בלוגים שמוגים

בשבוע שעבר נכתב בטור הזה על בלוג המורים אשר הוקם ע"י [[טל גלילי]] ו[[אוריאל שכטר]] ומטרתו לבנות מאגר מידע וחדשות לצורך כינון הדיון בנושא שביתת המורים ועתיד החינוך בישראל. החל ממחר (עם תום חופשת החנוכה) יכנסו לתוקפם צווי המניעה שהוציא בית הדין לעבודה למורים השובתים במטרה להחזירם לכיתות. חרף האופטימיות הזעירה ששררה אמש סביב דיווחים על הסכם בין המורים לבין האוצר, נראה כי המו"מ התפוצץ והמדינה החליטה לשים סוף לשביתה.

נוכח העובדה הזו, החל ממחר (יום חמישי, ה-13 לדצמבר) יעבור בלוג המורים למתכונת חירום ויפרסם עדכונים שוטפים בנוגע למתרחש בפועל בין כתלי בתי הספר בארץ – אלה בהם המורים יכבדו את צווי המניעה וישובו לכיתות מצד אחד ומצד שני אלה בהם המורים מתכוונים להפר את הצווים ולהמשיך בשביתה למרות הכל. הבלוג קורא לכל אלה שהשביתה וצווי הנגיעה נוגעים בהם ומשפיעים עליהם (ולמעשה מדובר בכמעט כל אוכלוסיית המדינה, מכל העדות והמגזרים – מורים ותלמידים, מרצים וסטודנטים, הורים וחברים), לשלוח עדכונים באמצעות האינטרנט או באמצעות הפרטים הנוספים ליצירת קשר אותם ניתן למצוא בבלוג עצמו.

בנוסף עלה בבלוג המורים פוסט המרכז את רשימת התיכונים אשר ידוע לגביהם כי המורים המלמדים בהם מתכוונים להפר את צווי המניעה של בית הדין לעבודה ואינם הולכים לחזור לכיתות מחר בבוקר.

ישנה תיאוריה זדונית שכל האינטרנט הזה הוא בעצם דרכם של תאגידי ענק לאסוף מידע רב ככל הניתן אודותינו הגולשים, לשמור אותו במאגרי מידע עצומים ולעשות בו שימוש במידת הצורך. אני לא ממש חסיד של התיאוריה הזו, וגם משתדל שלא לרמוז לעברם של תאגידי ענק כאלה ואחרים אשר ניתן למצוא באינטרנט. אבל, גרסאות מרוככות יותר של התיאוריה הזו, ומצב הדברים היום , אינם משאירים מקום לספק כי מישהו אוסף עלינו מידע. האם המטרה זדונית או לא, זה כבר סיפור אחר.

כבר לא פעם ולא פעמיים יצא לי לכתוב בטור הזה אודות [[אפי פוקס]] ורעיונות או מיזמים בהם הוא היה מעורב. גם הפעם אני מתכוון לדבר על דבר-מה שהופיע בבלוג שלו, רק היות והבלוג שלו הוא למעשה בלוג כתיבה קבוצתית, הפעם מדובר על נקודה שהועלתה דווקא ע"י אדם אחר.

[[ערן אלחייק]] מרים קול זעקה ודורש שיצאו לו מן הורידים! על מה כל המהומה? אלחייק מכנה את הדבר בשם "סימפטום הרשת החברתית" – מצב שבו בכל הזדמנות, גם בחיים האמיתיים וגם באלה המקוונים, מנסים נותני השירות והמתווכים בדרך לקבלת השירות לאסוף ולקצור את מירב הפרטים האישיים שהם יכולים להשיג אודותינו. המטרה היא אחת לדברי כל אותם מקבצי הנתונים – לכוון את המאמץ הפרסומי ולייעל את חווית הלקוח/משתמש.

הטרנד הזה, שנהיה פופולארי ביותר בשנים האחרונות, של שידול הפרטים האישיים שלנו על גבי הרשת פוגע בייחודיות הקדמונית שלה בכל הקשור לאנונימיות (היחסית) שהאינטרנט הקנתה למשתמשים בה. הרשתות החברתיות מציגות בפנינו את הסיבה ההגיונית למתן הפרטים האישיים – איך ימצאו אותנו אחרת, אם לא נסכים למסור את הפרטים שלנו למערכת? אלחייק קורא לנו להמשיך ולשמור על הפרטיות שלנו, ולא להקריב אותה על מזבח ה-Facebook ושאר הרשתות החברתיות הרבות לאין שיעור שקמו להן לאחרונה, לדבריו, אין לו צורך לתת למתווך מקוון את פרטי האישיים על-מנת למצוא מישהו והוא דוגל בכך שעל-מנת למצוא מישהו, יש לחפש אותו ולא לתת את הפרטים של עצמו.

עמותת אשנב (אנשים למען שימוש נבון באינטרנט) מרחיבה את פעילותיה. לרגל זאת, מחפשים באשנב מתנדבים לפיתוח קו תמיכה אינטרנטי אשר יתמקד בסיוע ובהכוונה לאנשים אשר נפגעו בדרך זו או אחרת ברשת האינטרנט. מדובר בעבודת התנדבות מהבית בהיקף של כ-5 שעות שבועיות (כאשר לעבודה קודמים מספר מפגשי הכשרה עם אנשי מקצוע בתחום החוק והמשפט, פסיכולוגיה ותמיכה מעשית על-גבי רשת האינטרנט).
ההכשרה תחל ב-17 לדצמבר, ואם אתם בעלי יכולת הקשבה ורצון לסייע לציבור הגולשים אשר נפגעו בצורה זו או אחרת במהלך השימוש ברשת, אתם מוזמנים להרשם לקבוצה באמצעות האתר של אשנב.

נושא הפרסום הסמוי בבלוגים עולה פעם בכמה חודשים, עת "פלאש-מוב" של פוסטים ממומנים המתגלה באחת או יותר מהבלוגיות. שתי דוגמאות בולטות לדבר בישראל דחפו את הקמפיינים של חטיף חדש שהיה צורך להחדיר לשוק ומכון לימודים שעוסק בתחום מסויים (מדובר כמובן על הפוסטים הממומנים שעסקו בביסלי דק של אסם ובקורס פסיכומטרי, ואשר הופיעו בעיקר בתוך ישרא-בלוג). מנגד זכורה גם הדוגמא של פלפל וזרובבלה – אשר פרסמה את קולקציית בגדי הים החדשים של החברה בבלוג האישי שלה, ואף שינתה את העיצוב לטובת הקמפיין.

הפעם מדובר דווקא ב-LJ, כאשר משתמשים רבים החלו להתלונן על-כך שרבים ברשימת החברים שלהם פרסמו פוסט בו הם מספרים על רכישה אותה ערכו באתר מסויים. פוסטים רבים מהסוג הזה הפכו לבמת התנצחויות בין התומכים בשימוש בבלוג האישי לצורכי רווח כספי או חומרי, לבין המתנגדים למהלך.

אישית אני נוטה שלא לראות כל פגם בשימוש בבלוג האישי לצורך פרסום. עם זאת, דעתי היא שעל הפרסום להיות מוגש ביחד עם גילוי נאות ולא באופן סמוי. אין מה להתבייש בכך שהבלוג מאפשר לגולש להרוויח כסף, אבל אין זה הוגן כלפי הקוראים לנצל את העובדה שבזכותם הוא הפך לכה פופולארי שמשרד שיווק או חברה מסחרים מוכנים לשלם כסף לבלוגר עבור השימוש בבלוג שלו בתור שטח פרסומי.