 1998-2001 (למעשה, תוכנית כזו כבר היתה קיימת בשנת 93, אבל ירדה מהאוויר מהר למדי כיוון ששודרה בתחנת ראשל"צ, שנסגרה). זו היתה תוכנית לילית עם מערכונים מטורפים שכללו פרסומות פיקטיביות למוצרים לא-קיימים, מבזקי חדשות לא הגיוניים, פינתו של פקח התנועה שועלי שסיפר על חייו, ועוד. ההומור בתוכנית היה גיקי, מטורף, לעיתים מתוחכם מדי בשביל האזרח העממי, לעיתים מטופש מדי בשביל החובבים המשכילים.

כשהתוכנית הורדה מהאוויר, העלו חבורת היפופוטם את המערכונים לרשת והתחילו לחפש עבודות נורמליות. אלא שהמעריצים, כך הסתבר, לא היו מוכנים לוותר כל כך בקלות. הם היו קבוצה קטנה אך מגובשת, וכגיקים לכולם היה אינטרנט. הם אספו סביבם די אנשים כדי למלא עצומה למען החזרת היפופוטם לרדיו.

עצומות, כדרכן, אינן נוחלות הצלחה בדרך כלל – אבל אצל גיקים המצב שונה בתכלית, בעיקר בגלל עיקשות חסרת פשרות שנובעת מהיכולת להגיע לאובססיה מוחלטת לגבי תחביב כזה או אחר. בדומה לאותם גיקים חובבי "סטאר טרק" שהצליחו לשכנע רשתות שוב ושוב להחזיר את התוכנית לאוויר, גם הגיקים חובבי היפופוטם הצליחו - שבע שנים אחרי שהעצומה התחילה - לעורר את תשומת ליבם של מנהלי הפורטל תפוז. מערכוני קבוצת היפופוטם החלו להופיע ברשת, וקיבלו במהרה דף משלהם באתר פליקס, שם היו יכולים להשתטות, להשתגע ולדבר גסויות כיד הדמיון הטובה עליהם (והיא טובה, אין ספק). הם חידשו מערכונים מתוכנית הרדיו בוידאו, יצרו חדשים, ופרסמו כמעט פעמיים בשבוע מערכון חדש ומופרע. ההצלחה היתה מסחררת. מעריצים ותיקים החלו לנהור לאתר ולצפות במערכונים, ומעריצים חדשים, בעיקר בני נוער, גילו בפעם הראשונה את הקבוצה הפסיכית וההיסטרית, הכוללת בימים אלו את אלון גור-אריה, נועם שגב, איל שינדלר, נמרוד יזהר, אביעד רוטר והשחקנית שירי גדני. (ליאור אברבנאל, שהיה חבר בקבוצה המקורית, נטש לאמריקה).

המערכונים היו, ברובם, מערכוני נונסנס. המכנה המשותף היה טוויסט על מצבים ישראלים שגרתיים ומוכרים – תדריך יציאה הביתה שמועבר לחיילים טיפשים במיוחד על ידי מפקד טיפש במיוחד, חנות מתנות לגבר שמנסה להוכיח את גבריותו, מקהלת שירי ארץ ישראל יפה שמנסה להתאים את עצמה למציאות הישראלית הגסה, ותוכנית בסגנון פרפר נחמד שמותאמת יותר לילדים הציניים של היום ולתחומי העניין שלהם. היפופוטם החלו כהומור גיקים של קהילה צרה, אבל הופצו במייל, באתרים ובבלוגים, ובמהרה כמעט כל גולש הכיר אותם.

בינתיים, אנשי היפופוטם, שנקראו כבר בשלב הזה "היפופוטם הפקות יוקרה" לא שקטו על השמרים, ולא שמרו על השקט. במהלך ארבע שנים, הם עבדו ועמלו על צילומו של "המוסד הסגור", שהיה סרט הגמר של אלון גור אריה. הסרט, בן 45 דקות בלבד, החל להיות מוקרן בקולנוע רק השנה, ובהקרנות מאוד מצומצמות – בסינמטק תל אביב בלבד. אבל למרות זאת, הוא זכה כמעט מיד למעמד של קאלט, בין השאר בגלל אותם מעריצים נאמנים שלא הפסיקו להגיע אליו מדי שבוע. הסרט מוקרן כבר חודשים בסינמטק, בכל יום שישי בחצות, וכל הקרנה מלאה במעריצי היפופוטם חדשים וישנים. המוסד הסגור הוא קומדיה פארודית מופרעת על פעולות המוסד הישראלי, מתובלת בקצת מדע בדיוני, אקשן, גיקיות מתלהבת, ומחוות לסרטי ג'יימס בונד וסוכנים חשאיים.

אירוע השיא של קבוצת היפופוטם היה הקונגרס שלהם בפסטיבל אייקון 2007, מפגש המעריצים הראשון לכבוד עשר שנים להקמתם, שם העלו חלק מהמערכונים על הבמה ואף הציגו כמה חדשים, שכללו חיבור מילים לנעימות נושא מוכרות מתוך סרטי מדע בדיוני פופולריים, כמו "מלחמת הכוכבים". הקהל הנלהב מילא את האולם עד אפס מקום, הראה את התלהבותו ואת האובססיה שלו, ובעיקר הוכיח עד כמה גיקים מסוגלים להיות נאמנים למשהו שהם אוהבים.